מונופול הגז יפורק, בתנאים שמקובלים עליו

"פריצת דרך של ממש" - כך הגדירו אתמול במשרד האוצר את סבב השיחות האחרון מול חברות הגז, בניסיון לבטל אל דואופול הגז הנוכחי (של דלק ונובל אנרג'י) ולפתוח את שוק הגז לתחרות. ההצהרה המפתיעה מגיעה עם הסתייגות: "פריצת דרך" אולי כן, אבל כזו שמיד אחריה מגיע החלק השני של המשפט והוא "בהתחשב בנסיבות".

במילים אחרות, במשרד האוצר מדברים על השגת מתווה חדש, טוב יותר מהקיים, בתחום אספקת הגז לישראל, אבל כזה שרחוק ממה שכולם רצו לראות או קיוו לקבל בתחילת הדרך.

המדינה פספסה ומצמצה ראשונה

הצדדים יצאו לדרך תוך תחושה שאפשר לפרק את דואופול הגז לרסיסים, כלומר גם להוציא את נובל ודלק ממאגר תמר וגם לכפות עליהן לשווק בנפרד את הגז ממאגר לווייתן, כל אחת ביחס לחלקה.

יצחק תשובה צילום: משה בנימין

אם הממונה יכריז על הסדר כובל לא בטוח שבית הדין להגבלים עסקיים הוא הגורם שיביא תחרות גילה יצטרך לקבל את אישורו של בית הדין לצעדים שהוא רוצה לכפות על החברות, יהיו אשר יהיו, והן צפויות מצדן להתנגד ולהגיש את התגובות שלהן למהלך תומר גנון, תגובה אחת לכתבה המלאה 

אבל המדינה מצמצה ראשונה, בין היתר כי לא היתה לה ברירה. אין חברות גז שעומדות בתור כדי לפתח את המאגרים, ומאידך נובל יכולה לספק את הגז למשק הישראלי בתוך כמה שנים. אם לא די בכך, חוזי יצוא הגז אמורים לגלגל לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים במסים, אז למה לא לקדם אותם עם היתרון הגיאופוליטי של אספקת גז לירדן או מצרים.

ואם כל זה לא מספיק, בשנת 2018 כבר יירשם מחסור בגז במשק המקומי, כיוון שכל האספקה נשענת כיום על צנרת בודדת שאותה מחזיק בכלל היזם. בשורה התחתונה, לתפיסת האוצר הפתרון הסביר שהושג עכשיו מאוים רק על ידי פתרון מעולה שנשאר בשלב הזה אוטופי בלבד.

באוצר, וגם ברשות ההגבלים, מכים בנושא זה על חטא. שלוש פעמים עמדה בפניהם האפשרות לפתוח את שוק הגז לתחרות. פעם אחת בשנת 2011, במסגרת ועדת ששינסקי, שהעלתה את שיעור המס על מכירת גז מ־37% ל־62%. הפעם השנייה היתה ב־2012, במסגרת ועדת צמח שקבעה את מכסות יצוא הגז. והפעם השלישית היתה במסגרת אישור מתווה יצוא הגז ביוני 2013 בממשלה הקודמת.

אבל בפראפראזה על האמירה המפורסמת, משרדי הממשלה לא החמיצו הזדמנות כדי להחמיץ הזדמנות, וכך יצא שהמו"מ האחרון מול חברות הגז נובל אנרג'י ודלק התנהל תחת ההבנה ש"זה מה יש, בטח בשלב הזה".

האפשרות האחרת היתה ללכת להתדיינות משפטית ארוכת שנים שלא ידוע כיצד תיגמר, או להלאים את המאגרים. אחרי הלאמת הרכבת הקלה בתל אביב והתוצאות העגומות של המהלך הזה, אף אחד לא מעיז היום להציע את זה בכלל. וגם בפתרון הנוכחי, עדיין עשויה להתקיים התדיינות משפטית בסוגיה (ראו מסגרת).

מאגר תמר יפורק, לווייתן יישאר שלם

לפיכך, האוצר קיים שתי שיחות מול חברות הגז. הראשונה היתה ביום שני, בשיחת וידיאו מול נציגי נובל ביוסטון והשנייה אתמול, בנוכחות יצחק תשובה, שהתבקש לאשר לראש אגף התקציבים באוצר אמיר לוי במילותיו שלו שהוא מסכים למכור את מאגרי הגז שלו.

אז מה כולל המתווה הנוכחי, הכמעט אחרון בדרך לאישור הממשלה? הפתרון מתייחס בעיקר למאגר תמר, שמשמש כיום כספק הגז היחיד של ישראל, ולמאגרי הגז הקטנים כריש ותנין, שיעברו כבר בשנים הקרובות לידי שחקן חדש, כזה שישמש כמתחרה על חוזי הגז הנוכחיים.

וזה המתווה החדש: דלק תידרש למכור את האחזקות שלה במאגר תמר (31.25% כיום) בטווח של עד שש שנים. למה דווקא שש שנים ולא שלוש נגיד? במשרד האוצר מסבירים שלא ייתכן שחברות הגז יקבלו מתווה שונה ממה שהוצג בחוק הריכוזיות, שם נדרשו חברות להפריד בין האחזקות הריאליות לפיננסיות שלהם בתוך כ־6 שנים.

