אירופה: השאלה היא לא אם דראגי ישפוך עוד כסף, אלא מתי

הבנק המרכזי של אירופה (ECB) בראשות הנשיא מריו דראגי יפרסם ביום חמישי הקרוב את הודעת הריבית החודשית, שתמקד הפעם עניין רב מהרגיל. בשבועות האחרונים גוברות ההערכות בשווקים כי הבנק ירחיב בקרוב את תוכנית ההקלה הכמותית שלו - עוד לפני שמלאו לה שנה בלבד - על רקע האינפלציה הנמוכה, נתוני המאקרו המדשדשים ביבשת והאיום שמציבה ההאטה בקצב הצמיחה בכלכלת סין.  

בכל הקשור לריבית, ה-ECB צפוי להותיר את הריבית בגוש היורו ללא שינוי, על 0.05%. הריבית על הפקדונות על תישאר מינוס 0.2%.

השאלה שעל הפרק, אינה אם תהיה הרחבה של התוכנית, אלא מתי הבנק יקבל את ההחלטה. במובן זה, בעוד שהפד האמריקאי מחפש את ההזדמנות הראשונה להעלות ריבית, לאחר שכבר באוקטובר הקודם סיים את תוכנית הרכישות האחרונה שלו, הבנק האירופי לא רק שנמצא ממש בעיצומה של תוכנית הקלה - הוא בדרך להגדילה. 

בחודש ינואר האחרון הכריז דראגי על השקת הקלה כמותית (QE - Quantitative Easing)-  תוכנית רכישות אג"ח ממשלתיות של 60 מיליארד יורו בחודש (69 מיליארד דולר) עד ספטמבר 2016. הצעד האגרסיבי של הבנק - בניסיון לסייע לכלכלת אירופה לצאת לצמיחה מחודשת. סכום הרכישות הכולל של התוכנית עומד על 1.26 טריליון דולר, 1.1 טריליון יורו.

כבר במסיבת העיתונאים של ינואר אמר דראגי כי למרות הדד ליין של ספטמבר 2016, במידה שיהיה צורך בהמשך התמיכה בכלכלת הגוש, ימשיך הבנק לבצע רכישות. לדעת רבים, זוהי עת צורך, דראגי צריך לפעול.

מריו דראגי צילום: בלומברג

הרחבה נוספת: בעד ונגד

ההרחבה הכמותית באירופה נועדה (בעיקרה) לשתי מטרות: הזרמת כספים באמצעות החברות למשק הצרכני באופן שיעודד את הצריכה ודחיפת היורו כלפי מטה, לטובת עידוד היצוא של חברות אירופאיות. שלושה רבעונים חלפו מאז השקת התוכנית, וניתן לומר כי אף אחד מהיעדים לא הושג.

הפעילות הצרכנית לא הצליחה להתרומם, ובהתאם האינפלציה נותרה ברמתה האפסית, ובחודש האחרון אף חזרה לרמה שלילית - לראשונה מזה 6 חודשים: מדד המחירים לצרכן בגוש היורו נפל בחודש האחרון ב-0.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

"החזרה לרמות של דפלציה מגדילה את הלחץ על ה-ECB לקראת הישיבה השבוע. הנשיא דראגי חזר ואמר שרמת הריבית הגיעה לסף התחתון האפשרי, כך שבסבירות גבוהה, החלטה מצד הבנק לפעול תתמקד בתוכנית הרכישות", אמר הווארד ארצ'ר ( Howard Archer), הכלכלן הראשי חטיבת אירופה ובריטניה ב-IHS Global.

במקביל, מטבע היורו טיפס בשלושת החודשים האחרונים במעל 4% מול הדולר (ונסחר עתה בסביבת 1.135 דולרים ליורו). כדי לסבר את האוזן - ההערכה הרווחת לאחר ההודעה של דראגי מינואר על השקת תוכנית הרכישות היתה שהיורו בדרך לאיזון מול הדולר - לראשונה מאז 2002. באופן מפתיע לא פחות, תחזית זו לא השתנתה גם בסוף חודש אוגוסט, לאחר שהחלו הטלטלות הגדולות בסין (שעמדו בהמשך הדרך כנימוק המונע העלאת ריבית מצד הפד).

אנשי המט"ח של גולדמן זאקס פרסמו באוגוסט סקירה לפיה היורו צפוי להגיע לרמה של 95 סנט בשנה הקרובה, בבנק אוף אמריקה עמדו על צפי לשוויון ערכים בין הדולר ליורו עד סוף 2015, ובברקליס פרסמו באותה תקופה תחזית דומה. "להגנתם" יש לומר שבזמן הפרסום, היורו עמד על מינוס 6% מתחילת השנה, בסביבת 1.114 דולר ליורו. כאמור, המגמה השתנתה מהקצה אל הקצה - והיורו טיפס חזרה את כל הדרך.  

צילום: shutterstock

דיוויד בלום (David Bloom), ראש מחלקת מחקר מטבעות ב-HSBC, מציע הסבר (שהתפרסם באתר מרקטווטש - marketwatch.com): "אם היורו לא ירד בימים של שערוריית פולקסווגן ולא ירד לפני כן, בדרמת החוב היווני, זה צריך ללמד אותנו משהו. בניגוד למה שאנשים צפו, הפד נזהר מהעלאת ריבית מהר מדי, וה-ECB נמנע ממדיניות מרחיבה עוד יותר מזו הקיימת, גם כאן בניגוד לציפיות. במצב דברים זה של מדינות הבנקים המרכזיים יש תמיכה דווקא להתחזקות היורו".

