מה אפשר ללמוד מהנורבגים על ניצול נכון של ההכנסות?
נורבגיה בחרה לשמור את משאבי הטבע קרוב לחזה וטיפחה מונופול ממשלתי עוצמתי. זה לא פתר את כל הבעיות הכלכליות שלה, אבל הלאמת מערכת ההולכה ושיעורי מיסוי גבוהים במיוחד לפחות מבטיחים שקרן העושר תמשיך לקיים את נורבגיה עוד שני עשורים לפחות
07:2925.06.15
בכל הדיונים של השנים האחרונות על עתיד דואופול הגז חזר ועלה הסיפור הנורבגי כמודל ראוי לחיקוי ולא בכדי. נקודת הפתיחה של נורבגיה של לפני 40 שנה, עם תגליות הגז, היתה דומה לזו של ישראל בסוף שנות האלפיים. מכאן ואילך הסיפור קצת מתפצל. נורבגיה לא חששה להגיד בקול רם למשקיעיה שמשאבי הטבע שייכים למדינה ולהתמודד עם מונופול ממשלתי אימתני – סטטאויל, שנולד כתוצאה מהמדיניות הזו. היא לא חששה שמיסוי גבוה מאוד ירחיק משקיעים מחופיה. והיא לא היססה לפני שבלמה את הפוליטיקאים מהתערבות בקרן העושר הענקית שהוקמה על בסיס תעשיית הגז והנפט ואשר מקיימת היום בהצלחה את מודל הרווחה הכלכלי של המדינה.
קראו עוד בכלכליסט:
- לנגוצקי בהפגנה נגד מתווה הגז: "יש כאן דברים לא סבירים"
- סוגיית הגז: התקדימים שעשויים להגיע לבג"ץ
- מתווה הגז: על שכל ישר אין לאף אחד מונופול
1. אזהרות שהבוננזה אוטוטו תסתיים
גם עם קרן עושר של כ־900 מיליארד דולר לא הכל ורוד בנורבגיה ובתעשיית הקידוחים של נורבגיה. חברת סטטאויל הממשלתית, חברת הגז הגדולה בנורבגיה שנסחרת היום בבורסה של אוסלו וניו יורק ושבה מחזיקה המדינה שני שליש מהמניות, היא מפלצת מונופוליסטית שמאתגרת את הרגולציה הנורבגית שמנסה לכרסם בכוחה בשנים האחרונות, למשל באמצעות ביטול השריון האוטומטי שהיה לה בעבר בקידוחים חדשים. ירידת מחירי הנפט והעובדה שהתגליות הולכות ואוזלות הביאו כבר לפיטורים של עשרות אלפי עובדים בתעשייה וצפויות על פי הערכות להביא לפיטורים של כשליש מתוך 300 אלף עובדים ב־700 חברות בתעשייה שאחראית ליותר מ־20% מהתמ"ג הנורבגי. נורבגיה, כמו יתר המדינות הנורדיות, מתמודדת עם הגירה מאסיבית של בעלי אזרחות אירופית לשטחה ומעבר של יותר ויותר משרות מתחום התעשייה לשירותים וכתוצאה מכך עם שיעורי אבטלה שזינקו פי שניים בחמש השנים האחרונות ל־4.4%.
זאת עם שיעור השתתפות נמוך יחסית של נשים במשרות מלאות בשוק התעסוקה (40%) למרות מדיניות סוציאלית שמאפשרת למשל חופשת לידה של 11 חודשים, 10 שבועות ממנה לגבר והיתר לאישה. מחירי הבתים בה נמצאים בעלייה מזה 20 שנה ורק לאחרונה נחתכה תחזית הצמיחה הממשלתית ל־2015 מ־2% ל־1.3% בלבד. האם זה מדאיג את הנורבגים? כן ולא. השיח הציבורי בנורבגיה עוסק בחודשים האחרונים, בעיקר עקב ירידת מחירי הנפט, בצורך בחיפוש מנועי צמיחה חדשים, בעיקר בתחום הטכנולוגי. אלא שבתעשיית האנרגיה המקומית לא מודאגים ומזכירים שכבר 30 שנה נשמעות אזהרות שאוטוטו תסתיים הבוננזה של שוק האנרגיה, המשענת הכה משמעותית של הכלכלה המקומית. התשובה היותר פשוטה היא שעם שיעור מיסוי גבוה במיוחד, של 78% על רווחי הקידוחים הימיים (שיעור שנגזר מהיטל מיוחד, בדומה לזה שנקבע בחוק ששינסקי וממס חברות גבוה) הכנסות קרן העושר הנורבגית מסוגלות לקיים את המדינה 25 שנים קדימה גם ללא הכנסות נוספות.
קידוח בנורבגיה 2. הסרת החסם עם חברת הולכה ממשלתית
המודל של קרן העושר הנורבגית מעורר ועורר השראה בישראל מאז התגלו מאגרי הגז לחופי הארץ. שיטת המיסוי הרדיקלית עמדה אף היא בזמנו בלב השיח הציבורי אפרופו ועדת ששינסקי. אלא שאם יש מודל שמלמד לא פחות על ההתמודדות הנורבגית עם אתגרי תעשיית האנרגיה הוא מודל ההולכה הממשלתי, אפרורי ככל שיהיה.
