חקר ביצועים: השבוע של כחלון, הטלטלות בשווקים וטוויטר

דויטשה בנק - מניית הבנק נחתכת

שמונה שנים חלפו מאז המשבר, והשבוע שוב הוטל ספק ביכולתו של בנק גדול לפרוע את חובותיו. כולם נשאו עיניים לדויטשה בנק, הבנק הגדול בגרמניה, והמנכ"ל שלו ג'ון קריין מיהר להסביר שהוא יציב כמו סלע. קצת קשה להשתכנע, אחרי חמישה שבועות שבהם הסלע הזה הידרדר במורד ואיבד 40% משווי המניה. למעשה, ככה בדיוק נשמעו מנהלי ליהמן ברדרס ערב קריסתו - הכל שמועות, הבנק יעמוד בהתחייבויות וכן הלאה. יכולת השליטה של קריין בנעשה כרגע מוגבלת מאוד, משום שהמערכת הבנקאית מבוססת קודם כל על אמון, לא על ניהול. אם אמון המשקיעים נסדק, אם הקו הפסיכולוגי שמטיל ספק בבנק נחצה השבוע, גם המנהל הטוב בעולם לא יוכל להצילו. ואם דויטשה בנק ייפול - ברוכים הבאים למשבר 2016. כמה חבל שעוד לא הספקנו לתקן את הכשלים שהביאו את זה של 2008.

גולן פרידנפלד

דויטשה בנק. משבר אמון צילום: בלומברג

עדיין מאמין בחלחול

שר האוצר משה כחלון רמז השבוע על הפחתת מסים אפשרית, "גם מס הכנסה וגם מע"מ, איפה שאוכל". הטבות מסים כאלה, כבר הוכח, מיטיבות בעיקר עם השכבות החזקות ועם תאגידים גדולים. יכול להיות שכחלון לא יודע את זה? או שהוא עדיין מאמין בתיאוריית החלחול, שגורסת שהטבות לחזקים יטיבו עם כל המשק, כולל החלשים - ושהתבררה כבר כמופרכת? או שמא שר האוצר פשוט רוצה להיטיב עם מי שיש להם ולא עם מי שאין להם? כל אחת מהאפשרויות האלה מטרידה, ומעידה על בורות, אי־הבנת החומר או התמסרות קלה מדי לקבוצות לחץ חזקות. אם כחלון באמת רוצה להיטיב, שייקח את העודפים וישתמש בהם למס הכנסה שלילי, ביטול אגרות והיטלים שחלים על כל האזרחים והגדלת פטורים והקלות לאוכלוסיות מוחלשות. רק ככה משהו יוכל לחלחל באמת, ישירות לכיס של מי שזקוקים לו.

גלית חמי

כחלון. רוצה פחות מסים

השר נגד הנגידה, שוב

השבוע, בלב הסערה סביב עתיד המינויים הפוליטיים ועתידו של מנהל רשות החברות, שר האוצר מצא זמן לחבוט, בכמה הזדמנויות שונות, בנגידת בנק ישראל קרנית פלוג. זה לא חדש: כמו נמל בית כחלון חוזר לשם שוב, לעקיצות על הריבית, היעדר התחרותיות בבנקים וקריאתה של פלוג להעלות מסים. מרוב דבקות במסרים האלה, כחלון פספס את העובדה שהמפקחת החדשה על הבנקים נכנסה לתפקיד בכל הכוח, עם הוראות התייעלות ומאמצים גדולים להגביר את התחרות. למעשה, חדוה בר עובדת הרבה יותר זריז ויעיל מוועדת התחרותיות בבנקים של כחלון, שנמצאת עכשיו עדיין בשלב השימועים. כך, ככל שהעקיצות של כחלון מתרבות העוקץ מתחיל לצאת מהן, ובסוף כל מה שיישאר זה שר אוצר שבכל פעם שהוא מבין שהמומנטום הציבורי שלו לא משהו, קם לחבוט בילדות החנוניות של הכיתה.

נעמה סיקולר

כחלון ופלוג. חובט על אוטומט צילום: אלכס קולומויסקי

המפקחת שוב נגד מגדל

לפני שנה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר נכשלה במאמציה העיקשים לטרפד את מינויו של פרופ' עודד שריג ליו"ר מגדל. לפני שבועיים היא פרסמה טיוטת חוזר שיביא להדחת עופר אליהו, מנכ"ל מגדל והבן של הבעלים שלמה אליהו. השבוע היא התעכבה על תנאי השכר של היו"ר החדש יוחנן דנינו, דרשה לפסול מענק התמדה שדנינו אמור לקבל אם יישאר במגדל שנתיים לפחות וטענה ש"ראוי" שלא יקבל את שכרו דרך חברת ארנק. זו כבר נראית התערבות מוגזמת באוטונומיה הניהולית של החברה, שיוצרת רושם שחילוקי הדעות הענייניים נהפכו כבר לדם רע שפשוט ממשיך לזרום. כדי שלהתערבויות הכן חשובות שלה יהיה את התוקף שמגיע להם, לטובת ציבור החוסכים, סלינגר צריכה להקפיד יותר על חוש מידה ועל הצדקות אמיתיות, בכל הנוגע לחברות בכלל ולאליהו בפרט.

