חיים על בלימה? מי שומר על פועלי הבניין

"הוא יצא להפסקה, קנה בקבוק קולה ועלה לקומה השביעית לאכול. כנראה רצה לקרוא לחבר'ה דרך פיר המעלית. כשהסתיימה ההפסקה הם חיפשו אותו ולא מצאו. הסתכלו מהקומה השנייה ואז גילו למטה בקבוק קולה וכוסות צפות במים. ירדו אל תוך המים ומצאו אותו", כך מספר בכאב סאבר שבלי, אחיו של ד'אהר שבלי מדיר חנא, שנהרג בפרויקט של חברת גלבוע בקריית מוצקין בחודש שעבר.

האח מספר שמאז התאונה הוא לא קיבל עליה פרטים משום גורם מוסמך. "אני לא יודע אם הוא נשען על מעקה רופף או שלא היה מעקה בכלל”, הוא אומר. “משרד הכלכלה עדיין בודק את זה וגם המשטרה היתה שם. המקום נסגר לחמישה ימים ואז הם המשיכו לעבוד".

ד'אהר בן ה־37 הותיר אחריו אשה, שלושה ילדים שהבוגר שבהם בגן חובה, הורים ואחים. כולם כואבים עכשיו את האובדן. "הילדים שלו כל כך צעירים, הם לא מסוגלים להבין מה קרה, אבל אבא חסר להם”, אומר סאבר. “ד'אהר חלם לתת להם כל מה שיצטרכו כדי להצליח, הוא חלם לקנות בית משלו, ולכן עבד כל כך קשה. היה לו קשה בעבודה, אבל החזיקו אותו פה החברים". אל הכאב שלא מרפה מצטרפת תחושה קשה מאוד של בדידות: "אין גוף שמסייע, שדואג. אפילו מטעם החברה שהעסיקה אותו אף אחד לא ביקר אחרי התאונה ולא התעניין", מספר האח, ומשקף תחושה קשה שמלווה משפחות רבות של נפגעים.

מי שכן מלווים את המשפחות הם עיסאם אבו ראס וקרין זעפרני, שני אנשים שהגורל הפגיש אותם לאחר שחוו טרגדיות אישיות. בן דודו של עיסאם, קאסם אבו ראס, נהרג ביולי 2015 כשנפל לפיר מעלית פתוח. גיסה של קרין, ויטלי אסף, נהרג בינואר האחרון כשנפל לבור בעומק 13 מטרים בראשון לציון. הם מלווים את משפחות ההרוגים בהתנדבות, ומבקרים את הפצועים בבתי החולים.

פועל מחולץ מאתר בנייה בתל השומר צילום: שאול גולן

"ליוויתי את המשפחה של קאסם מהרגע הראשון", מספר אבו ראס, "אף אחד לא יצר איתה קשר - לא משרד הכלכלה, לא מנהל הפרויקט, לא היזם; כאילו הוא היה אוויר. לאיש יש משפחה. למה אף אחד לא מתעניין בגורלה - אפילו בטלפון?".

בשנים האחרונות מחירי הדירות עולים ועולים, וגם כשנדמה שכל השיאים כבר נשברו - הם ממשיכים לעלות. במרכז, בפריפריה, דירות גדולות, דירות קטנות - הכל יקר. רק חיי האדם של העוסקים במקצוע הופכים זולים. דו”ח תאונות עבודה של ביטוח לאומי ומשרד הכלכלה גילה כי משנת 2000 ועד 2014 נהרגו 445 עובדי בניין, וב־2015 נהרגו עוד 34. בסך הכל מדובר ב־479 הרוגים, 30 בממוצע בשנה, הרוג אחד בכל 12 יום. השנה כבר עומד מספר ההרוגים על עשרה, ויותר מ־60 עובדים בענף נפצעו באורח בינוני עד קשה.

מספר ההרוגים בענף הבנייה גבוה כמעט פי שניים מבענף התעשייה וגבוה הרבה יותר מאשר בחקלאות. פועלי הבניין משלמים בחייהם על הבלגן בענף, על היעדר היררכיה מסודרת בין הגופים המפקחים, על חוסר פיקוח מקיף וקפדני, ובעיקר על העובדה שאיש לא לוקח אחריות לתאונות העבודה. האחריות מוטלת מצד אל צד כמו מנוף ביום סערה, וכל אחד ממהר להשליך אותה על האחר. גם נוכח רשימת ההרוגים ההולכת ומתארכת שום שר בכיר לא התחייב לשמור אישית על ביטחונם וחייהם של העובדים. בשוק הדיור של ישראל, כשרוצים דירות כאן ועכשיו וכשאיחור במסירת מפתח לרוכש גורר קנס - בטיחות, מתברר, הפכה למותרות.

