"האינטרנט הוא לא התשובה"

זה היה בחורף הקר של בוסטון, 2008, וליה בוסקה גילתה שלא נשאר לה בבית אוכל כלבים. לו רק יכלה למצוא מישהו שגר בשכונה שלה ומוכן להביא לה חבילה מהחנות, חשבה לעצמה. בתוך ארבעה חודשים הוביל הרעיון הזה את בוסקה, אז מתכנתת בת 29 בחברת יבמ, לעזוב את מקום העבודה שלה ולייסד את TaskRabbit, אתר שמקשר בין צרכנים שאין להם זמן לסידורים ומוכנים לשלם לאנשים מהסביבה שרוצים להרוויח כסף בעבודה מזדמנת.

לתוכנית ולהרשמה לוועידת "מובייל 2016" בה יופיע אנדרו קין לחצו כאן

שבע שנים מאוחר יותר, ואחרי שגייסה כבר 40 מיליון דולר, 30 אלף עובדים זמניים מציעים את שירותיהם לרגע באמצעות האתר של בוסקה. היא עצמה הפכה ליזמית מפורסמת, אישיות שמוזמנת לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, ואחת ממבשרות הגל החדש של חברות המספקות שירותים לפי דרישה - ועשויות להפוך את כולנו לעובדים זמניים. "הבעיה ש־TaskRabbit מנסה לפתור", הצהירה בוסקה לפני שבועיים בראיון ל"פייננשל טיימס", "היא איך אנחנו יוצרים מהפכה בכוח העבודה העולמי ונותנים לאנשים אפשרות אמיתית לעבוד מתי והיכן שהם רוצים".

בוסקה לא לבד. היא חלק משורה של יזמי אינטרנט ששואפים לרתום את הרשת כדי לחולל מהפכות, גדולות וקטנות, בחיינו. ממייסד פייסבוק מארק צוקרברג שרוצה "לחבר את העולם", דרך מייסדי גוגל סרגיי ברין ולארי פייג' שרוצים לארגן את כל המידע בעולם ולהפוך אותו לנגיש לכולם, ועד טרביס קלאניק מ־uber שרוצה לאפשר לכולנו למצוא מונית בכל מקום בעולם. אבל כאשר אנדרו קין שומע הצהרות כמו זו של בוסקה הוא מתחלחל.

אנדרו קין. "אני לא ריאקציונר. אני מגלה אופטימיות זהירה לגבי הכיוון של המהפכה הטכנולוגית. אנחנו פשוט בשלבים הראשונים, ואנחנו צריכים הרבה הנחיה והרבה ביקורת"

"עבורי הצהרה כמו 'אנחנו רוצים ליצור מהפכה בעבודה' מגלמת את האיוולת, את הנאיביות ובסופו של דבר את האנוכיות והאינטרסנטיות של האנשים האלה", הוא אומר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "הרי אין לבוסקה שום עניין להמציא מחדש את העבודה. אין לה שום עניין לתת לעובדים כבוד. למעשה, פלטפורמות כמו TaskRabbit הן נצלניות ביותר: הן גוזרות נתח גדול מהתשלום לעובדים כעמלה, והן גם מונופוליסטיות, שזה דבר מטריד ביותר.

"יש עוד הרבה דוגמאות לאופן המחשבה הנאיבי הזה, שלפיו אפשר גם לעשות טוב, גם לשנות את העולם, גם להתעשר - וגם לעשות את כל זה בתוך חצי שנה עד שנה. זה מגוחך. גוגל מייצגת גרסה דומה, אולי רצינית יותר, של טענות כאלה. היא מצהירה שהיא 'לא תעשה רע', שהיא יכולה להיות גם רווחית בצורה יוצאת דופן וגם להתנהל באופן מאוד אתי. אבל לאמיתו של דבר החברות האלה הן לא יותר או פחות אתיות מאף תאגיד בינלאומי אחר. יזמים אופורטוניסטים משתמשים באינטרנט ככלי לעשיית רווחים עצומים על חשבון אנשים אחרים".

