ירידה בצריכה. האמנם?

לאחרונה מתפרסמים נתונים רבים שמשקפים ירידה בצריכה הפרטית. תמונה זו באה לידי ביטוי בנתוני המכירות הקמעונאיות, במכירות ברשתות השיווק וגם במכירות בכרטיסי אשראי. בכל אחד מהנתונים הללו ניכרת האטה בצמיחה או אף קיפאון או התכווצות במידה כזאת או אחרת.

לתופעה יש הסבר כלכלי שטמון במצבו של הצרכן ישראלי הרואה נגד עיניו שהמחירים עולים והשכר קפוא. כמו כן, ההוצאות עבור הדיור אם מדובר בשכר דירה או בהחזר משכנתא, נוגסות חלק הולך ועולה מהכנסת הצרכנים. 

אולם, התמונה שעולה מהנתונים פסימית פחות ממה שהיא באמת. חלק מהצריכה הפרטית עוברת "מתחת לרדאר" של הנתונים הרשמיים ואנחנו לא מתכוונים לשוק השחור.

כל הנתונים שציינו משקפים רק את הרכישות בישראל ולא כוללות את הקניות שנעשות ע"י הישראלים בחו"ל, ישירות או באמצעות האינטרנט. מאז שבסוף שנת 2011 הממשלה שינתה חבות מס בגין יבוא אישי ע"י פטור ממס כלשהו על יבוא המוצרים שערכם עד 75 דולר ופטור ממכס על המוצרים שערכם עולה על 75 דולר אך אינו עולה על 325 דולר, חל שינוי חד ברכישות הישראלים באינטרנט באתרים בחו"ל.

אז כמה הישראלים קונים באינטרנט?

כדי לקבל הערכה לגבי רכישות הישראלים באינטרנט בחו"ל ניתן להשתמש בנתונים שמתפרסמים ע"י הבנקים שהם כידוע בעלים של חברות כרטיסי אשראי. בנתונים אלה יש חלוקה בין העסקאות שנעשו בישראל לעומת חו"ל. מסתבר שעד שנת 2012 משקל העסקאות בכרטיסי אשראי בחו"ל מתוך סך העסקאות בכרטיסי אשראי היה יחסית יציב ברמה של כ-4.5%. משנת 2012, עם כניסה לתוקף של ההוראות החדשות, חל גידול מהיר עד לרמה של 5.5% בסוף שנת 2013. סביר להניח שהגידול נובע מהרכישות שנעשו באינטרנט ולא מהרכישות הישירות של הישראלים השוהים בחו"ל.

כתוצאה מהשינוי, הרכישות בכרטיסי אשראי בחו"ל צומחות בקצב כפול לעומת הרכישות בישראל. אגב, בסה"כ לא היה שינוי משמעותי בקצב גידול ברכישות בכרטיסי אשראי בארץ ובחו"ל יחד והן המשיכו לצמוח בקצב די יציב של כ-7%-8% בשנים האחרונות.

למרות שהרכישות בישראל עדיין מהוות חלק הרי בסך הרכישות של הישראלים בכרטיסי אשראי (כ-95%), חלק של הרכישות בחו"ל בכלל ובאינטרנט בפרט צומח במהירות והמגמה רק מתעצמת. כמו כן, חלק גדול מהרכישות בכרטיסי אשראי בישראל מהווים תשלומים עבור השירותים המקומיים איתם לא מתחרות הרכישות באינטרנט בחו"ל, כגון הוראות קבע שונות. גם המוצרים "הגדולים", כמו מוצרי חשמל או רהיטים, הצרכן לא רוכש בד"כ באינטרנט בחו"ל, כמו גם מוצרי מזון שוטפים. לכן, 5% של הרכישות בחו"ל, כולל באינטרנט, לא מתחרים מול כל ה-95% של הרכישות בישראל אלא מול משקל קטן בהרבה.

במונחים כספיים סך גידול ברכישות בחו"ל בשנתיים האחרונות, אותו צריכים לייחס בעיקר לקניות באינטרנט, משקף עלייה בשווי כספי בסך של כ-2 מיליארד שקל בשנה. סכום זה מסביר חלק גדול מהאטה במכירות של הסוחרים המקומיים.

התפתחות זו מטיבה כמובן עם הצרכנים אבל טומנת גם סכנות למשק. עד שלב מסוים היא מורידה את "השומנים" – הרווחים העודפים של הסוחרים המקומיים שתורמים ליוקר המחיה המדובר בישראל. אולם, בטווח הארוך, אי אפשר לצפות שהסוחרים או היצרנים המקומיים יוכלו להתחרות עם המחירים ב-eBay. המקומיים פועלים בשוק יחסית קטן ומוגבל, ההוצאות של העסק המקומי גבוהות יותר וגם המיסוי שמוטל עליו גבוה בהרבה לעומת איזה חנות מכוונת בסין. כתוצאה מזה, אם עד עתה השיח היה על התעשיות הנכחדות כתוצאה מגלובליזציה, אז בקרוב הוא יכול להפוך לשיח על ענפי המסחר הנכחדים.

צילום: שאטרסטוק

מה הפתרון?

אי אפשר כנראה להחזיר את הגלגל אחורה ולסגור בפני הצרכנים את האפשרות לרכוש בחו"ל. אולם, צריכים לחשוב על איזון שמצד אחד ישמור על התחרות של העסקים המקומיים מול האפשרות של הצרכן לבצע רכישה בחו"ל שמסייעת במלחמה נגד יוקר המחיה, אך מנגד לא יגרום להרס מגזרים שלמים במשק הישראלי.

צריכים גם לחשוב על החלופות. לא ניתן לצפות שהעובדים המקומיים מהענפים המאוימים, שברובם הינם ענפי לואו-טק, כגון ענף המסחר, יעשו הסבה להיי-טק. אולם, נוכח המציאות המתגבשת המדיניות צריכה לעודד פיתוח ענפי שירותים מקומיים שיכולים ליהנות מהיתרון מקומי ולהציע אלטרנטיבה תעסוקתית בעולם החדש.

הכותב הוא כלכלן ראשי הבמיטב דש בית השקעות