חקר ביצועים: השבוע של שלומי לחיאני, אהרון פוגל ותקציב 2015

יום כיפור: בלי להחמיץ

צילום: תומי הרפז

עם השנים החגים מגיעים מהר יותר. הזמן ביניהם מתקצר איכשהו, ואני מוצא את עצמי בעיצומו של חג או מועד בלי הכנה מספקת. במקרה של יום כיפור, קשה למצות אותו אם מגיעים אליו לא מוכנים, בלי הזמן הנדרש לבחון את השנה שחלפה. ובכל זאת, לא הייתי מוותר על הזמן הזה שמיועד לחשבון נפש - דתי, חברתי, משפחתי, אישי. גם לרוכבי האופניים וצופי ה־VOD כדאי לייחד זמן לעניין, וגם למי שמבלה את היום בבית הכנסת. הרי גם לתפילה אפשר לברוח, לשקוע בה, לשכוח את עצמך ולהשאיר את פנקסי הנפש סגורים. זו דרך לא פחות פופולרית להחמיץ את הכוונה.

אורי רוזביץ

Ello: פחות זה יותר

פול בודניץ מייסד Ello

מה יש בה, ברשת החברתית החדשה Ello, שמושך אליה 31 אלף מצטרפים חדשים בשעה (לדברי החברה)? פול בודניץ, המייסד, טען השבוע בראיון ל"כלכליסט" שהאתר שלו, בניגוד לפייסבוק, פשוט מנסה להיטיב עם המשתמשים במקום עם המפרסמים. זה רק חלק מהסיפור: Ello אכן נקייה מפרסומות, וגם מסוגי רעש אחרים שכבר התרגלנו אליהם. העיצוב המינימליסטי במיוחד מזכיר משחקי דוס ישנים, בלי אפליקציות נלוות, פיצ'רים שימושיים יותר ופחות ושאר עומס יתר. כמו סיקרט, כמו Yo, גם Ello יודעת לעשות בדיוק דבר אחד. לפעמים פשוט לא צריך יותר.

דור צח

לחיאני: כבוד וקלון

בשבוע שבין כסה לעשור נחתם דינו של שלומי לחיאני לשישה חודשי עבודות שירות ולקלון שמרחיקו לשבע שנים מהפוליטיקה. גזר הדין משקף איזון ראוי בין הציבורי לאישי, בין הניקיון המוחלט שבו מחויב איש ציבור להתחשבות ברקורד, באישיות ובתרומה של לחיאני כראש עיריית בת ים. יש לברך גם את השופט בני שגיא שגינה את המשטרה על שהזמינה צלמים כשלחיאני הובל לחקירה. "אדם זכאי כי רגעים קשים אלה בחייו לא יתועדו בזמן אמת במצלמות טלוויזיה וכי כבודו יישמר", כתב כבודו, ובצדק.

משה גורלי

לחיאני. גזר דין לראש העירייה לשעבר צילום: עמית שעל

ועדת האיגוח: לא לסמוך על השוק

נציגי הבנקים והגופים המוסדיים שוקדים כעת על ניסוח הערותיהם לטיוטת ההמלצות של ועדת האיגוח, שחבריה, ובהם המפקח על הבנקים דודו זקן, מתכננים לאפשר למשכנתאות לזלוג ממאזני הבנקים לתיקי הפנסיה בדמות אג"ח ייעודיות. נכון לרגע זה, נראה כי טיוטת הוועדה משאירה שלל פרצות באיגוח, שיובילו להעברת סיכונים לא מתומחרים ומבוקרים לציבור. בבנקים ובמוסדיים טוענים שהשוק יפתח בעצמו מנגנונים לטיפול בסכנות האלה, ושיהיה בסדר. זו הנחה מוטעית. שוק ההון כאן ריכוזי ומלא כשלים ואינטרסים, מונע בידי עודף כסף עצום שמשפיע על ההחלטות לגבי תמחור סיכונים. ושוק כזה, מטבע הדברים, לא סותם פרצות לבד. כל פרצה שהתגלתה מאז רפורמת בכר חייבה התערבות מאוחרת של הרגולטור, אחרי שהחוסכים כבר שילמו את המחיר. עכשיו צריך למנוע את זה מראש.