קין (Keen) מכיר את עולם היזמות היטב בעצמו, כחלוץ אינטרנט שהקים את אחד משירותי המוזיקה המקוונים הראשונים בשיא בועת הדוט.קום. מאז הוא הפך לאחד המבקרים הבולטים של עמק הסיליקון, שידוע בזכות הסיכה המושחזת שהוא נועץ בבלון החשיבות העצמית של יזמי העמק ויכולתו לחשוף מה עומד באמת מאחורי החזון המלהיב של טכנולוגיה שוויונית ומשחררת. הוא עושה את זה בספרים רבי־מכר, במאמרים ובנאומים: קין הוזמן בשנים האחרונות להשמיע את קריאת ההשכמה שלו בוועידות של האו"ם, באוניברסיטאות בכל העולם, ובאופן פרדוקסלי, הוא גם אחד הנואמים המבוקשים בקהילת היזמות. השבוע, למשל, הוא הוזמן להרצות בקונגרס המובייל בברצלונה ובמשרדי גוגל בלונדון — אף שהוא טוען בתוקף שאנחנו צריכים להתעורר מחלום האוטופיה שיזמי הרשת משווקים בימינו ולהבין ש"האינטרנט הוא לא התשובה". כך גם נקרא רב־המכר החדש שלו, שמעורר בחודשיים האחרונים דיון סוער בכלי תקשורת בכל העולם, וזוכה לשבחים נלהבים כמו גם לקטילות זועמות.

"אני לא עושה אידאליזציה של העולם הישן", מדגיש קין. "אני מבין שחברות התקליטים של פעם היו חמדניות, שהיו בהן מנהלים אגואיסטים שניצלו את האמנים. נסעתי במספיק מוניות מלוכלכות ברחבי העולם כדי לדעת שגם מערכת המוניות הישנה לא עובדת כל כך טוב. העולם הישן אכן נמצא בריקבון ובדעיכה, וחלק ניכר מהמוסדות שלו והאידאולוגיה שלו לא עובדים. אבל העולם החדש שמתהווה כיום במקומו הוא במובנים מסוימים גרוע יותר. ההצהרות האידאליסטיות הנאיביות האלה, כאילו כל ההיסטוריה של המין האנושי התרחשה כדי לאפשר יצירת פלטפורמה לקנייה ומכירה של עבודה, כדי לשנות את חוויית העבודה, משקפות את הגיחוך של הרבה מהאנשים האלה. הרי מדובר בילדים; הם בשנות ה־20 לחייהם, הם לא מאוד משכילים, ואם הם משכילים אז זה בדרך כלל רק במדעי המחשב או בעסקים, אין להם רקע בהיסטוריה או בתרבות. רובם אמריקאים שגם לא טיילו יותר מדי בעולם. זה לא הופך אותם לרעים, כמובן. זה רק הופך אותם לאבסורדיים".

מארק צוקרברג עם פרנק גרי ליד דגם של מטה פייסבוק העתידי צילום: איי אף פי

אפקט הרשת

לכולם יש קול, איש לא שומע

בתחילת ינואר הכריז מארק צוקרברג על החלטה לשנה החדשה: הוא יקרא ספר בכל שבועיים, וכמובן ידון בו בדף פייסבוק מיוחד. הספר הראשון שבחר היה "סופו של הכוח" של האינטלקטואל הדרום־אמריקאי מואיז נעים. הטיעון המרכזי של הספר, שמכירותיו הרקיעו שחקים בן לילה בעקבות ההכרזה של צוקרברג, הוא שבמאה ה־21 הכוח הופך למבוזר: נשמט מידי השחקנים הגדולים ועובר לידי השחקנים הקטנים.

באופן לא מפתיע, זו בדיוק גם האמונה השלטת בעמק הסיליקון: לא עוד שליטה מלמעלה למטה, אלא הארכיטקטורה המבוזרת של האינטרנט מעבירה את הכוח לידי ההמונים. מעכשיו הכוח פועל מלמטה למעלה ונמצא בידי המפגינים בכיכר תחריר ובכיכר מיידאן, בפייסבוק ובטוויטר, ויוצר חברה פחות היררכית ויותר שוויונית, וגם כלכלה דמוקרטית יותר.

אלא שקין חושב שמדובר בטעות יסודית. "הספר של מואיז נעים, שהוא אדם חכם ומעניין, הוא לגמרי מוטעה. אני חושב שאם כבר כותבים ספר כזה בתחילת המאה ה־21 צריך לקרוא לו 'תחילת הכוח' ולא 'סופו של הכוח'. כי המודל המבוזר של הכוח הוא פשוט לא נכון. במציאות קרה בדיוק להפך. הרשת המבוזרת יצרה היררכיות חדשות, אי־שוויון חדש. החוקים הישנים של כוח או סמכות, שניסחו אנשים כמו פארטו או מקיאבלי, נכונים כיום באותה מידה, אם לא יותר, מאשר בעבר".

