המשחית הלאומי: לכולנו כדאי להיפרד מתופעת ניר גלעד

ניר גלעד הסתובב בחודשים האחרונים עם שקף. הוא הגיע עם השקף הזה למערכות עיתונים, למשרד האוצר, אפילו לראש הממשלה. באמצעות השקף הזה הוא ביקש להראות מדוע לשיטתו אין לכיל אינטרס להמשיך ולהשקיע במדינת ישראל. ליתר דיוק הוא רצה להראות למה כיל צריכה לנצל את משאב הטבע שניתן לה עד תום, ואם הרגולציה תכביד עליה - את ההשקעות העתידיות שלה היא תבצע מחוץ למדינה.

השקף הזה מפרט רשימת "מכות" שלפי גלעד הונחתו על כיל, ובגללן אין לחברה תמריץ להשקיע בישראל. ושם, בין המכה של השתתפות בפרויקט להגנת ים המלח לבין המכה של מיסוי רווחי היתר לפי מסקנות ועדת ששינסקי 2 - מופיעים להם גם ההסכמים הקיבוציים של העובדים.

כן, גם העובדים של כיל הם נטל מבחינת ניר גלעד, בדיוק כמו תשלום מסים למדינה, והוא כלל לא מסוגל להבחין בין השניים. זו בדיוק קהות החושים שאפשרה לו להפוך מפקיד מדינה בכיר לחרב להשכיר, ובהמשך לשכיר המתוגמל ביותר בישראל.

ניר גלעד צילום: עומר מסינגר

הפרידה של עידן עופר מניר גלעד צריכה להפוך להתנתקות של המשק הישראלי מכל הרעות החולות שהוא מייצג: הדלת המסתובבת של פקידי מדינה בכירים שעוברים ממסדרונות האוצר לאיל ההון התורן שבעניינו אך זה סיימו לטפל, איום בפיטורי עובדים ועצירת השקעות כדרך להתמודד עם רגולציה גוברת וחבילת שכר מופרכת שמנותקת מביצועי החברה.

ובנקודה הזאת שווה להתעכב עוד רגע אחד בעניין שכרו של יו"ר כיל בהווה ומנכ"ל החברה לישראל בעבר. ניר גלעד הוא האיש שעל שמו רשומים המחטף שכמעט הזרים לכיסו כ־25 מיליון שקל ערב תיקון דרמטי בחוק שכר בכירים, ועוד תקדים אחר שדווקא הצליח לו - קבלת 31 מיליון שקל היישר מכיסו של בעל השליטה במסלול עוקף רגולציה.

גם בשתי הנקודות הללו ראוי שתופעת ניר גלעד לא תחזור על עצמה. לא מפאת הנזק לחברה לישראל, אלא מפאת נזק ההשחתה שגרם ניר גלעד בתקדימים הללו לחברה הישראלית כולה.