רחלי בינדמן

סלינגר. טו מאץ' צילום: עמית שאבי

מחירי הנדל"ן - עד לאן?

משרד השיכון פרסם השבוע את הנתונים של מחירי הדירות ב־2015. בתוך העלייה הכללית (5.6% בממוצע ארצי), שמתי לב שבחדרה, שבה אני גרה, מחירי הדירות עלו בשנה החולפת ב־13%. לאורך השנים העיר הזאת, שבה גם גדלתי, היתה חור שחור עם נוף לארובות, אזור תעשייה נטול חברות נוצצות, ובלי בית קולנוע אחד לרפואה. גם עליות המחירים של 15 השנים האחרונות די דילגו על חדרה והמשיכו הלאה, צפונה (בשנתיים הקודמות, לדוגמה, העליות בפרדס חנה ובאור עקיבא היו גדולות מבחדרה). גם ב־2015 לא היה בחדרה קולנוע, כן היו בה ארובות, ורבים מהתושבים נאלצו לנסוע לא מעט למקומות עבודה מחוץ לעיר. אבל בשוק עם ביקושים מטורפים והיצעים מגוחכים, ההצפה גולשת לכל מקום אפשרי, וכשמוכרים דירה כל מספר זוכה. אפילו בחדרה.

אתי אפללו

חדרה. התייקרה צילום: אלעד גרשגורן

דו"ח של נציבות הביקורת

הדו"ח השנתי השני של נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, פורסם השבוע, וגילה כי הנציבות החדשה קיבלה 45 פניות לחודש בממוצע, עלייה של כמעט 100% לעומת השנה הראשונה. בפרקליטות, שעדיין מנסה להיפטר מהנציבות, סיפקו לזינוק הזה הסבר מטריד: זה בגלל עבריינים כמו שלום דומרני וסניגוריהם, שמנצלים את הגוף הזה בניסיון להטיל אימה על הפרקליטים. אבל עצם העובדה שדומרני התלונן לא בהכרח אומרת שהתלונה אינה מוצדקת ושמדובר בהתנכלות לפרקליטות, ולמעשה המספרים הגדולים מספרים סיפור אחר: רק 6% מהפניות נדחו כתלונות סרק. כך שההסבר הסביר יותר הוא שהאמון בנציבות מתחזק, והציבור רואה בה אוזן קשבת אמיתית מול הקיר האטום שמציבה מולו הפרקליטות. והשבוע הפרקליטות הוכיחה שוב כמה היא אטומה, אפילו לעצם העובדה שמתלוננים עליה.

משה גורלי

תיאם. הגיע הזמן צילום: עמית שעל

המנכ"ל מקצץ לעצמו

מנכ"ל קרדיט סוויס טידז'אן תיאם פנה השבוע לדירקטוריון הבנק וביקש קיצוץ בבונוס השנתי שלו, לנוכח הדו"חות העגומים וגם כאקט של סולידריות עם עובדים אחרים בבנק שהבונוסים שלהם נחתכו. ברקע, ענף הבנקאות האירופי עובר טלטלה שמזכירה את המשבר של 2008, ומניית קרדיט סוויס עצמה איבדה קרוב ל־50% מאז יולי, החודש שבו תיאם נכנס לתפקיד. כך שבנקודת הזמן הזאת, הבקשה של תיאם לא תשנה הרבה. ובכל זאת, הסמליות חשובה, ואם הבקשה תאושר היא עשויה להיות נקודת ציון ראשונה בשינוי נורמות שחייב כבר להגיע.

רן אברמסון

תיאם. הגיע הזמן צילום: איי אף פי

טוויטר בפאניקה

זה פשוט לא הולך לה, לטוויטר. מספר המשתמשים קפוא למדי כבר כמה רבעונים, העובדים הבכירים בורחים, והשמועות על רכישה לא הבשילו לעסקה. המשקיעים והגולשים מתחילים לאבד סבלנות: כשלפני חודש דווח שהרשת תאפשר כתיבת ציוצים ארוכים, המניה צנחה לשפל חדש, והגולשים התקוממו. השבוע זה קרה שוב, כשהתברר שהפיד ישתנה כך שהציוצים לא יופיעו בסדר כרונולוגי אלא לפי מה שאמור, לדעת הרשת, לעניין את המשתמש. שני השינויים האלה מרגיזים משום שהם מוחקים חלק מהייחוד של טוויטר והופכים אותה לסתם חיקוי חיוור של פייסבוק. טוויטר נראית כמי ששקעה בפאניקה, פועלת בלי לחשוב ביריות לכל הכיוונים, כך שכל ניסיון לצאת מהבוץ הטובעני הזה רק מטביע אותה יותר. הסחרחרת הזאת מסוכנת, והדרך היחידה לבלום אותה היא פשוט לעצור רגע, לזכור מה טוויטר מציעה, מה כוח המשיכה שלה ומה הזהות שלה, ולהבין איך מחזקים את זה, לא איך מוחקים את זה. ובאמת שבשביל זה לא צריך יותר מ־140 תווים או שינויים בפיד.

דור צח

הרשת שוב רוצה שינוי