הדמיה של המטה המתוכנן של גוגל בעמק הסיליקון. . "החברות האלה מנותקות מהעולם הפיזי" צילום: אם סי טי

נקודת מבט אחרת היא שברשת לכולם יש קול. אני יכול לפתוח חשבון טמבלר או פייסבוק ולשתף את מה שיש לי להגיד עם קהל עצום.

"אתה גם יכול לקנות כרטיס לוטו ולזכות ב־100 מיליון דולר, אבל הסיכויים לכך קטנים מאוד. זה נכון שלכל אחד יש פלטפורמה ולכולם יש קול, אבל המציאות היא שלרוב האנשים לא מקשיבים. זו תרבות של נרקסיזם ושידור עצמי. אנחנו אומרים הרבה, אבל לא מקשיבים להרבה אנשים אחרים. המדיה הזאת, אף שהיא יוצרת רושם שכל אחד יכול להגיד כל דבר, היא חסרת משמעות בפועל. ובינתיים, המציאות הכלכלית החדשה היא כזו שבה המנצח לוקח הכל, והיא פועלת לטובת החברות המובילות. המנהלים שלהן נעשים חזקים יותר, ויש להן יותר שליטה בכלכלה העולמית".

הקומפלקס ההולך ונבנה של אפל בעמק הסיליקון צילום: איי פי

למה זה קורה?

"בגלל 'אפקט הרשת', שהמשמעות שלו היא שבעולם הדיגיטלי המבוזר המנצח לוקח הכל. נכון, בעולם הישן היו אוליגופולים, שתיים־שלוש חברות ששולטות בשווקים, כמו אוויס והרץ בשוק השכרת הרכב. זה לא היה אידאלי או דמוקרטי. אבל בכלכלה הדיגיטלית של ימינו, ברגע ששחקן אחד שולט בשוק מסוים, כמו שגוגל ופייסבוק הצליחו לעשות, קשה מאוד להתמודד מולו והוא לוקח הכל".

התופעה הזאת חוזרת על עצמה בעוד ועוד תחומים, אומר קין, והיא מסבירה למשל את זרם הכסף האדיר שזורם כיום לכיוונה של Uber, אפליקציית ההסעות שמאפשרת לכל אדם להפוך את מכוניתו למונית, ושנמצאת בשלבי כניסה גם לישראל. "אם אתה חושב על אובר במונחים אובייקטיביים, מדובר בסטארט־אפ שאמנם יש לו הרבה הישגים, אבל הוא נמצא בעימותים מול רשויות מקומיות בכל העולם, יש הרבה שערוריות סביב המנהלים שלו, והמודל העסקי שלו לא לגמרי מוכח. ובכל זאת, השווי של אובר מוערך היום ב־40 מיליארד דולר, והיא גייסה כמעט 5 מיליארד דולר ממשקיעים. זה משום שהמשקיעים מעמק הסיליקון ומוול סטריט יודעים שמדובר בניסיון ליצור מונופול עולמי, שבסופו של דבר אובר עתידה להתאחד עם המתחרים שלה או לרכוש אותם, ושהיא עשויה לשלוט בכל מערכת המוניות העולמית.

"אמזון היא עוד דוגמה. כשאמזון נולדה בשנות התשעים היו מגוון חברות מסחר אלקטרוני שהציעו חוויית קניות אונליין. עכשיו יש רק אחת — אמזון. זו חברה שהיא חכמה מספיק לנוע ממגזר למגזר בכלכלה, ולשלוט בכל אחד מהם. זה לא בהכרח שהראשון שמצליח להשתלט על השוק מנצח. הרשת החברתית מייספייס לא ניצחה, וגם מנועי חיפוש כמו אלטה־ויסטה ולייקוס לא ניצחו. אבל המציאות היא שאחרי שהתחרות הראשונית מתבהרת ומגיח שחקן מוביל בשוק, קשה מאוד להדיח אותו. נראה שזה אחד החוקים הבסיסיים של הכלכלה הדיגיטלית: זו לא כלכלה שנוטה לתחרות. ברגע שאתה שולט בשוק קשה ביותר להדיח אותך ממעמדך, והדרך היחידה שאפשר לקרוא עליך תיגר היא אם השוק עצמו משתנה, כמו שקרה למשל במקרה של יאהו. אני לא יכול לערוב לכך שגוגל או פייסבוק יישארו דומיננטיות, אבל אני חושב שבמיוחד גוגל חכמה מספיק כדי להבין שהיא חייבת להשקיע בהרבה תחומים נוספים, ובעיקר בתבונה מלאכותית, כדי לשמר את השליטה שלה.

