הכלכלה הפלסטינית: הכלכלה תמיד תשלם את מחיר הסכסוך

מחקר שנערך על ידי יוסף זעירא וטל וולפסון, החברים בקבוצת הכלכלנים הישראלית־פלסטינית Aix מציג נתונים לגבי ההבדל שבין המיתונים שחוותה הכלכלה הישראלית בעשורים הראשונים לקום המדינה לבין אלו שחוותה מאז שנות השמונים. כיוון שאין יותר מלחמות רחבות עם צבאות ערב, גם הוצאות הביטחון של ישראל הצטמצמו. במקביל לסיום מלחמות אלה, המעגל העסקי של ישראל התרחב והמשק הישראלי המפותח הפך פגיע יותר להאטות כלכליות.

מבצע צוק איתן. בין הגורמים להאטה בכלכלה צילום: אלכס קולומויסקי

היערכות מצומצמת למלחמה בצבאות ערב

בשלושת העשורים הראשונים לקום מדינת ישראל הוצאות הביטחון הגדולות של המשק הישראלי נבעו מהמלחמות עם מדינות ערב. בשנים אלו היו שתי תקופות מיתון בולטות: הראשונה בשנים 1952–1953, כשלישראל, שקלטה עולים רבים, לא היה מטבע חוץ. היחלצות ממיתון זה היתה תלויה בעיקר בכספי השילומים מגרמניה.

המיתון הקשה השני היה באמצע שנות השישים, עם הפסקת השילומים. בהמשך, בעקבות מלחמת יום כיפור, בשנים 1976־1977, תקציב הביטחון עמד על כ־30% מהתל"ג והוצאות הביטחון הגבוהות סיכנו את היציבות הפיננסית של ישראל. כך, בשנות ה־80 המוקדמות, שיעור האינפלציה זינק ל־400%. בעקבות חתימת הסכם השלום עם מצרים, ישראל חדלה מלהילחם במדינות ערב ותקציב הביטחון הצטצמם משמעותית לכ־7% מהתל"ג. בעוד שההיערכות למלחמה בצבאות ערב פחתה, חלה עלייה בהיערכות לעימותים אלימים מול הפלסטינים.

עימותים ללא הכרעה ברורה

העימותים האלימים הללו שונים ממלחמות העבר: הם אורכים זמן רב יותר ומסתיימים בלא תוצאה ברורה. הם עולים פחות מאותן מלחמות, אבל גם הם מהווים מעמסה על הכלכלה הישראלית: בעשורים האחרונים הוצאות הביטחון הוכפלו לכ־13% מהתל"ג. מאז תחילת העימותים עם הפלסטינים המשק הישראלי חווה ארבע תקופות מיתון: בעקבות האינתיפאדה הראשונה, רצח רבין, האינתיפאדה השנייה והמשבר העולמי, שממנו ישראל לא נפגעה באורח חמור.

היעדר תהליך מדיני, איומי החרם שנשמעים בעולם והבחירות הקרבות נושאים מחיר כלכלי כבד שכולל לא רק את תקציב הביטחון הרשמי אלא גם הוצאות על חדרי מיגון, אבטחה והמשך שירות החובה בצה"ל.