כמה מעט השאירה אייפקס
מצבת העובדים גדלה, אך בפחות מהעלייה בשיעור העובדים במשק. ההכנסות ממיסוי גדלו, אבל לא ישולם מס על המכירה לברייט פוד הסינית. סיכום תקופתה של אייפקס בתנובה כמקרה בוחן ליכולת השפעתה של קרן השקעות על הכלכלה הישראלית
"תנובה היא אחת החברות החזקות והמוערכות ביותר במשק, אשר תוצרתה מגיעה יום־יום לביתם של כמעט כל תושבי ישראל... תנובה תמשיך לפתח את הנכסים האסטרטגיים שלה: ההון האנושי בחברה, השותפות רבת השנים עם ההתיישבות העובדת והצרכנים שכלפיהם יש לתנובה מחויבות עמוקה מזה עשרות שנים. כל אלה יאפשרו לתנובה להמשיך לשגשג גם בעתיד. אנו משוכנעים כי הידע והקשרים הגלובליים של קבוצת המשקיעים יאפשרו לתנובה לשמור על מעמדה המוביל בשוק הישראלי ולהתפתח במשק העולמי" ׁ(זהבית כהן, ינואר 2008 מתוך ההודעה לעיתונות שהוציאה אייפקס לאחר חתימת העסקה).
- הירושה של אייפקס לסינים: מערכת יחסים עכורה בין תנובה לרשות ההגבלים
- אריק רייכמן: "צריך להרים כוסית לזהבית כהן שהובילה את מכירת תנובה"
- מכירת תנובה לסינים: המופע של זהבית כהן
שנותיה של אייפקס בתנובה הן מקרה בוחן מעניין למערכת היחסים בין קרן פרייבט אקוויטי לבין החברה והמדינה בה היא בוחרת להשקיע ותרומתה להן. הבחינה הזו רלבנטית היום מתמיד כיוון שכחלק מיישום רפורמת הריכוזיות צפוייה להתעורר התעניינות מוגברת של קרנות מהסוג הזה ברכישת נכסים בישראל.
קרן פרייבט אקוויטי מעצם טיבה פועלת להצפת ערך מהירה ולמימוש במחיר גבוה והיא נהנת, כמו כל משקיע זר - כפי שאירע בתנובה - מפטור במיסוי בעת המימוש, זאת בזמן שהשבחת החברה לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרס של הצרכנים, העובדים והכלכלה הישראלית כולה.
תנובה נחשבת להשקעה המוצלחת ביותר בפרוטפוליו של אייפקס מעולם, עם מכירתה ברווח של 3.8 מיליארד שקל ולאחר שתנובה חילקה במהלך תקופתה של אייפקס 2.6 מיליארד שקל כש־56% מהם זרמו לקרן.
6.5 שנים אחרי שנכנסה לתנובה ועם פרידתה ממנה ראוי לבחון עד כמה תרמה ההשקעה של קרן אייפקס, מלבד למשקיעיה, גם לתנובה בפרט ולמשק הישראלי בכלל.
עובדים ותעסוקה: סכסוכי עבודה ועלייה זניחה במצבת העובדים
אחד הפרמטרים החשובים לבחינת תרומתה של חברה הוא האספקט התעסוקתי. בתקופת אייפקס בתנובה גדלה מצבת כוח האדם של החברה ב־173 עובדים נטו שהם עלייה של כ־3% במצבת כוח האדם של החברה, נתון זה מובא בניכוי כ־600 סדרנים שעזבו את החברה כחלק מדרישת רשות ההגבלים העסקיים להוציא את הסדרנות ברשתות מידי יצרניות המזון. מספר העובדים השכירים בישראל גדל מינואר 2008 ב־18% על פי נתוני הלמ"ס כך שעלייה של 3% מהווה תרומה מינורית למדי לכלכלה הישראלית.
בזירת היחסים הפנים ארגוניים עם העובדים ידעה תנובה תחת הבעלות של אייפקס ימים מורכבים. במסגרת המכירה לברייט פוד התחייבה אייפקס בפני הסינים לקחת על עצמה את בונוס המכירה לעובדי תנובה - למרות שברב המקרים הרוכש הוא שלוקח זאת על עצמו - אלא שהיא לא הגיעה עדיין להסכמות עם העובדים ואלו כבר הכריזו על סכסוך עבודה שיאפשר להם לנקוט צעדים לשיבוש פעילות החברה.