"אל תבין אותי לא נכון. אני לא חושב שגוגל היא מרושעת או רעה. אבל כשאתה מחבר את הנקודות ורואה את האופן שבו גוגל נעשית יותר ויותר חזקה בעוד ועוד תחומים — ממכוניות ללא נהג, דרך בתים חכמים ועד הרכישה של כל חברות הבינה

המלאכותית — לא קשה לראות עולם שנשלט בידי חברת מעקב מידע כמו גוגל. אני חושב שרוב האנשים היו מרגישים לא בנוח עם אפשרות כזו".

מונופולים זה טוב?

רגולציה תורמת לחדשנות

בכלכלה הדיגיטלית המנצח לוקח הכל, וקין הוא לא היחיד שהבחין בכך. דברים דומים השמיע בראיון ל"מוסף כלכליסט" היזם והמשקיע הנודע המיליארדר פיטר תיל, אחת הדמויות העוצמתיות בעמק הסיליקון. לפי תיל, קפיטליזם ותחרות מנוגדים זה לזה, והשאיפה של כל יזם צריכה להיות להקים מונופול. מונופולים הם דבר טוב גם עבור הלקוחות: "הדרך הבטוחה ביותר להגיע למעמד של מונופול היא ליצור משהו חדש. לקוחות אפל עמדו רחובות שלמים בתור ושילמו מחירי פרימיום לאייפון כי המוצר היה מובחר, והם לא יכלו למצוא אותו בשום מקום אחר. אם אתה בונה משהו טוב באופן ייחודי, אתה משיג מעמד של מונופול ומיטיב עם לקוחותיך באותו זמן", אומר תיל.

אולי תיל צודק, ומונופול מעודד חדשנות?

"אני נדהם ונחרד מתיל", אומר קין. "הנה בן אדם שהוא לכאורה ליברטריאני ומאמין בחופש הפרט, והוא יוצר אידאליזציה של כוח מונופוליסטי. בעיניי זה מסוכן ביותר, וגם אבסורדי. יש הרבה אנשים שאינם חכמים כמו תיל ושלוקחים אותו ברצינות. מונופולים הם הרי אסון לצרכנים. הם נצלניים, יש להם כוח תרבותי וכלכלי מוגזם, והם גם יוצרים חוסר יעילות. תיל עושה שמיניות באוויר כדי להילחם ברעיון של הגבלים עסקיים, להילחם ברעיון שיש תפקיד שהממשלה יכולה למלא במאבק במונופולים. אבל ההפך הוא הנכון. רגולציה וחדשנות דווקא יכולים ללכת ביחד".

פיטר תיל. "הוא רואה את היזמים כנעלים מוסרית, שצריכים ליהנות מחוקים מיוחדים. אולי הרקע הגרמני שלו תורם לזה. הוא אדם מאוד מטריד" צילום: בלומברג

איך רגולציה יכולה לשרת חדשנות דווקא?

"קח למשל את הדוגמה של מיקרוסופט. באמצע שנות התשעים מיקרוסופט היתה המונופול הקלאסי: היא היתה אגרסיבית, היא השמידה כל מיני צורות של תחרות, לפעמים בצורה לא חוקית, והיא ריסקה כל צורת חדשנות, כולל נטסקייפ והרבה חברות אינטרנט אחרות. אם הרשויות האירופיות לא היו יוצאות נגד מיקרוסופט באותה תקופה לעולם לא היתה לנו גוגל, כי מיקרוסופוט היתה יוצאת מגדרה כדי לרסק אותה בראשית דרכה. אבל משום שידיה של מיקרוסופט היו כבולות בתחילת העשור הקודם, היא לא היתה מסוגלת לעשות את זה.