אתי אפללו

זקן. ההמלצות מותירות פרצות צילום: מיקי אלון

אוקטוברפסט: כפני הכלכלה

מאז 1985 מחירי הבירה בגרמניה עלו ב־4% בשנה בממוצע, יותר מפי שניים מהמדד. ב־2013 צריכת הבירה במדינה היתה הנמוכה ביותר מאז איחוד המזרח והמערב, ומשתתפי פסטיבל הבירה אוקטוברפסט שתו פחות מבעבר. גם הפסטיבל הנוכחי, שיינעל ביום ראשון, מספק שיקוף חד של מצבה של הכלכלה הגדולה באירופה. מארגני הפסטיבל סירבו גם השנה לתחינותיהם של מבשלות מקומיות רבות, והתירו רק לשש בירות גרמניות לפתוח דוכנים. כך נראית כלכלה מקוטבת, שדוגלת בתחרות גדולה ביצוא וביבוא אבל סופגת ביקורת קשה על דיכוי הייצור המקומי.

תמר טוניק

פוגל: 700 זה החינם החדש

מה רוצים מאהרון פוגל, שיעבוד בחינם? אחד המנהלים הוותיקים והמוערכים בישראל לא יקום בבוקר בלי לקבל על כך תמורה, ותגידו תודה שהוא מסתפק כעת ב־700 אלף שקל בלבד. מה זאת אומרת "זה הרבה כסף בעבור ארבעה חודשי עבודה כיו"ר אי.די.בי"? זה פחות מהשכר שקיבל לפני שבע שנים כיו"ר מגדל. ללכת אחורה שבע שנים? שבע! לא הרבה מנהלים היו מוכנים להקרבה כזאת, ובמקרה של פוגל מדובר באחד שההצעות זורמות אליו ללא הרף, לא איזה יו"ר ששולח קורות חיים ומחזר על הפתחים. הוא אמר "ללא שכר"? הוא אמר "לעת עתה ללא שכר". זה הבדל גדול. אז שאלשטיין ובן־משה, שרק אתמול נכנסו פה לביצה, ישלמו, לעת עתה, את ה־700 וישתקו. ושיגידו תודה שפוגל לא ביקש מהם תוספת על השיעור הראשון והחשוב שלימד אותם: פה אף אחד לא נותן כלום בחינם. בטח לא פוגל.

גלית חמי

פוגל. ההתנדבות באי.די.בי תתוגמל צילום: אוראל כהן

סלינגר: ההמתנה עולה כסף

144 שקל נחתכו מחסכון הפנסיה שלי בחצי הראשון של 2014. דמי הניהול שלי לא עלו, גם לא הביטוחים השונים, והקרן דווקא רשמה רווחים סבירים. אבל כדי לשלם למי שכבר פרשו, הקרן נדרשה לקחת כסף מהמבוטחים. היא בסך הכל פועלת לפי ההוראות, ובעצם לפי האין־הוראות, של המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. כבר שנה שסלינגר לא מצליחה להחליט מה צריכה להיות הריבית שלפיה הקרנות מחשבות את הקצבה החודשית של הפנסיונרים. הקרנות נדרשות להמשיך לעבוד עם הריבית הנוכחית, 4% ריאלי לשנה, אף שהיא כבר לא רלבנטית לתשואות שהן יכולות להשיג בבורסה. בלית ברירה, כמעט כולן החלו לגלח קצת מהעובדים הצעירים כדי לממן את הגמלאים. במקרה שלי, תקופת ההמתנה לסלינגר מקבילה להעלאת דמי הניהול ב־50%. הגיע הזמן להחליט.

מיקי פלד

סלינגר. הגיע הזמן להחליט צילום: אבי אוחיון, לע"מ

צמרת האוצר: מתקרנפים

בתחילת השבוע הציג שר האוצר יאיר לפיד את עיקרי תקציב 2015. כמיטב המסורת מאז נכנס לתפקידו עמדה צמרת האוצר לצדו, נדמה שעל תקן התפאורה בלבד. לפקידים הבכירים יש לא מעט ביקורת על התקציב של לפיד; הם הביעו אותה בפניו ומביעים אותה לפרקים גם מאחורי גבו. אבל במסיבות העיתונאים החגיגיות נשמרת והבמה נתונה כולה למופע המהוקצע של השר. אי אפשר היה לשאול את הפקידים את השאלות המהותיות, לברר מה ראש אגף התקציבים אמיר לוי (בתמונה) חושב באמת על גירעון של 3.4% ועל כך ששוב נשאר מחוץ לדיונים שבהם אישרו הפוליטיקאים מיליארדים נוספים לביטחון, או לבדוק מה דעתו של מנהל רשות המסים משה אשר על הוראת השר לנפח את תחזית הכנסות המסים. פקידי האוצר צריכים לזכור את ייעודם כמשרתי ציבור, כמי שאמונים לשמור על הקופה הציבורית בכל מחיר ולהתריע מפני החלטות שגויות, לא רק בחדרי חדרים. השתיקה שלהם היא לא קבלת מרות, אלא התקרנפות.

נעמה סיקולר

לוי. מה הוא באמת חושב באמת על גירעון של 3.4%? צילום: קובי גדעון, לע"מ