זו לא הפעם הראשונה שבה עובדי תנובה מאיימים לנקוט בצעדים קיצוניים נגד החברה. בפברואר 2012, כחצי שנה לאחר מחאת הקוטג' שטילטלה את החברה, הכריזו עובדי תנובה על סכסוך עבודה, זאת לאחר שהמשא ומתן שניהלו עם הנהלת החברה לחידוש ההסכם עימם נקלע למבוי סתום.
לא מדובר במהלך חריג בהתנהלות חברה וועד עובדים, אלא שמכתב ששלח עו"ד בני כהן אשר ייצג את העובדים לאריק שור מנכ"ל תנובה, חשף מעט ממערכת היחסים בין הצדדים באופן שהאיר באופן שלילי את הנהלת החברה: "בעל מניות שאינו יודע שובע, וכל מטרתו להמשיך ולגרוף עוד ועוד רווחים תוך התעלמות מחובתו המוסרית והמשפטית לתגמל את העובדים, ימצא עצמו מול מחאת ציבור העובדים, שמחאת הקוטג' תחוויר מולה בצבעה של אותה גבינה. כתב כהן והוסיף "באיפוק שגילו במועד תום תוקפו של הסכם השכר, תרמו עובדי תנובה תרומה מכרעת להשגת היציבות לה נזקקה החברה כאוויר לנשימה, ולשמירת ציבור לקוחותיה. ואולם עמדת החברה מובילה למסקנה מחוות ושיתוף פעולה לא פורשו נכונה, ואין מנוס אלא לחזור למסלול הקשה של מאבקים, עיצומים ושביתות".
אחרי 3.5 חודשים של סכסוך עבודה, שכלל השבתת קווי חלוקה, עצירת אספקת מוצרים והפסד מכירה שהוערך במליוני שקלים, הגיעו הנהלת תנובה ועובדיה להבנות שהובילו לחתימה על הסכם עבודה ל־3.5 שנים. במסגרת ההסכם קיבלו העובדים תוספת שכר של 15% במהלך התקופה, מבלי שחתמו על התחייבות לתהליכי התייעלות שדרשה תנובה. יחד עם זאת, לטענת החברה, ההסכם יצר תקדים לפיו לראשונה בתולדות תנובה לעובדים שלא להישאר למשך כל תקופת העסקתם במעמד של עובדי דור ב'.
תרבות ארגונית: מהגדלת נתחי שוק להתייעלות והתמקדות בשורת הרווח
אייפקס הגיעה לתנובה לפני 6.5 שנים ומצאה חברה שהתבססה פחות על מתודולגיות עבודה, יעדים ומדדים לבחינת השקעה או הפסקתה. אף שההחלטה להפריט את תנובה התקבלה בקרב החקלאים כמעט עשור לפני המכירה לאייפקס, תנובה ערב המכירה לא התנהלה כחברה עסקית רגילה, החשיבה בתנובה היתה מוכוונת להגדלת נתחי שוק ולא התמקדה בשורת הרווח, הפוטנציאל של קרקעות החברה לא הוערך דיו והיחידות השונות בתנובה לא מינפו את יתרון הגודל של קונצרן הענק. כל אלו הביאו לכך שפוטנציאל ההתייעלות בתנובה היה עצום ועמו גם היכולת להשיא רווחים.
כבר בשנה הראשונה של אייפקס בתנובה החל השינוי בתרבות הארגונית. שיא השינוי באותה תקופה היה פרידה ממנכ"ל החברה באותה העת, ליעד כהן, בן טיפוחיו של המנכ"ל המיתולגי אריק רייכמן. כהן התקשה להסתגל לשינוי השפה בתנובה ולדומיננטיות של היו"ר זהבית כהן. פרישתו מהחברה מהווה את אחד הסממנים של מעבר תנובה מהעת הישנה לחדשה.