"מונופולים לא טובים לצרכן, והם גם לא מובילים ליצירת מוצרים טובים כמו אלה שמיוצרים בתנאי תחרות. אני חושב שתיל הוא אדם מאוד מטריד - וגם מרתק. הוא חוזר לרעיון ההיסטורי של חברה שמנוהלת בידי מעמד של אנשי־על, והוא רואה את היזמים כנעלים מוסרית, כמיוחדים. היזמים מניעים את החברה קדימה, אז צריכים להיות להם חוקים מיוחדים, למשל אולי צריך להרשות להם להיות מונופולים. זה מסוכן ביותר, כי תיל הופך את היזמים למעין 'אוברמענטש'. אולי הרקע הגרמני שלו תורם לזה. הוא עושה שירות רע ביותר לעמק הסיליקון. מונופולים הם אסון, ואני מוטרד מהעובדה שמישהו בשיעור הקומה, הנראות והאמינות של תיל אומר דבר כל כך אבסורדי".

מפגינים חוסמים אוטובוס של גוגל בסן פרנסיסקו במחאה על כך שמעבר של עובדי הייטק לעיר ייקר אותה מעבר להישג ידם של תושבים רבים. "מפנים כאן שכונות כדי לאפשר למתכנתים ומנהלים צעירים לעבור לגור בעיר" צילום: רויטרס

תוכנית ההתנתקות

עמק הסיליקון התנתק מאמריקה

"אמריקה היא מקום טוב מאוד להמציא בו את עצמך מחדש באופן בלתי פוסק", אומר קין, שהתגלגל אל ארצות הברית מבריטניה כסטודנט, ומעולם לא עזב. הוא מעיד על עצמו שהוא משתעמם בקלות, ויורה בשטף תחנות קריירה: "הייתי סטודנט, אקדמאי כושל, עיתונאי מוזיקה, יזם אינטרנט, איש מכירות ושיווק, ועכשיו אני סופר ושדר". בשנות התשעים הוא חווה את בועת הדוט.קום על בשרו: קין היה המייסד והמנכ"ל של Audiocafe, חברת אינטרנט שהציעה גרסה מוקדמת של שירות מוזיקה מקוון, גייסה מיליונים ולא שרדה את התפוצצות הבועה. "גם כיזם בשנות התשעים לא הייתי טיפש מספיק כדי להאמין בהכל", הוא אומר עכשיו.

שבע שנים מאוחר יותר קין המציא את עצמו מחדש כאחד ממבקריה החריפים של הסצנה כשפרסם את "פולחן החובבן", מניפסט שבו יצא נגד פלטפורמות כמו יוטיוב והתוכן החינמי שהגולשים מעלים אליהן, וביכה את ההשפעה ההרסנית שלהן על היצירה ועל מי שמנסה להתפרנס כיוצר. הספר הפך לרב־מכר עולמי, תורגם ל־17 שפות, וקין הפך לדמות שערורייתית. "בזמנו נחשבתי המבקר היחיד של מה שנקרא 'הרשת 2.0', וזה נכון, זו באמת היתה הביקורת היחידה שנשמעה. עכשיו יש עוד ועוד מבקרים, ואני חושב שהיה גם שינוי בתודעה הציבורית, בין היתר בגלל שערוריות המעקב של הסוכנות לביטחון לאומי, וגם מפני שהטיעון שלי נעשה מובן מאליו: כיום ברור שהאינטרנט לא יצר יותר שוויון כלכלי או שוויון הזדמנויות".

על מה קין מדבר? למשל על העובדה שענקית הצילום קודאק סיפקה בשיאה פרנסה ל־145 אלף עובדים, ואילו אינסטגרם העסיקה רק 13 עובדים כשנמכרה ב־2012 לפייסבוק תמורת מיליארד דולר. או שגוגל היא חברה ששווה יותר מחצי טריליון דולר, אבל מעסיקה רק 40 אלף איש. "כל החברות האלה לא יוצרות משרות אמיתיות לטווח ארוך", הוא מדגיש.

מארק צוקרברג. "פייסבוק זה מוצר חברתי שתוכנן בידי מישהו עם אוטיזם, בלי שום כישורים חברתיים" צילום: בלומברג

אבל קין, שמתגורר באזור מפרץ סן פרנסיסקו, עדיין שרוי עמוק בסצנה — למעשה יש לו שני מיזמים חדשים, כמו גם תוכנית אירוח משלו באתר הפופולרי טק־קראנץ'. הוא ממהר להוסיף שהוא לא ריאקציונר, ואינו רוצה לצאת נגד הטכנולוגיה: "אם כבר, אני מגלה אופטימיות זהירה לגבי הכיוון של המהפכה הזאת. אנחנו פשוט בשלבים הראשונים, ואנחנו צריכים הרבה הנחיה והרבה ביקורת". אז מה לעשות? את הפתרון קין מחפש בהיסטוריה. הוא מציע לקחת דוגמה מימי המהפכה התעשייתית והברונים השודדים ששלטו בכלכלת ארצות הברית, עד שלבסוף הזעם הציבורי הוביל לתגובת נגד והרגולציה שברה את כוחם.

