הבעת אמון: 45 פניות בחודש לנציבה גרסטל
נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל מתרשמת שלמרות התנגדות המבוקרים והמתווה לפיצול הביקורת יש לנציבות שהקימה "נוכחות מורגשת". וכש־40% מהתלונות נדחו על הסף, לא ברור מה מרגיז כל כך את הפרקליטים
נציבות הביקורת על גופי התביעה (נבת"ם) הוקמה באמצע 2014, והשנה שעברה היתה השנה המלאה הראשונה לפעילות הנציבות.
קראו עוד בכלכליסט:
- גרסטל לא באה להם טוב
- גרסטל מורידה את הכפפות: הנציבה נגד פרקליט המדינה, סיבוב 3
- דו"ח גרסטל: חץ קטן לעבר שי ניצן
אם בתשעת חודשי העבודה הראשונים נמצאו רק 3 פניות מוצדקות בעיני הנציבות, ב־2015 כולה היו כבר 21 פניות כאלה. ב־16 פניות נוספות שהוגשו במשך 2015 נפתר נושא הפנייה בעקבות התערבות הנציבות, לעומת 5 פניות כאלו ב־2014. כלומר לעומת 2014 גדל מספר הפניות המוצדקות ואלה שנפתרו בעקבות התערבות הנציבות במאות אחוזים.
יבול הביקורת ב־2015 עומד על 535 פניות פרטניות, קצב ממוצע של 45 פניות בחודש, עלייה של 96% ביחס לממוצע החודשי ב־2014. 375 מהפניות הוגדרו כתלונות, והיתר היו בקשות בירור וקבלת מידע. הנציבות השלימה את הבירור ב־77% מתוכן. ב־2015 גיבש אגף הביקורת המערכתית של הנציבות שלושה דו"חות ביקורת מערכתית וסיים שניים נוספים שיפורסמו בהמשך.
הדוגמאות לביקורת הפרטנית אינן כוללות שמות. רובן נוגעות לעינויי דין עקב ליקויי תיעוד ויידוע. למשל, תלונה של עו"ד בשם שלושת ילדיו על התנהלות הפרקליטות בתיק חקירה שנפתח נגד ילדיו ונסגר ארבע שנים לאחר שנפתח, בעקבות פנייתו למשרד מבקר המדינה. עיון בתיק גילה שלא נכלל בו תיעוד של החלטת הסגירה. הנציבות קבעה "שאירע כשל מהותי... ובשל כך הוא (התיק) לא נסגר סמוך למועד שבו נפתחה החקירה כפי שהיה צריך להיעשות, אלא נותר פתוח במשך כ־4 שנים (!). עיכוב זה גרם עינוי דין לפונים שנאלצו להמתין במשך כארבע שנים כדי לדעת מה יעלה בגורלם".
הדו"ח עוסק בהרחבה ב"היעדר שיתוף פעולה מלא מצד הפרקליטות" כחלק ממאבק הפרקליטים נגד הנציבות, ויכוח שמבחין בין הפרקליטים למנהלים. "נכון לתום תקופת הפעילות הרלבנטית", נכתב בדו"ח, "מוקפא בירורן של 24 תלונות שהוגשו לנבת"ם כלפי פרקליט שאינו נמנה עם הנהלת הפרקליטות".
התנגדות מתוך "תפיסה שגויה"
בפתח הדו"ח גרסטל עוסקת במלחמת הפרקליטים בנציבות. "אעיר רק כי נראה שההתנגדות נובעת בעיקרה מתפיסה שגויה של חשיבות הביקורת ככלל וחשיבות הביקורת בפרקליטות על ידי נבת"ם בפרט. נבת"ם עוסקת בביקורת על התנהלות הגופים שבידיהם מופקדות זכויות האדם החשובות ביותר והרגישות ביותר, וככאלה מרווחי הסובלנות והפשרות כלפי ליקויים ניהוליים והתנהלותיים אמורים להיות מצומצמים עד המינימום הבלתי נמנע", היא קובעת. הדו"ח אף עוסק במישרין בשאלת הפיצול של הביקורת הפרטנית והמערכתית. לפי הדו"ח, רק סינרגיה בין השתיים תוביל לביקורת אפקטיבית אמיתית.
מימין: שי ניצן פרקליט המדינה והנציבה הילה גרסטל צילום: עמית שעל תחת הכותרת "תלונות פרטניות שהתניעו ביקורות מערכתיות", נזכר, בלי שמות כמובן, המקרה של ד"ר חן קוגל ומאיה פורמן־רזניק. "התלונה הפרטנית על השינויים בחוות דעתו של מומחה לרפואה משפטית הועברה לצוות תפקידים מיוחדים באגף הביקורת המערכתית", שיפרסם את מסקנותיו בעוד שבועיים.
ובחזרה לסטטיסטיקה. ל־21 התלונות המוצדקות אפשר להוסיף עוד 21 תלונות שבירורן מוצה בעקבות התערבות הנציבות (16) או מטעם אחר (5). לעומתן נדחו על הסף 136 תלונות (40%) ו־43 תלונות נוספות (13%) נדחו לגופו של עניין.
הבירור של חלק מהפניות הופסק מסיבות שונות. בחלקן חדל הפונה לשתף פעולה, במקרים אחרים מדובר בתלונה על הליך תלוי ועומד או שכבר מתנהלת בנושא חקירת משטרה. למשל, ביולי 2014 התקבלה תלונה על קשרים לא כשרים בין רונאל פישר לרות דוד בעת כהונתה כפרקליטת מחוז. כשהנציבות פנתה בעניין התרר שהסיפור כבר מעסיק צוות חוקרים במשטרה. תלונה אחת העלתה כשל מינהלתי שלא באשמת הנילון. מדובר ביועצת משפטית בעירייה מסוימת שלא השיבה לשתי פניות בכתב. הבעיה במקרה זה היתה בקבלת הדואר. הנילונה למדה על קיומן של הפניות רק כשהנציבות פנתה אליה.
"תמורות חיוביות בחלק מהיחידות"
גרסטל מציינת שלמרות המאבק בנציבות והמכשולים שמערימים הפרקליטים "ניתן לראות בבירור, כבר בנקודת הזמן הנוכחית, תמורות חיוביות בעבודה השוטפת של חלק מיחידות הפרקליטות: נכתבים נהלים, שגרות עבודה משתנות וניכרת מודעות גבוהה יותר להיבטי ניהול ופעילות שונים".
והיא מסכמת: "ניתן להביט לאחור בגאווה ולומר שהוקם בשירות הציבורי גוף ביקורת ייעודי ומקצועי, תוך זמן קצר ביותר, תוך גיבוש חזון, יעדים וערכים, ותרגומם לאמות מידה מקצועיות וערכיות. גוף שמורגש הן בגופים המבוקרים והן בציבור כולו".