מוצרי חלב בסופרמרקט צילו: אוראל כהן
לנעליו של כהן נכנס ב־2009 אריק שור, שהצליח בתפקידו הקודם בחוגלה לעשות מהפך בתחום החיתולים שהוביל להעברת ההובלה בשוק לידי חוגלה. שור הביא את הידע הניהולי הרב שצבר לתנובה והפך אותה לארגון מתקדם: במהלך שנותיה של אייפקס בתנובה בניהולו של שור אוחדו מרכזי הפצה ואתרי ייצור ובחברה נרשמה התייעלות
משמעותית. גם עצירת הפעילות של תנובה ברומניה שאמנם עצרה את הדימום המאסיבי לאחר השקעה לא מוצלחת של עשרות מיליוני יורו בהקמת מחלבה שם אבל גם סתמה את הגולל על ההתפתחות הבינלאומית של תנובה. כיום תחת הובלת היו"ר רוית ברניב מנסה תנובה לפרוץ בצעדים ראשונים לשוק האמריקאי, אבל מלבד הגישושים הללו שבהם הוחל רק בתקופה האחרונה לא נרשמה התקדמות בפעילות הבינלאומית של תנובה, בניגוד להצהרותיה המוקדמות של כהן.
יחסים עם הצרכן: מחאת הקוטג' והתרעמות על ההתעללות במשחטות
אלא ששיטות הניהול המתקדמות שהביאו אייפקס וזהבית כהן לתנובה היו רק צד אחד של המטבע. בצד היעילות התפעולית החלה תנובה גם בשינוי מדיניות התמחור הישנה של החברה. אם בתנובה הישנה העלאת מחירים היתה טאבו בשם הרעיון השיתופי, הרי שבתנובה החדשה ביקשו לזהות כיצד יכול המונופול ש־55% ממוצריו נמצאים תחת פיקוח מחירים, למקסם את הרווחיות במקטעים שבהם נתונה לחברה גמישות. המדיניות הזו הובילה לגל העלאות — מחירי המוצרים שיצאו מפיקוח עלו ב־ 36%–47% עד סוף 2010 — ובסופו של יום גם לפרוץ מחאת הקוטג'.
כחלק מהאמריקניזציה הניהולית שהביאה כהן פנתה תנובה לחברת הייעוץ מקינזי וביקשה ממנה לבחון את מדיניות התמחור של החברה. תוצאות הבדיקה של מקינזי העלו כי קיים ביקוש קשיח בגבינה הצהובה, הלבנה ובקוטג' וכי ניתן להעלות את מחירי המצורים הללו ב־15%. ההעלאה הזו הולידה את מחאת הקוטג' שגרמה לקרע עמוק ביחסים שלה עם הצרכן. אבל נדמה שהכשל היה עמוק ושהפעולה לא רק שהיתה מנוגדת לקוד הצרכני אלא עוררה חשש שהחברה עברה לכאורה גם על החוק כיוון שניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי. בהקשר הזה נפתחו שתי חקירות של רשות ההגבלים העסקיים נגד החברה. האחת, לאחר שהחברה לא סיפקה לממונה את המסמכים שלהם נדרשה — חקירה שהסתיימה בהטלת קנס מנהלי על תנובה. חקירה שנייה, ככל הנראה כזו שנוגעת ליחסים של תנובה עם רשתות השיווק והתערבותה האסורה לכאורה בפעילות השיווקית של הרשתות שטרם הסתיימה.
זהבית כהן צילום: אוראל כהן
פרשה נוספת שערערה את יחסי תנובה וצרכניה היתה חשיפת ההתעללות אכזרית בעגלים המובלים לשחיטה במפעל אדום אדום של תנובה בבית שאן. שהסתיימה בפיטורים של מנהל המשחטה והתקנת מצלמות שיאפשרו למנכ"ל החברה לעקוב אחר המתרחש בה.
כך שאותן שיטות ניהול מתקדמות שהביאו להתייעלות בתנובה, הביאו גם למשבר אמון עמוק עם הצרכן ושמו את תנובה על כוונת הרשויות והרגולטורים.