אלא שבמציאות שבה הנשיא אובמה נוסע לעמק הסיליקון כדי לפגוש לארוחות ערב חגיגיות את כל המי ומי של עולם הטכנולוגיה, קשה לראות מי יוביל את הרפורמה. "הנשיא אובמה הוא דוגמה טובה למישהו שקנה את האידאולוגיה של עמק הסיליקון", אומר קין. "אובמה מקיף את עצמו בעוד ועוד אנשים שהגיעו מגוגל. אם הוא היה מקיף את עצמו באנשים ממיקרוסופט אנשים היו נחרדים, ואם הוא היה מקים כוח משימה סביבתי שמאויש באנשים שעבדו בחברות נפט כמו אקסון־מובייל או של אנשים היו זועמים, אבל משום שמדובר באנשים מגוגל מוותרים לו, ואני חושב שזה מאוד מטריד. אבל יש שינוי בחודשים האחרונים, בין היתר בגלל הגילויים של סנואדן על תוכנית המעקב של הממשל, שגרמו לעמק הסיליקון להיות יותר ביקורתי כלפי וושינגטון. למעשה, אובמה היה בעמק הסיליקון בחודש שעבר, דיבר על זה שהאינטרנט הוא כמו המערב הפרוע, וכמה בכירים מעמק הסיליקון כמו מאריסה מאייר ומארק צוקרברג לא הגיעו לפגישה. אולי יש שינוי ביחסים בין אובמה לעמק הסיליקון, ואני חושב שזה טוב".

לחזון השוט שיונף על חברות הטכנולוגיה קין מוסיף תקווה שחברות האינטרנט עצמן ישנו את התנהגותן, וינקטו קצת "רגולציה עצמית". "חלק מהחברות האלה מתחילות להתבגר ולהבין שהן צריכות להתנהג באופן יותר אחראי. אם הייתי מתייחס לחברות האלה כמי שלא יכולות להשתנות זה היה מאוד מדכא".

אריק שמידט (מימין) עם אובמה. "אני לא חושב שגוגל מרושעת. אבל כשאתה רואה את האופן שבו היא נעשית חזקה בעוד ועוד תחומים — ממכוניות ללא נהג ועד בינה מלאכותית — לא קשה לראות עולם שנשלט בידי חברת מעקב מידע כמוה" צילום: רויטרס

את כל הביקורת הזאת קין משמיע מתוך עמק הסיליקון עצמו, ובספר שלו הוא מספר על אינספור מפגשים שבהם השתתף, כנסים שבהם נאם ושיחות שקיים עם אנשי העמק. "אני אוהב לישון עם האויב, אני אוהב לדבר עם אנשים שמאוד לא מסכימים איתי, ואני אוהב את האנרגיה והאופטימיות של האנשים בצד השני. למעשה אני מוצא שלעתים קרובות אנשים מהצד שלי הם ריאקציונרים וכבדים", הוא מסביר.

בינתיים לקין יש מושבים בשורה הראשונה לעתיד של כולנו, שקורם עור וגידים בסן פרנסיסקו, לשעבר בירת ההיפים ותרבות הנגד וכיום עיר שמחיר הדירה החציוני בה עומד על מיליון דולר, "מקום שרק עשירים מאוד יכולים להרשות לעצמם, שבו מפנים שכונות כדי לאפשר למתכנתים ומנהלים צעירים לעבור לגור שם".

סן פרנסיסקו, לפי קין, "היא גם מטאפורה לשיטה פיאודלית חדשה וסוריאליסטית, והיא יכולה להיות העתיד של הרבה מקומות. סן פרנסיסקו היא מקום שקיימות בו שתי שכבות, שבו האוטובוסים שמובילים את העובדים של גוגל אמנם נוסעים על האוטוסטרדה, אבל אין להם שום קשר אחר עם הסביבה. שבו צצים בנייני משרדים שהם כתם על הנוף והם לחלוטין מנותקים מהקהילה סביבם, כמו למשל המטה החדש של אפל, שבנוי כמו ספינת חלל, או הקמפוס שפרנק גרי מתכנן עבור פייסבוק. הארכיטקטורה של המבנים מסמלת את הניתוק של החברות האלה מהעולם הפיזי ואת חוסר ההכרה שלהן במחויבותן לקהילה סביבן".