צילום: עטא עוויסאת

ההפקרות מצד הרשויות מתבטאת בשטח. בסוף מרץ נהרג רביע אבו ד'יבה, בן 37 מטורעאן, שנפל מהקומה החמישית באתר הבנייה של מלון West Lagoon שבונה החברה היזמית דיזנגוף סחר בנתניה. זו היתה התאונה השלישית באתר בתוך חצי שנה; השתיים הקודמות לא היו קטלניות. אבו ד'יבה היה ההרוג השלישי בתאונות בנייה בחודש מרץ לבדו והשמיני מתחילת 2016.

כעבור שבוע נהרג הפועל עטא סלאחאת, בן 40, בנפילה מדירה בשיפוצים שלמרפסת שלה בקומה החמישית לא היה מעקה. ב־7 באפריל נמנה הקורבן העשירי של תאונות הבנייה מתחילת השנה - פועל שנפל מגג בית ששופץ בכפר קאסם.

"במספר ההרוגים יש עלייה, אבל הם רק קצה הקרחון. יש הרבה מאוד פצועים קשה בעלי נכות לצמיתות", מספרת עו"ד הדס תגרי, שהקימה את הקואליציה למאבק בתאונות הבניין, המאגדת בין השאר את ארגון קו לעובד, ארגון העובדים מען, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה המשפטית באוניברסיטת חיפה והמכון לאחריות תאגידית. "לפי נתוני הקואליציה, מספר התאונות במגמת עלייה ומספר הפצועים הוא מהגבוהים במשק. ב־2014 דווח על כ־7,060 עובדי בניין שנפצעו וביטוח לאומי הכיר בהם כזכאים לדמי פגיעה". הרשלנות וההפקרות עולות ביוקר לא רק להרוגים ולבני משפחותיהם. המדינה מוציאה כ־4 מיליארד שקל בשנה על דמי פגיעה בתאונות עבודה.

גבולות האחריות אינם ברורים

לנוכח המספרים המבהילים הללו בולטת במיוחד העברת האחריות לנושא בין משרד הכלכלה לבין המשטרה, והיא באה לידי ביטוי במכתב שנשלח בחודש מרץ ממנכ"ל המשרד עמית לנג אל מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והגיע לידי "מגזין כלכליסט".

חילוץ פועל בניין שנפל לבור ברחובות צילום: יובל חן

במכתב דורש לנג את התערבותו האישית של אלשיך בסוגיית החקירות של תאונות בנייה, ומדגיש את הנחיות המשנה לפרקליט המדינה בנושא שלפיהן קצין חקירות של המשטרה יגיע לכל אירוע, הזירה תישמר וייגבו עדויות מהעדים והחשודים. במקביל המשטרה מתבקשת לבחון את האפשרות לקיים השתלמויות בנושא במכללה הלאומית לשוטרים. במכתב קובל לנג על שתי בעיות מרכזיות: שהשוטרים אינם בקיאים בנוהלי התפקיד שלהם כחוקרים, ושהוא מתקשה לגבש עם המשטרה הבנות בנוגע להגדרת גבולות האחריות בין משרד הכלכלה לבין המשטרה.

ואולם במשטרה תופסים את תפקידם בצורה אחרת לגמרי, כפי שמתבטא בתגובתם למכתב שהועברה ל"מגזין כלכליסט": "כשנודע למשטרה על תאונת עבודה שבמהלכה נפגע אדם, היא מגיעה לזירה. עם זאת, מרבית התאונות אינן מובאות כלל לפתחה והטיפול בהן מצוי באחריות משרד הכלכלה.

"משטרת ישראל פותחת בחקירה פלילית רק במקרים שבהם עולה חשד לקיומה של עבירה, דוגמת גרימת מוות או חבלה ברשלנות, זאת בהסתמך על ממצאי הזירה ועל חוות דעת של חוקרי מינהל הבטיחות של משרד הכלכלה. לעניין הגשת כתבי אישום, ההחלטה בעניין זה מצויה בסמכות הפרקליטות".

