נדחתה העתירה לאסור על לשכת עורכי הדין לבחור חבר לוועדה לבחירת שופטים

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה אמש (יום א') את העתירה שהוגשה לו לאסור על המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לבחור חבר מטעמה שייכנס כנציג בוועדה לבחירת שופטים. השופט חגי ברנר קבע כי מותר למועצה להתכנס ולבחור נציג וכי אין יסוד לטענה שהמועצה הארצית בעת הזו היא מעין 'ממשלת מעבר', מאחר שהמועצה לא פוזרה ולא התפזרה.

יחד עם זאת, השופט הנחה את המועצה הארצית לקיים לפני הליך הבחירה דיון עקרוני בשאלה האם ראוי בעת הזו לבחור את הנציג של הלשכה לוועדה או שיש להמתין עד לאחר הבחירות לראשות הלשכה ומוסדותיה, שיתקיימו בעוד 4 חודשים, ב-18 ביוני 2019.

אורי קינן ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין, ומועמד לראשותה

בתוך כך, מחר (יום ג') תתכנס המועצה הארצית ותבחר ראש לשכה זמני שיכהן מעכשיו ועד הבחירות ביוני. כרגע ממלא זמנית את התפקיד עו"ד אורי קינן. שני המועמדים הם קינן ועו"ד אבי חימי.

העתירה הוגשה ע"י עו"ד ערן גולן, עו"ד נעמי עיני פלדמן ועו"ד רדא ענבוסי, בעקבות פרישתו של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה מחברותו בועדה לבחירת שופטים, כאחד משני נציגיה של הלשכה בוועדה. נוה פרש מהוועדה בסוף דצמבר 2018 וכשבועיים לאחר מכן הודיעה המועצה הארצית של הלשכה כי היא תתכנס בסוף ינואר 2019 לבחור נציג במקומו של נוה שיכנס לועדה לבחירת שופטים.

בהמשך, לאחר שעו"ד נוה התפטר גם מראשות הלשכה, הוגשה העתירה ונטען אין זה סביר למנות נציג לועדה לבחירת שופטים בתקופת בחירות (בחירות לראשות הלשכה יתקיימו בחודש יוני).

הלשכה מצידה טענה כי לא הונחה כל תשתית נורמטיבית לפיה יש להחיל על הלשכה את הנורמות והכללים באשר למינויים למשרות ציבוריות בתקופה של ערב בחירות, לאחר פיזורה של הכנסת ובמהלך כהונת ממשלת מעבר.

העתירה גם תקפה את קריאתו של נוה לחברי המועצה הארצית לבחור בעו"ד דני אליגון כמחליפו בוועדה.

בפסק דינו כתב השופט ברנר, כי לשכת עורכי הדין היא תאגיד סטטוטורי שנוצר מכוח חוק לשכת עורכי הדין, ומכוח זאת היא כפופה לכללי המשפט המנהלי אולם בית המשפט לעניינים מנהליים אינו יושב כמועצה ארצית עליונה או כטריבונל ערעורים עליה ואיננו מעביר תחת שבט ביקורתו את מידת תבונתן של החלטות המועצה הארצית. מכאן לדבריו, נגזר שבית המשפט יתערב בהחלטות המועצה הארצית רק באותם מקרים בהם ההחלטות נגועות בחוסר סמכות, חוסר תום לב או חריגה ממתחם הסבירות.

לדברי השופט ברנר השאלה המרכזית השנויה במחלוקת היא האם ההחלטה לקיים את בחירת נציגי הלשכה בוועדות הבחירה בעיתוי הנוכחי היא בלתי סבירה בעליל או שמא מדובר בהחלטה סבירה ואף מתחייבת שאין להתערב בה.

השופט ברנר קבע כי בענייננו לא ניתן להשליך מסיטואציה של בחירות לכנסת מאחר שלא מדובר כאן בממשלת מעבר כלל ועיקר: "המועצה הארצית שהיא 'בית הנבחרים' של הלשכה לא קיבלה החלטה להתפזר, לא פוזרה על פי הדין והיא צפויה להשלים את תקופת כהונתה המקורית על תום", קבע ברנר. הוא הוסיף כי היא מייצגת איפוא כדין את ציבור עורכי הדין ולא ניתן לומר שאיבדה את אמונם.

בנוסף קבע השופט ברנר כי לא מדובר בהליך מינוי בידי קבוצה מצומצמת של דמויות פוליטיות אלא בהליך קולקטיבי של בחירה על ידי בית הנבחרים של הלשכה המונה 48 חברים. הליך זה נוטל במידה רבה את עוקצו של החשש מפני הטיות פוליטיות נסתרות מן העין של דמות פוליטית בודדת.

יחד עם זאת השופט ברנר הוסיף כי המועצה הארצית צריכה לדון בשאלה האם ראוי שהיא בהרכבה הנוכחי תבחר את נציגי הלשכה או שמא עדיך למועצה מבחינה ציבורית ותדמיתית להמתין עד לכינוסה של המועצה בהרכבה החדש לאחר ה-18.6.19 (יום הבחירות בלשכה).

בשולי הדברים הוסיף השופט ברנר, כי לא נעלמה מעיניו קריאתו של עו"ד נוה למנות במקומו בועדה לבחירת שופטים את עו"ד אליגון אך אין בקריאה הזו לפסול את הליך הבחירה.

לפיכך העתירה נדחתה, אך בכפוף לכך שהמועצה הארצית של הלשכה תתכנס לדיון בשאלה האם ראוי לבחור לעת הזו את נציגיה לוועדות הבחירה והיא תקיים את הליך הבחירה רק בכפוף לתוצאות אותו דיון. צו הביניים שאסר על כינוס המועצה הארצית בוטל.