הטירות המבודדות שמקימות ענקיות הטכנולוגיה משקפות את האידאל השולט בקרב האדונים של עמק הסיליקון באופן כללי: להתנתק. "לנתק את עמק הסיליקון מוושינגטון, לחלק את קליפורניה למחוזות, ליצור איים מלאכותיים שאין להם שום מחויבות לשאר העולם. אפשר לראות את המציאות הפיאודלית הזאת הכי טוב בפאלו אלטו ואיסט פאלו אלטו, שתי ערים שונות שמופרדות זו מזו על ידי האוטוסטרדה. האחת היא מקום של עוני קיצוני וחוסר תקווה, השני הוא האזור הכי עשיר, חדשני ויקר בעולם כרגע. הן מופרדות על ידי אוטוסטרדה אבל באותה מידה הן יכלו להיות ביבשות אחרות".

ליה בוסקה מ־TaskRabbit. "פלטפורמה נצלנית ביותר" צילום: בלומברג

יזמים צריכים לדעת להיכשל

אבל רק בני עשירים יכולים

בתגובה לביקורות על ספרו קובל קין שהאמריקאים חסרי חוש ההומור לא תמיד מבינים את הסגנון שלו, ומספר שהיה מי שהתקומם על כך שתיאר את מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, כבעל אישיות אוטיסיטית. "זה לא נאמר כביקורת", קין מבקש להבהיר. "רק אמרתי שהרבה אנשים ניתחו את האישיות שלו, גם משקיפים וגם אנשים שעבדו איתו, ואמרו שהבחור הזה נמצא על הספקטרום האוטיסטי. זה לא הופך אותו לאדם רע. אם כבר, זה הופך אותו לאדם יותר סימפטי. לדעתי פייסבוק וטכנולוגיות דומות הן דוגמה ל'מוצרים חברתיים' שמתוכננים בידי מישהו בלי שום כישורים חברתיים. זה מוצר חברתי, שמתוכנן בידי מישהו עם אוטיזם, מוצר שהוא תוצאה של מישהו שכלוא בתוך עצמו, שנאבק לתקשר".

ניסוחים כאלה אולי הקימו על קין מבקרים, אבל גם הפכו אותו כאמור לדובר מבוקש בכנסים של התעשייה. אלא שכנס אחד ספציפי מצליח להרתיח את קין, שמקדיש לו פרק שלם בספר — Failcon, כנס שבו יזמים מצליחים מספרים על אפיזודות כישלון בעברם, והגיע בשנה שעברה גם לישראל. "זה קרנבל הצביעות האולטימטיבי", אומר קין. "הרי אף אחד לא אוהב להיכשל. האנשים היחידים שמתרברבים בכישלון שלהם הם אנשים מצליחים. רק אנשים כמו המו"ל טים אוריילי, שעולה לי על העצבים כי הוא תמיד כל כך רציני, מעזים לשאת נאום שכותרתו 'איך נכשלתי'. רק אדם כמו טרביס קלאניק, מייסד אובר, מעז לעמוד ולדבר על הכישלון בכך שבאחת החברות הקודמות שלו חברות המוזיקה תבעו אותו על 250 מיליון דולר.

"האמת על כישלון", הוא ממשיך, "היא שמי שבאמת נכשל הוא חסר קול, ואנחנו לא שומעים עליו. מי שמובטל לא מסתובב ומתרברב בפני החברים שלו. אולי אנשים כאלה מודים בכך שהם נכשלו, אבל זה מלווה בתחושת אבל. יש משהו מאוד צבוע בלצייר את הכישלון באופן אידאלי".

אבל קין מודה שזו לא כל התמונה. "יש כאן עוד צד", אומר קין, "ואני חייב להודות שהוא מחליש קצת את הטיעון שלי. המציאות היא שהאנשים בעמק הסיליקון עלו על משהו. אנחנו אכן חיים בסביבה שהיא יותר יזמית. הוודאות הישנה של העידן התעשייתי נעלמה. אלא אם כן יש לך מזל יוצא דופן, אתה לא מסיים את הלימודים ואז עובד 50 שנה עבור חברת ענק. אני מסרב לעשות אידאליזציה לכלכלת הפלטפורמות של טסק־רביט או אובר, אבל זה אכן העתיד. הטכנולוגיה משנה את כל התעשיות. מי שהולך עכשיו ללמוד משפטים או רפואה, מאוד לא סביר שיסיים את הקריירה בתור רופא או עורך דין".

