אימפריות נופלות, וזה רק עניין של זמן

סניף אחד של רשת חדשה וזולה, שהוקם במקום טוב באמצע, הצליח לשבור את כללי המשחק. רוח גבית מהספקים ותוכנית עסקית ברורה ומוגדרת - שבחלקה שברה את החוקים הבלתי כתובים של רשתות המזון נכון לאותם ימים (כמו ההחלטה להוציא את דוכני הפירות והירקות אל מחוץ לחנות) - פשוט עשו את העבודה.

שופרסל ורבוע כחול לקו ביוהרה ובשכרון כוח, והיום הן משלמות את המחיר. הן זלזלו ביכולת של סניף אחד בחולון לערער את כוחות השוק, ביכולתם של הספקים להפנות להם עורף ובמוטיבציה של הלקוחות לנסוע עוד כמה קילומטרים כדי לשלם פחות ולקבל שירות טוב יותר.

הקריסה של מגה התחילה ביום שבו נפתח הסניף הראשון של חצי חינם בחולון. שופרסל ומגה לקו בשכרון כוח ולא השכילו לזהות שזו תחילתו של תהליך שיערער את השוק צילום: אוראל כהן

מעט מדי, מאוחר מדי

נדרשו לשתי רשתות הענק האלה כמה שנים טובות ולא מעט החלפות ידיים של מנהלים ובעלים עד שהבינו שכללי המשחק השתנו. כשזה סוף סוף קרה, כבר היה מאוחר מדי. היום, כמעט שני עשורים מאוחר יותר, כבר ברור שהיתרון לגודל, מרכזי הלוגיסטיקה העצומים והמודל של חיסול המכולות השכונתיות פשטו את הרגל. והם לקחו איתם את שתי הענקיות למקום שבו אחת מהן מגיעה היום להקפאת הליכים, והשנייה עוסקת מתחת לרדאר בסגירת סניפים ומצליחה בקושי רב לשמור על רווחיות תפעולית מעל האפס. מעבר לכך, הרשת "הרביעית" היא כבר עובדה מוגמרת, ואפילו המכולות השכונתיות לא נכחדו.

היכולת של מנהלי מגה ושופרסל לזהות בזמן אמת את התמורות שהתחוללו במגרש הביתי שלהם היתה מוגבלת, ולא במקרה. המגזר הפרטי מלא בתאגידי ענק שיום בהיר אחד גילו שכללי המשחק השתנו להם מתחת לאף, והם היו גדולים מדי, אטיים מדי, ישנים מדי. שווקים הם דינמיים, המנהלים שפועלים בתוכם פחות. וזה לא נכון רק לגבי שווקים עתירי טכנולוגיה וחדשנות.

מגה גם לא לבד בסיפור הזה. בעשור וחצי האחרונים לא מעט תאגידי ענק כאלה התכווצו בעשרות אחוזים מפני שלא הצליחו לזהות מראש את הגל שעמד להגיע. בתחום התקשורת למשל, שתי חברות הסלולר המובילות, שלא הצליחו להקדים ולהתאים את עצמן לשינויים הרגולטוריים, האמינו עד הרגע האחרון שיצליחו לשנות את רוע הגזירה. וכשכבר הבינו שלא יצליחו ונאלצו להתמודד עם הגזירות הכואבות, לא השכילו לפתח בהצלחה מקורות הכנסה חדשים.

גם בתחום הפיננסים, שחטף לא מעט מכות מהרגולציה בשנים האחרונות, התרחש תהליך דומה. שתי החברות שפעם הובילו את השוק, כלל ביטוח ומגדל, איבדו את הבכורה לטובת הראל השקעות, שהיתה עד ממש לא מזמן הקטנה שבחבורה. גם תאגידי אחזקות ענקיים כמו אי.די.בי ודיסקונט השקעות התפרקו מנכסיהם, וחברות נדל"ן מפלצתיות כמו אזורים ואפריקה ישראל כבר מזמן לא ראויות לתואר "ענקיות". התכווצות חברות הענק האלה ואובדן ההובלה, בכל התחומים, מלוות תמיד בצעדים כואבים של פיטורי מאות עובדים, בירידת ערך לבעלי המניות ולעתים אף באי־עמידה בפירעון חובות ובהסדרי חוב לנושים.

רגולציה, גלובליזציה ואבולוציה

מנהלים, מוכשרים ככל שיהיו, לרוב לא מסוגלים לשנות את המתודה הניהולית שלהם, את הדרך שבה בחרו כשיצאו לדרך. עבורם מה שהיה הוא שיהיה. זה לא מקרי שמעטות החברות שמצליחות לשרוד כמה דורות ברצף, ומנהליהן משכילים להמציא את עצמם בכל פעם מחדש. לעתים מדובר במנהלים בעלי כישורים נדירים, אך פעמים רבות זו פשוט תוצאה של כשלי שוק שמאפשרים לשחקנים המובילים לשמור על מעמדם.

קל להאשים את הרגולציה, אפשר להאשים את הגלובליזציה, אבל בסופו של דבר מדובר באבולוציה בלתי נמנעת של כלכלות שפוגשות מנהלים לא לגמרי מבריקים ונעדרי יכולת לחזות שינויי מגמות. ואולי גם טוב שכך - מעצמות כלכליות מתרוממות ונופלות, מתרחבות ומתכווצות. אולי דווקא במקומות שבהם מחזור החיים הזה לא קיים - כמו למשל בענף הבנקאות, בשוק הרכב או התעשייה הביטחונית - שווקים שבהם השחקניות הגדולות והמצליחות שורדות שנים, משהו עובד לא נכון.

הנפילה של מגה היא אירוע כואב לאלפי העובדים ומשפחותיהם, לצרכנים ולספקים. אבל זו גם תוצאה בלתי נמנעת של שינויים חיוביים שעברו על שוק הקמעונאות בשנים האחרונות, שהפכו אותו לתחרותי יותר, יעיל יותר ויהיר פחות.