לחוסר שיתוף הפעולה בין המשטרה למשרד הכלכלה יש מחיר של פגיעה בהליכים המשפטיים בעקבות התאונות. בדיון שנערך בנושא בכנסת הסבירה עו”ד הדס פורר־גפני מפרקליטות המדינה, מדוע מוגשים כל כך מעט כתבי אישום בתאונות הבנייה. "אני צריכה כלים ומומחים ללכת איתם לבית המשפט”, אמרה בדיון, “בחלק מהתיקים המשטרה או חוקרי משרד הכלכלה לא הגיעו בזמן לשטח".  

ואכן, שיעור כתבי האישום מעורר חוסר נוחות. "פחות מ־10% ממקרי המוות באתרי בנייה מגיעים לכתבי אישום, ומתוכם עוד פחות מגיעים להרשעות, שמסתיימות לעתים קרובות בעסקאות טיעון ובקנסות מגוחכים, אשר עלותם נמוכה יותר מעלותה של רתמת בטיחות", אומרת בתסכול עו"ד תגרי. "אם קבלן היה יודע שבכל פעם שעובד שלו נפגע תיעצר לו העבודה לשבוע, הוא היה עושה חישוב כדאיות".

700 אתרי בנייה לכל מפקח

הבעיות בטיפול בליקויי הבטיחות מתחילות עוד הרבה לפני התאונה, כבר בשלב האכיפה והפיקוח. בישראל פועלים כ־12 אלף אתרי בנייה שבהם עובדים כמעט רבע מיליון פועלי בניין, אולם על המספר העצום הזה מפקידה מדינת ישראל 17 מפקחים בלבד, או בחישוב פשוט: 700 אתרי בנייה לכל מפקח. "מספר המפקחים, השכר שלהם והחשיבות שיש לעניין הפיקוח על הבנייה הם לא החלטה של מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה. זו החלטה של שר הכלכלה, שהוא היום ראש הממשלה בנימין נתניהו", מבהירה עו"ד תגרי.

כאשר מתגלה ליקוי בטיחות על ידי המפקח, הוא רשאי להטיל קנסות מינהליים. עם זאת, לדברי ורדה אדוארדס, ראש מינהל בטיחות תעסוקתית במשרד הכלכלה, הקנסות רחוקים מלהרתיע את הקבלנים: "הקנסות המינהליים שאנחנו רשאים לתת לא יחוללו שינוי, מאחר שהם נמוכים - 3,000 שקל בלבד. כך נקבע בחקיקה, וכדי לשנות זאת צריך לשנות את התקנות שנקבעו לפני כ־20 שנה. אנחנו פועלים עכשיו בכיוון הזה כדי שנוכל להטיל עיצומים של מאות אלפי שקלים".

בהתאחדות הקבלנים סבורים דווקא שהסנקציות מספיקות בהחלט. "הקבלנים משלמים הרבה מאוד כסף על תאונה באתר שלהם והאתר נסגר לכמה ימים", אומר נשיא התאחדות הקבלנים רוני בריק. ואכן, אדוארדס אומרת: "במקרה של תאונות קשות ותאונות מוות אנחנו עוצרים את העבודה, ורק כאשר אנחנו רואים שהליקויים תוקנו ובוצעה תוכנית ניהול בטיחות, אפשר לפתוח את האתר".

עם זאת, לדברי ראובן בן שמעון, מומחה בטיחות שהקים את הפורום למניעת תאונות עבודה, דברים שאליהם מצטרפת עו"ד תגרי, רק מעט מהאתרים שבהם מתרחשות תאונות נסגרים בפועל, ולרוב העבודה חוזרת להתקיים כסדרה שעות ספורות אחרי האירוע הקשה. "בחיפה העבודות נמשכו כרגיל אחרי שפועל נפל מהקומה החמישית לפיר מעלית", אומרת תגרי. בן שמעון מותח ביקורת קשה: "משרד הכלכלה סובל מאימפוטנציה. הוא מפחד להתעמת עם קבלנים ובעלי אינטרסים. הרי כל השבתה של אתר בנייה עולה הרבה מאוד כסף".

דברים אלה מקבלים חיזוק משמעותי בדו"ח על הרוגים בענף הבנייה שפרסם משרד הכלכלה, אשר עולה ממנו שבכמה מהאתרים שבהם נהרגו פועלים העבודה נמשכה כסדרה או חודשה לאחר ימים ספורים בלבד.

