מה הסיכוי של כיל אם תגיש בג"ץ על מסקנות ששינסקי 2?

אם תגיש כיל עתירה לבג"ץ נגד מסקנות ששינסקי 2, יופנה המאמץ המשפטי של פרקליטיה להתנתקות מששינסקי 1. כלומר להבחנה בין מחצבי ים המלח לבין הגז והנפט, שהעתירות להגדלת התמלוגים עליהם כבר נדחו בבג"ץ. המדינה, כמו הוועדה, תטען כי הסוגיות המשפטיות שמתעוררות ביחס למשאבי הטבע כבר הוכרעו בבג"ץ ההוא. הדימיון נתמך על עקרון המשאב הציבורי שלבעל הזיכיון או הרישיון אין זכות מוקנית כנגד שינוי המשטר הפיסקלי - מיסוי ותמלוגים - בידי הממשלה, ובוודאי הכנסת.

לכן, יתמקד המאמץ של כיל לבדל ולסכל כל דמיון. לטענת כיל מדובר בנסיבות עובדתיות, כלכליות ומשפטיות שונות בתכלית.

יזמי הגז והנפט קיבלו רישיונות חד־צדדיים ולא חתמו מעולם על הסכמים עם המדינה. ההסכם עם כיל עוגן בזיכיון שקובע את המשטר המיסויי עד תום תקופתו ב־2029. לכן, בנוסף לטענה החוקתית של פגיעה בקניין, שנטענה שם, עיקר הטענה כאן הוא על פגיעה בהתחייבויות החוזיות, ועוד בחוק ספציפי שנתפר אך ורק כלפי כיל. אף שכותרתו היא "חוק משאבי טבע", ברור שאין משאבים כאלה, אלא בים המלח בלבד.

חוק הנפט אינו כולל כל הוראה הנוגעת ליציבות המשטר הפיסקלי, ושטרי החזקה של יזמי הגז והנפט קבעו במפורש כי ניתן לערוך שינויים בהסדרים אלה. לעומת זאת, בין המדינה לכיל יש הסכם מחייב והוא הזיכיון שתמורתו שילמה כיל מחיר משמעותי, גבוה בהרבה מדמי הרישיון הנמוכים ששילמו יזמי הגז. לטענת כיל, התעלמה הוועדה מתשלום זה.

מימין: יו"ר יל ניר גלעד בכנסת צילום: עומר מסינגר

בהסכם הקציר שהעלה את שיעור התמלוגים שעליו חתמה המדינה, מ־5 ל־10 אחוזים, נכללה התחייבות מפורשת של המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט, כי "לעת הזאת" לא יבוצעו שינויים נוספים. לטענת כיל הבהירה הוועדה שלא תבחן את הנושא עד 2017, ומדובר לפיכך בהפרת הסכם מצד המדינה. כיל, אגב, ניסתה לכלול בתשלומיה למדינה גם את 5 מיליארד השקלים שעליהם התחייבה למימון קציר המלח, אך גם ליכט וגם ששינסקי הסתייגו מכך. לשיטתם יש להתייחס לשקיעת המלח כאל זיהום בתהליך הייצור, ואין להכיר בתשלום זה כתמורה למדינה.

בכל מקרה, כיל סבורה כי ההסדר שהעלה את התמלוגים הוא עדכני ונחתם שנתיים לפני ששינסקי 2. לטענתה, הסדר זה העלה את חלקה של המדינה ברווחי כיל לשיעור המקובל בעולם המערבי, לעומת המדיניות הפיסקאלית בעניין הנפט והגז שלא עודכנה משנות החמישים ומוצדק היה לתקנה.

מס רווחי היתר שנבחן בבג"ץ אינו דומה ל"מס משאבי הטבע" שמוצע להחיל על כיל. מס רווחי היתר על משאבי הגז והנפט נקבע בבג"ץ כחוקתי משום שהוא מוטל אך ורק על רווחים עודפים וחריגים, ובאופן הדרגתי רק לאחר שבעלי הזכויות כיסו את מלוא השקעתם, וזכו להכנסות בשיעור של 50% מעל לסך השקעתם. לעומת קביעה זו, טוענת כיל כי המנגנון המוצע ביחס לענף המחצבים אינו הוגן וראוי מבחינה חשבונאית ואינו מבטיח תשואה ראויה.