קיצוץ רוחבי שכולו היעדר סדר עדיפויות

תקציב ללא קיצוצים הוא מחזה נדיר במחוזותינו. חלק בלתי נמנע מבניית תקציב הוא להחליט מאיפה לקחת, שכן מאחר והתקציב אמור לקבוע את סדרי העדיפויות של הממשלה, בהכרח צריך לחתוך ממקום אחד כדי להעביר למקום אחר. אבל ישנה דרך נוספת לעשות את זה, והיא דרך הקיצוץ הרוחבי. כך, בתקציב המדינה ל־2017־2018 שיובא לאישור הממשלה ביום חמישי, מופיע קיצוץ רוחבי של 2% בתקציב הגמיש של המשרדים (קיצוץ שאינו חל על שכר, הסכמים קיימים וכדומה) — שמשמעו צמצום של כ־1.9 מיליארד שקל.

מימין שר הביטחון אביגדור ליברמן, שר הבריאות יעקב ליצמן ושר הרווחה חיים כץ

פוליטית, הגישה שמשרתת את משרד האוצר בקיצוץ שכזה היא ההנחה כי מה שפוגע בכולם לא פוגע באף אחד — לפחות באופן יחסי. באוצר אוהבים לקרוא למהלך הזה התייעלות, אך בפועל מדובר בהיעדר סדר עדיפויות. לקיצוץ הזה היה ניתן באמת לקרוא התייעלות אם הוא באמת היה חל על העודפים של משרדי הממשלה, אולם מאחר והקיצוץ חל כאמור רק על החלק הגמיש בתקציב — מדובר בקיצוץ שייפגע דווקא בתוכניות חדשות. 

תקציב מבוסס בין היתר על כך שכל הצעדים שהאוצר בונה עליהם — כמו קיצוץ המענקים ליו"ש, וביטול מענק שר הפנים בגובה של 100 מיליון שקל — באמת יתרחשו. כל ויתור שם יגרור, קרוב לודאי, קיצוץ רוחבי נוסף. בתקציב הקודם, כל פעם שנדרש לעניין מנכ"ל האוצר שי באב"ד, הוא טען כי אין חברה שלא יכולה להתייעל ב־2%. אלא שאז קוצצו עוד אחוזים, כך שבסופו של דבר קיצץ כחלון 5.2% מהתקציב.