חברה בורחת מבשורה

כשל נוסף בסדרת הכשלים בנושא בטיחות עובדי הבניין הוא האחריות המצומצמת במקרה של תאונה. "מי שנושאים באחריות לתאונת עבודה באתר בנייה הם מנהל העבודה באתר והקבלן המבצע. מנהל הפרויקט והמהנדס אינם אחראים לה", מסבירה אדוארדס.

מנוף שקרס עקב תנאי מזג האוויר בתל אביב צילום: יובל חן

ואכן, נוכח התאונות ההולכות ומתרבות מופנות שאלות רבות גם אל יזמי הנדל"ן, אלו שבסוף היום גורפים לכיסם את חלק הארי של הרווחים מהרתיחה בשוק הנדל"ן. ואולם, אלה מצהירים שוב ושוב שאינם אחראים לנושא. אילו גורמים רבים יותר

ד'אהר שבלי שנפל אל מותו. הותיר אשה ושלושה ילדים

ובכירים יותר היו נושאים באחריות ישירה לפי חוק, אולי ההקפדה על נוהלי הבטיחות היתה רבה יותר.

"החברות היזמיות לא בהכרח דורשות מהקבלן המבצע להוכיח עמידה בתקני בטיחות. הקבלן המבצע עובד בעצמו עם קבלני משנה, ואין לו מושג בסוף מי העובד שנכנס לאתר ואם הוא עבר הכשרה", מסבירה עו"ד תגרי.

האם ברקע הדברים, שיקולים כלכליים משפיעים על ההשקעה של חברות הבנייה בבטיחות העובדים? לדעת בן שמעון, לעתים קרובות הציוד באתרי הבנייה מיושן ולא בטיחותי, והוא גורם משמעותי בתאונות. הטענות האלה עלו גם בדיון בכנסת ביולי האחרון.

"מנופים קרסו בשנה האחרונה ברחבי הארץ, במזל ללא נפגעים", סיפר דני איזנמן מאיגוד המנופאים והוסיף כי "מנופים פגומים נמצאים מעל בתי ספר וגני ילדים. מפעיל שסירב לעלות על מנוף מסוכן ברחוב חיים לבנון בתל אביב הוחלף במפעיל אחר".

שני סיפורים עלו בחורף האחרון לכותרות בנושא זה: פיטורי המנופאי רמי חן, שלא הסכים לעלות על מנוף כשנשבו רוחות עזות; וסיפורה של המנופאית קטי קרקולוב, שנדרשה לעלות על מנוף ביום סוער במיוחד, סירבה - ופוטרה מעבודתה. בעקבות ריבוי התאונות, המנופאים החלו להתאגד לשיפור מצבם.

בריק שולל את הטענות על ליקויים בציוד: "הטענה על ציוד מיושן ממש לא נכונה. מה שכן קיים הוא בנייה לא חוקית, והוצאנו הרבה מאוד מכיסנו בשנה שעברה כדי להסביר לציבור שיש בעיה כזו".

חכמים על חלשים

עד לאחרונה אף נמנע משרד הכלכלה מלחשוף את ממדי התופעה. ובכל זאת, השנה הצליחו פועלי הבניין המתים למשוך תשומת לב; לא בזכות הודעה דרמטית של השר לביטחון פנים גלעד ארדן, גם לא בזכות התערבות של שרת המשפטים איילת שקד או של שר הכלכלה בנימין נתניהו. מי שהפנו את הזרקור לפינה החשוכה הזאת הם דווקא אנשים פרטיים שהחליטו להיאבק בתופעה והובילו את ועדת העבודה של הכנסת לנהל שלוש ישיבות בנושא במושב החורף.

זה בטיחותי? כך נראים פועלים במהלך יום עבודה בבנייה צילום: הפורום למניעת תאונות עבודה

ההשתקה והחיסכון בבטיחות פשוטים כאשר מנגד ניצבים עובדים שמגיעים מהשכבות החלשות ביותר בחברה - עולים, ערבים ישראלים, פלסטינים ועובדים זרים; דבר שתורם להשתקה ולחוסר העניין בנושא. לא פעם משפחות הנפגעים כלל אינן בארץ, ולכן האיתור שלהן בעייתי ווכך גם מיצוי הדין במקרה תאונה, כפי שציינה באחד הדיונים בכנסת עו"ד פורר־גפני: "חלק מהנפגעים הם עובדים זרים וקשה לנו לאתר אותם. אנחנו פועלים בשילוב כל כוחות האכיפה, אבל נדרש לזה זמן והדברים לא נעשים מיד".