מואיז נעים. "הספר שלו מוטעה. המודל המבוזר של הכוח פשוט לא נכון" צילום: איי אף פי

המסקנה של קין ברורה. במציאות החדשה "כולם צריכים להיות יזמים, כולם צריכים לקחת סיכון. גם אני עצמי דוגמה לכך, לקחתי הרבה סיכונים וגם נכשלתי הרבה פעמים בחיי. אני לא מתרברב לגבי הכישלונות שלי, אבל אני מכיר בזה שכדי להגיע למקום שאני נמצא בו עכשיו הייתי צריך להיכשל".

הבעיה, לפי קין, היא שאת התובנה הזאת הפנימו רק בשכבות המבוססות. "זו בעיה תרבותית. האליטות החדשות מגדלות את הילדים שלהן באופן יזמי. אני מכיר כל כך הרבה אנשים שהילדים שלהם מקימים סטארטאפים. יזמים מצליחים, כותבים, אנשים שעובדים בטכנולוגיה — כל הילדים שלהם הופכים ליזמים, כי הם גדלו עם זה, הם מבינים את זה, הם נדחפו לזה בידי הוריהם. הרעיון של לקיחת סיכונים הוא בעצמו תופעה תרבותית, הוא לא ביולוגי, הוא בא מתוך פרקטיקות תרבותיות שמובנות מאליהן בקרב האליטה החדשה, אבל למרבה הצער לא בקרב המעמדות הנמוכים. אני חושש שבעתיד 'פולחן הכישלון' הזה יהיה משהו שילדים עשירים, שרכשו השכלה בבתי ספר פרטיים ובאוניברסיטאות פרטיות, ייקחו כמובן מאליו, אבל הוא יהיה תעלומה למעמד הנמוך. לכן הוא ישמר ואפילו יקצין את ההבדל בין האליטה היזמית לכל השאר. האתגר הגדול הוא איך לגרום לאנשים מרקע חלש לקחת סיכונים, וגם להכיר בכך שיש אנשים שהאישיות שלהם לא מתאימה ללקיחת סיכונים, שפשוט לא נוח להם עם סיכון — והבעיה שבחברה יותר ויותר יזמית, אלה הולכים להיות המפסידים".

זה רק עניין תרבותי? הרי מי שמגיע מרקע חלש גם פחות יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון.

"בדיוק. קל להיות יזם אם אתה יכול להרשות לעצמך לעבוד כמתמחה ללא תשלום בחברות טכנולוגיה. קל להיות יזם אם אתה יודע שלא תפשוט רגל, או שהוריך יתמכו ב־25 אלף דולר ביוזמה הראשונה שלך. עבור מארק צוקרברג לנשור מהרווארד לא היה סיכון אמיתי. הוא צעיר חכם, הוא תמיד היה יכול למצוא עבודה מעולה. זו נקודה חשובה: עבור העשירים סיכון הוא דבר שלא באמת קיים, אבל עבור המעמד הנמוך הוא קיים בהחלט. אתה יכול להגיע לפשיטת רגל, להפסיד את הבית שלך. זה סיכון אמיתי, וזה דבר שבעמק הסיליקון לא מבינים. לאליטה החדשה — האליטה המקושרת הגלובלית, שקיימת בישראל כמו בכל מקום — אין שום הבנה של המילה הזאת. אני חושש מעלייתה של האליטה הגלובלית הזאת, ואני בטוח שגם בישראל יש פער גדול בין האליטה הזאת לבין הישראלים הרגילים שנאבקים לסגור את החודש. כמובן, אני בעצמי דוגמה של האליטה הזאת, ואני מודה בזה. אני לא רוצה להיות חלק מהמעמד הנמוך. אבל זה לא אומר שאני לא יכול לכתוב על האליטה הזאת בביקורתיות".

לתוכנית ולהרשמה לוועידת "מובייל 2016" בה יופיע אנדרו קין לחצו כאן

השתתף בהכנת הכתבה: עומר כביר