בישראל ההולכה עד לחופי המדינה נמצאת באחריות חברות האנרגיה וכך גם הצנרת ליצוא עתידי של הגז. לפני כ־15 שנה זיהתה נורבגיה שהקמת הצנרת מהווה למעשה חסם כניסה עבור שחקנים חדשים ולעומת זאת, מהווה יתרון תחרותי עבור שחקנים קיימים דוגמת חברת סטטאויל. כדי להסיר את חסם הכניסה החליטה המדינה להקים חברת הולכה ממשלתית – גאסקו. בעלי המאגרים הם אמנם אלה שמממנים את פיתוח הצנרת אלא שזו אינה שייכת להם אלא לגאסקו שבתמורה לתשואה של 7% בשנה לפני מס מנהלת בעצמה את צנרת ההולכה בעיקר לייצוא – מהים הצפוני ליתר אירופה אבל גם לצריכת השוק המקומי בשיעורים נמוכים מאוד ובסך הכל 8,000 ק"מ של צנרת ו־18% מצריכת הגז של אירופה.
כתוצאה מההפרדה בין הבעלות על המאגרים לניתוב התעבורה בצנרת ההולכה נחתך תעריף ההולכה ומחפשים קטנים יותר יכלו להשתתף בחיפושי הגז כאשר החיבור למערכת ההולכה למעשה נפתח בפניהם, מספר השדות ומספר המפתחים גדל משמעותית מאז הוקמה גאסקו בשנת 2000.
3. ועדת השקעות בלי הפוליטיקאים
אם נחזור רגע לקרן העושר הגדולה בעולם, לפני חודשיים הודיעה קרן הגז הנורבגית כי תצביע באסיפת בעלי המניות של חברת האנרגיה AES בעד חיזוק כוחם של המשקיעים הקטנים בדירקטוריון. הקרן הנורבגית מחזיקה נתח זעום אמנם בחברת ההולכה שפועלת בארה"ב ובדרום אמריקה (0.5%) כך שהצבעתה לא היתה זו שהכריעה את הכף, אבל קריאת הכיוון המוקדמת היתה ייחודית גם לקרן הנורבגית עצמה. פרסום מדיניות ההצבעה באסיפות הוא חלק ממדיניות ההשקעה האקטיבית של הקרן שמנהלת קרוב ל־900 מיליארד דולר ומהווה מושא לקנאה למדינות רבות, כולל ישראל, שקרן תמלוגי הגז שלה, לכשתתחיל לפעול, אמורה להתנהל על בסיס המודל הנורבגי.
בלי חברת ייעוץ למוסדיים על פי אבני דרך עקרוניות שנקבעות בקרן ובאמצעות מטה רזה - כ־430 עובדים, רזה יחסית להיקף ההון המנוהל - 1% מההון בעולם, מבוצעת מדיניות ההשקעה האקטיבית של הקרן שמחזיקה במניותיהן של יותר מ־9,000 חברות ב־66 מדינות בעולם. פרסום כוונת ההצבעה מראש ונימוקיה רלבנטיים כרגע בעיקר לחברות אמריקאיות, אבל עצם ההצבעה על פי עקרונות שקבעה הקרן רלבנטי גם לחברות ישראליות שבהן היא מושקעת כמו טבע, כיל ומניות הבנקים והיא מתבצעת מאוסלו באמצעות מערכת ממוחשבת. "בענייני שכר בכירים למשל", מסביר גורם בקרן הממונה על ההצבעה באסיפות כלליות, "אין לנו כללים נוקשים שקובעים מהו שכר ראוי, אבל אנחנו נצביע נגד הסכם העסקה שאין בו מדדים הקושרים בין השכר לביצועים".
ההצבעה האקטיבית היא רק אנקדוטה אחת שמלמדת משהו על האופן שבו פועלת קרן הרווחה הגדולה בעולם שמנוהלת בידי ועדת השקעות חיצונית שכפופה לבנק המרכזי, על פי קריטריונים כלליים שמוכתבים על ידי משרד האוצר והורחקה מראשיתה מידיהם של הפוליטיקאים. קרן ש־3%–4% מנכסיה מועברים מידי שנה לתקציב השוטף, שלא משקיעה בכלל בנורבגיה או בחברות שמושקעות במדינה, קרן שיש לה ועדת אתיקה משוכללת שאוסרת על השקעה בחברות העוסקות בסחר בנשק או בתעשיית הטבק וגם בחברות ישראליות שפועלות מעבר לקו הירוק. שתי חברות ישראליות שמניותיהן נמכרו בעקבות המדיניות הזו הן אפריקה ישראל ודניה סיבוס. בתרגום המדיניות הזו למונחי תשואה ריאלית שוטפת מדובר על 4% מאז סוף שנות התשעים, אז החל להצטבר בקרן הון.
הכותבת היתה אורחת ממשלת נורבגיה