עם זאת, באוצר מדגישים שמצב בו מאגר לווייתן כבר יעבוד רשמית ודלק עדיין תישאר עם אחזקות שלה במאגר תמר הוא בדיוק הפוך ממה שרצו להשיג, ולכן מאמינים שם שדלק תמכור את אחזקותיה בתמר בתוך 4 שנים. האמונה הזו מגיעה משתי סיבות: הראשונה היא שזמן הפיתוח של לווייתן הוא 4 שנים והשנייה היא שבאוצר מאמינים שדלק תרצה לממש את הנכס כדי לממן את פיתוח לווייתן, עלות שנאמדת ב־7 מיליארד דולר.

נובל תידרש לדלל את חלקה במאגר תמר מ־36% כיום ל־25%. במשרד האוצר אומרים שכל עוד נובל נשארת מפעיל הקידוח, זה לא משנה היא אם תחזיק שם 10%, 15% או 30%. אז למה דווקא 25%? כי כך היא לא בעלת האחזקות העיקרית במאגר. במקביל, דלק ונובל יידרשו למכור את אחזקותיהן במאגרים תנין וכריש לשחקן חדש.

לטענת האוצר, השילוב של כל הצעדים הללו יעביר את המשק מדואופול לאוליגופול - מספר שחקנים שיושבים על משאב בעל ביקוש קשיח. לפיכך, בעוד כמה שנים יהיו במשק שלושה ספקים - מאגר לווייתן, מאגר תמר במבנה האחזקות החדש (בלי דלק ועם נובל מדוללת) והשחקן החדש שירכוש את תנין וכריש.

עם סגירת ההסכם הוא יובא כהחלטת ממשלה עם התחייבות לסגור ארבעה נושאים שנשארו פתוחים: המדינה תתמוך רשמית ותקדם את כל חוזי הגז מול מצרים וירדן (בעלי שווי מצרפי של 70 מיליארד דולר) ואף תגדיל את מכסת היצוא אליהן; האוצר יקבע את מיסוי היצוא; לא תוקם ועדת ששינסקי חדשה שתשנה את הכללים; ואחרי שמאגר לווייתן יחל לפעול, יוסר הפיקוח על מחיר הגז.

ההסדר השאיר הרבה סוגיות פתוחות

מצד שני, גם באוצר וגם במשרדי הממשלה השונים, מודעים לכך שיש יותר מדי משוכות לסגור בשבועות הקרובים עד להצבעה בממשלה. ראשית, גם בתוך הצוות הבין משרדי יש מחלוקת בנוגע לשני תחומים. הראשון הוא מה יהיה מועד המכירה של כריש ותנין. האוצ ר רוצה 12 עד 18 חודש, דלק רוצה עד 36 חודש והעניין עוד לא נסגר.

שנית, הצוות הממשלתי עצמו חלוק לגבי מחיר התקרה לעסקאות הגז שיכפו על דלק ונובל עד שכל אחת מהן תמכור את המאגרים: באוצר רוצים מחיר של 5.3 דולרים ליחידת אנרגיה, המחיר של עסקת הגז האחרונה של חברת החשמל, ועם הצמדה שנתית של 30% בלבד למדד המחירים לצרכן האמריקאי. במשרד האנרגיה ובמשרד ראש הממשלה רוצים מחיר ממוצע של עסקאות הגז, כלומר סביב 5.8 דולרים ליחידת אנרגיה. הפער אולי נראה זניח, אבל חברות הגז מאוד מקוות שידן של משרדי האנרגיה ורה"מ תהיה על העליונה בוויכוח הזה, כי כשמחשבים את חוזי הגז 15 שנה קדימה ההפרש הזה יכול להיות מתורגם להכנסות של עוד כמה מאות מיליוני דולרים.

ויש כמובן את עניין המיסוי על היצוא. זה הופץ כתזכיר חוק בממשלה הקודמת אבל לא אושר רשמית. המתווה כולל גזירת מס מנקודת המכירה האחרונה, כלומר מהלקוח האחרון שקיבל את הגז.

ההיגיון היה למנוע מצב בו תשובה ימכור את הגז לחברה בת במחיר נמוך, המיסוי ייגזר מהמכירה הזאת, והחברה הבת תמכור במחיר מופקע ללקוח סופי כך שהמדינה תפסיד כסף ממיסוי. ומה קרה עם זה? לא הרבה. באוצר הופתעו אתמול מפניית "כלכליסט" בנושא וטענו שלא יתערבו בענייני רשות המסים. בשורה התחתונה – מדובר באחת המשוכות המשמעותיות שכל ההסכם הזה אמור לעבור עד שכולם יהיו מרוצים.

בממשלה שכחו גם את מאגר דלית. מדובר במאגר קטן שמכיל כ־7 מיליארד מ"ק, כלומר שווה ערך לשנת צריכה של המשק, בערך. מאגר זה מוחזק על ידי דלק, נובל אנרג'י, ישראמקו ודור גז מאז סוף 2008 ולא פותח עד היום, בניגוד מוחלט להוראות החוק. מה יעלה בגורלו אחרי המתווה החדש? כלום. באוצר שכחו ממנו.

בינתיים הממונה על ההגבלים דיויד גילה ממלא פיו מים. בימים האחרונים התפרסמו ידיעות כאילו יש מחלוקת פנימית בתוך משרד הממונה, כזו שמציירת אותו כמי שמחזיק את קרנות המזבח ולא מוכן לאף פשרה. באוצר מבהירים שלתפיסתם גילה יצטרך להסכים למתווה. גילה עצמו טוען שהוא מחכה לשרים החדשים כדי לגבש דעה. חברות הגז נתלות באיפוק שלו וטוענות שאם היה רוצה גילה היה ניגש כבר אתמול לביה"ד להגבלים עם דרישת לפירוק דואופול הגז.