אי אפשר שלא לשאול האם הצעדים בהם נקטה תנובה לא מובנים מאליהם בצד התפעולי, כאלה שהיו מאומצים על ידי כל בעל שליטה אחר בתנובה, על ידי כל הנהלה חדשה ביום שאחרי עידן השיתופיות, האם נדרשו לשם כך שיטות ניהול מתקדמות של קרן פרייבט אקוויטי? ואיפה היתה תנובה היום אם היתה נוקטת באותה התייעלות, מממשת קרקעות אבל לא פוגעת במרקם העדין של היחסים עם הצרכן?
מיסוי והשקעות: עלייה במס החברות ללא השקעות בחו"ל וללא שווקים חדשים
ב־6.5 השנים האחרונות בוצעו השקעות בסכום כולל של 1.25 מיליארד שקל, כך לפי הנתונים שמסרה תנובה. אייפקס לא הצעידה את תנובה להשקעות ענק בחו"ל וגם לא הובילה את החברה לפריצה משמעותית בתחומים חדשים בשווקים הקיימים, בשונה אגב מאותה תנובה ה"קודמת" שאת שיטות הניהול שלה מזכירים לשלילה. המנכ"ל רייכמן ייזכר למשל בזכות ההשקעות בהקמת המחלבה באלון תבור, הנסיון לפרוץ את הדרך של תנובה לחו"ל והקמת מפעל "אדום אדום", שיצר מהפכה צרכנית של ממש, שאיפשרה לצרכן הישראלי שהורגל בבשר מופשר ומוזרק במים עם צבע מאכל, להיחשף למוצרי בשר טרי.
אייפקס גם מימשה לא מעט נדל"ן שהיה בידי תנובה, כך למשל מכרה תנובה את חלקה (75%) במתחם הסינמה סיטי בגלילות לחברת נצבא תמורת כמה מאות מיליוני שקלים. באפריל 2010 חברת השוק הסיטונאי — חברה בת של תנובה (60%) — מכרה חלק ממתחם השוק הסיטונאי בתל אביב לקבוצה בראשות קבוצת גינדי, רבוע כחול ישראל ועו"ד שרגא בירן תמורת כמיליארד וחצי שקלים. לאחר מכן, ביוני 2011, מכרה תנובה את מתחם המחלבה בתל אביב לשאול אלוביץ', אלקטרה, פאנגאיה נדל"ן ויורוקום נדל"ן.
ויש גם את עניין המיסוי. אחת הביקורות הגדולות על העסקה נוגעת לעובדה שאייפקס לא תשלם על רווחיה כתוצאה מהעסקה מס בישראל בגובה של כחצי מיליארד שקל. זהו אובדן הכנסות גדול לקופת המדינה וכזה שקל לכימות. מצד שני, הגדלת הפעילות העסקית בישראל ומימוש הנדל"ן המאסיבי שבוצעו בתקופת אייפקס העשירו את קופת המדינה ב־905 מיליון שקל בין השנים 2008 ל־2013, כך לפי נתונים שמסרה תנובה. לשם השוואה בשנים שקדמו לכך (2003–2007) עמדו תשלומי המס של החברה על כ־100 מיליון שקל בלבד. הנהלת החברה בעבר לא היתה מוכוונת כאמור לשורת הרווח והמס כתוצאה מכך היה נמוך יותר.
לא לאורך כל תקופתה של אייפקס בתנובה פורסמו הדו"חות הכספיים של החברה אולם מהנתונים שכן קיימים ניתן לראות כי חלק מתשלומי המס קוזזו כנגד הפסדים של שנים קודמות. מצד שני, לצרכן הישראלי ולעובדים וודאי יש חלק עקיף בהגדלת הפעילות של תנובה ובהשבחת החברה ומכאן שניתן להבין את הביקורת על אי תשלום המס בישראל על העסקה עם ברייט פוד. אלא שאייפקס בהקשר הזה לא שונה כאמור מכל משקיע זר אחר או מכל קרן פרייבט אקוויטי זרה והפטור מתשלום מס בעת המימוש הוא עוד פרמטר שראוי לדיון ציבורי אגב הניסיון להעריך תרומתן של חברות זרות לכלכלה המקומית. התשובה, בכל מקרה, תהיה מורכבת.
סייעה בהכנת הכתבה: רחלי בינדמן
