קושרים לממונה על הגבלים את הידיים

"המתווה הזה מפרק את מונופול הגז", אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח פגישה שקיים עם שר החוץ האיטלקי. זמן קצר אחריו, במסיבת עיתונאים בירושלים, עידן מעט שר התשתיות והאנרגיה יובל שטייניץ ואמר: "השגנו את פירוק המונופול בתוך כמה שנים".

דיויד גילה צילום: עומר מסינגר

אלא שמעיון בסעיפי הפטור מחוק ההגבלים העסקיים שיקבלו דלק ונובל אנרג'י ושצורף למתווה, עולה שלא נתניהו ולא שטייניץ מדייקים בדבריהם. המונופול של החברות בשוק הגז לא יפורק, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך, שבו שחקן חדש ירכוש את כריש ותנין ודלק תצא מהאחזקה שלה בתמר. כי פירוק מונופול, בהגדרה, הוא יצירת מבנה שוק הרבה יותר תחרותי, והמתווה הממשלתי הוא לא כזה. לכל היותר הוא מסייע לביזור בעלויות.

הפטורים של דלק ונובל

הפטור שיינתן לדלק ולנובל יכול להגיע ל־15 שנה, והוא כולל חמישה סעיפים של הגבל עסקי שמטרתם למנוע פגיעה בתחרות בשוק הגז הטבעי - סעיפים שאם יאושר המתווה, נובל ודלק יהיו פטורות מהם, וכך יונצח כוחן הרב כמונופולים.

הסעיף הראשון הוא פטור, גם בדיעבד, מהסדר כובל שנוצר כתוצאה מרכישת הזכויות בלווייתן על ידי דלק ונובל בשעה שהן מחזיקות גם בתמר - מה שנקרא הבעלות הצולבת; השני והשלישי הם פטור מהסדר כובל כתוצאה מכך שהחברות, שאמורות להיות מתחרות, ישווקו בעתיד במשותף גז מלווייתן למשק המקומי וליצוא; הרביעי הוא פטור מהסדר כובל שעשוי להיווצר מכך שדלק תרכוש בעתיד גז מהמתחרה של נובל בלווייתן; והחמישי, ואחד הבעייתיים מבחינת עקיפת סמכות הממונה על הגבלים, הוא פטור משלושה סעיפים משמעותיים בפרק המונופולים. חמשת סעיפי הפטור האלה מתגבשים למסקנה די ברורה: גם סיכוי לתחרות מבחינה תיאורטית לא קיים.

למה לא תהיה תחרות

הממשלה בהחלט מודעת לכך שאין סיכוי לתחרות. היא הרי קבעה שבאישור המתווה שהיא חפצה בו יש שיקולים מדיניים־ביטחוניים - כלומר שמבחינתה התחרות נסוגה משיקולים אלה. לכן תמוה שנתניהו ושטייניץ חוזרים על סיסמאות פירוק המונופול. הם יכולים פשוט להגיד את האמת: התחרות הרבה פחות חשובה להם כאן. ואלה הקשיים מבחינה תחרותית שעולים מנוסח הפטור.

הראשון הוא פטור לדלק ולנובל מחלק מהצעדים שהממונה יכול לפי החוק לנקוט מול מונופולים. אם נתניהו ושטייניץ התכוונו באמירה שלהם אתמול ש"המתווה מפרק את המונופול" לכך שהם פשוט פוטרים אותו מחלק מההגבלות החלות על מונופולים - הם בהחלט צדקו.

נגד שני מונופולים מוכרזים אי אפשר לנקוט חלק מההליכים שהחוק מאפשר כדי לרסן את כוחם. הממונה על הגבלים עסקיים לא יוכל לתת לנקוט צעדים אם הוא מזהה פרקטיקה שתפגע בתחרות. בנוסף, הוא לא יוכל להורות להן להסיר חסם כניסה לשוק. זה אומר שהן יכולות לחסום את מי שבא להן.

אבל חשוב להשלים את התמונה: החברות, בהיותן מונופולים, לא יוכלו להיות חסינות באופן גורף מהחוק. כך למשל, הן לא יוכלו לסרב לספק גז טבעי ללקוח באופן לא סביר, או לנצל לרעה את כוחן בכך שיגבו מחיר מופרז. הקושי השני הוא האחזקה הצולבת של נובל במאגרים, שנשארת איתנו לפחות לעשר שנים.

על פי המתווה דלק אמנם מוותרת על האחזקה בתמר, אבל זה יקרה בעוד שש שנים. נובל, לעומת זאת, שומרת על האחזקה הצולבת - גם תמר וגם לווייתן.

לשיטת גילה, מבחינה תחרותית הנצחת האחזקה הצולבת של נובל ודלק במאגרי הגז הגדולים היא חטא שהמשק הישראלי והצרכנים עומדים לשלם עליו ביוקר בשנים הקרובות, פשוט כי ממתחרים שיושבים סביב אותו שולחן מו"מ לא יכול לצאת שום דבר טוב מבחינה תחרותית. פה לא צריך תיאום כי יש מראש זהות אינטרסים.

הפתרון האפשרי היה לחייב את נובל ודלק לשווק בנפרד מלווייתן למשק הישראלי - כלומר שעם אותו הגז הן יתחרו על חוזים. אבל זה לא יקרה, לפי הפטור, לפחות בעשר השנים הקרובות וזה גם יכול להגיע ל־15 שנה. ככה לא מפרקים מונופול ואפילו לא מגבילים אותו. ככה נותנים למתחרים רישיון לתאם ולשתף פעולה.

הקושי השלישי הוא שהשחקן החדש שייכנס לכריש ותנין יהיה גמד - אחד שיתקשה לתת פייט במחירים לנובל ולדלק. על פי המתווה, הוא ייכנס למאגר שקטן פי שישה מתמר ופי תשעה מלווייתן ולא יוכל לייצא גז. עלות ההפקה שלו, די בוודאות, לא תאפשר לו להציע מחיר תחרותי. במצב שבו גם שולי הרווח שלו נמוכים, באופן טבעי השאיפה של השחקן החדש תהיה להתקרב למחיר הגבוה ולא להוריד אותו.

אז תחרות אמיתית למונופול אין. ואם אין, אז הוא לא הולך לשום מקום.