אותה "מדיניות בנקים מרכזיים" שאליה מתייחס בלום היא שעמדה מאחורי הירידה החזקה של היורו במחצית הראשונה של השנה. בעקבות השקת התוכנית הכמותית באירופה, מול הציפייה הגוברת להעלאת ריבית בארה"ב (צעד שצפוי לחזק את הדולר) ירד ערכו של היורו בחודש מרץ עד לשער של 1.05 דולר.

מחלקת המטבעות ב-HSBC - זו שבה עובד בלום - אכן העלתה את התחזית ליורו בספטמבר האחרון, אף שלא צפתה את עוצמת העלייה. הצפי ליורו עלה ב-HSBC מ-1.05 דולר ל-1.14 דולר בסוף 2015, ולשער של 1.20-1.10 דולר בסוף 2016.

באופן בסיסי ההנחה הרווחת בשווקים לגבי צעדי הפד והבנק האירופי לא השתנתה, אלא שתאריכי היעד השתנו מאד. מרבית האנליסטים צופים שהפד יעלה את הריבית, אם לא בדצמבר אז ברבעון הראשון של 2016, ומנגד ההערכה הרווחת שה-ECB "יחזק" את המהלך המרחיבה את הגדלת תוכנית הרכישות עד סוף השנה.

אלא שלטענת בלום, יש סיכוי קטן מאד שהיורו יגיב בירידות גם למהלכים אלה - ככל שיצאו לפועל - בין היתר מכיוון שהם ממילא תומחרו כבר ברובם בשווקים. "הנשיא דראגי השתמש כבר בטיל בזוקה שלו. כשהוא מחפש בארונית שלו, כל מה שהוא מוצא זה אקדח קטן שיורה אפונים", אומר בלום, ומוסיף: "תוכנית ה-QE של הבנק האירופי הצליחה לדחוק את היורו בהתחלה כלפי מטה, אך המהלך הזה הגיע לסיומו. הבנק יכול לנסות הרחבה נוספת, אולם לדעתנו כל פעולה לא תצליח לשנות את התמונה של יורו מתחזק".

סיימון סמית' (Simon Smith), כלכלן ראשי בפירמת FxPro, מסכים עם ההערכה של HSBC, כשגם הוא אינו רואה כיצד הגדלה של תוכנית הרכישות תחזור להוריד את היורו. לדבריו, התוכנית האירופית פשוט הגיעה מאוחר מדי, מה שמגביל את מידת ההשפעה שלה.

"בימים הראשונים שלאחר השקת ה-QE בארה"ב היתה לכך השפעה חזקה מאד על שוק המטבעות, והדולר הגיב בחולשה לאורך זמן. בגוש היורו הם הגיעו עם התוכנית כל כך מאוחר, יש הבדל גדול באופן שבו היא משפיעה על שער החליפין - במקרה זה הקשר בין התוכנית לשוק המטבעות הוא חלש מאד", אומר סמית'.

וינסנט שנו (Vincent Chaigneau), ראש חטיבת מט"ח בבנק הצרפתי סוסייטה ג'נרל (Société Générale), מעריך שככל שהתחזיות להורדת ריבית נוספת או הגדלת ה-QE מצד הבנק האירופי ילכו ויגברו, כך הלחץ על היורו יגבר - אם כי רק במידה מוגבלת: "הספקולציות יספיקו כדי לבלום את היורו מתישהו, כך שאני לא חושב שהטיפוס שלו יימשך יותר מדי למעלה, אך הוא כן עשוי להתקרב עד לרמה הטכנית בסביבת השיא שרשם בחודשים האחרונים, של 1.17 דולרים ליורו", אומר שנו.

הבנק האירופי

מה צפוי בישיבה הקרובה

הכלכלנים והאנליסטים, ברובם הגדול (ובכלל זה הווארד ארצ'ר שהוזכר לעיל) מניחים שהבנק ימתין מעט עם ההודעה על הרחבת התוכנית, אך הנהגתו מכירה בכך שההודעה תגיע בחודש הבא או בזה שלאחריו לכל היותר – אלא אם כן יקרה משהו בלתי צפוי.

כך נכתב בסקירת כלכלני סיטי (Citigroup): "למרות שתוכנית ההרחבה של הבנק האירופי לא משיגה נכון לעכשיו את יעדיה, אין דחיפות לצאת כבר השבוע בהגדלת התוכנית. בה בעת, הלחץ הגדול שמגיע מנתוני המאקרו החלשים יחייב את המועצה המוניטרית של ה-ECB לשקול ולהכין את כל הצעדים העומדים לרשותה, על מנת להיות מוכנה לפעול באופן מיידי ברגע המתאים", אומרים בסיטי.

מהלך ההרחבה הכמותית הידוע ביותר בעשור האחרון הונהג על ידי הפדרל ריזרב בארה"ב בראשות יו"ר הפד הקודם בן ברננקי - הוא בוצע בשלושה סבבים, לאחר האסון הפיננסי של 2008, כשהאחרון הגיע לסיומו לפני שנה. תוכנית ההרחבה הכמותית הראשונה בוצעה ביפן בתחילת שנות ה-2000, בניסיון להוציא את המדינה מהדפלציה, והבנק היפני המרכזי נוקט בשנתיים האחרונות בתוכנית דומה, וממניעים דומים. תוכניות בעלות מאפיינים דומים מתבצעות בין היתר באנגליה.