עושים רילוקיישן? מתי תפסיקו לשלם מס בישראל

החטיבה המקצועית ברשות המסים פרסמה החלטת מיסוי עבור עובדים העושים רילוקיישן. ההחלטה, שמחליפה החלטה קודמת משנת 2014, קובעת מהם התנאים שבהם יוכלו אותם עובדים להימנע מתשלום מס בארץ - ובמקביל לשלם מס בארץ שאליה עברו.

החלטת המיסוי הזו היא החלטה מקדמית (פרה רולינג), והיא התקבלה בעקבות פניות שונות שהגיעו לרשות המסים בעניין - הן מחברות והן מעובדים, בשל חוסר ודאות סביב הסוגייה וכדי להימנע ממקרים שבהם העובדים ייאלצו להתמודד עם דרישות מס מנופחות של מספר שנים עם שובם ארצה. בשל היותה של ההחלטה מקדמית - ניתן לערער עליה בבית המשפט.

ההחלטה הנוכחית כוללת מספר הקלות עבור אותם עובדים, כל עוד הם עובדים במדינה שיש לה אמנה עם ישראל (מרבית המדינות המפותחות). התנאי המינימלי להכרה כתושב חוץ מבחינת רשות המסים הוא עבודה ומגורים של לפחות 3 שנים במדינה שאליה נעשה הרילוקיישן, כאשר ההחלטה החדשה קובעת כי בני המשפחה של העובד יידרשו לגור לפחות 30 חודשים במקום 3 שנים, מתוך הכרה כי במקרים רבים בני המשפחה עוברים זמן מה אחרי שהעובד מסתגל למדינה ולעבודה החדשה (או בהתאם ללוח הזמנים של בתי הספר).

רילוקיישן (אילוסטרציה) צילום מסך: barcelona-home

עוד משנה ההחלטה החדשה את מספר הימים המקסימלי שבהם יכול עובד או בני משפחתו לשהות בארץ בשנה כדי לשמור על הסטטוס של תושב זר. בהחלטה מ-2014 נקבע כי עובד יוכל לשהות עד 65 יום, אולם כעת נקבע כי יוכל לשהות עד 75 יום בארץ, ובני משפחתו יוכלו לשהות עד 85 יום בשנה בארץ, במקום 80 לפי החלטה הקודמת.

עוד שינוי שנעשה בהחלטה מעביר במידה רבה את האחריות במקרה של הפרה מהחברה - לעובד. במקרה והעובד לא עומד באותם תנאים, עד כה מי שנדרשה לשלם את המס הייתה החברה (שגם ככה מנכה במקור את תשלום המס ממשכורות העובדים שלה), כעת מרבית האחריות תושת על העובד מול פקיד השומה.

מתי יוגדר "יום הניתוק"?

שאלה מהותית בסוגיית ניתוק הקשר לישראל (או יותר נכון לרשות המסים) היא יום הניתוק - הרגע המדויק שבו העובד כבר לא נחשב לתושב ישראל ולכן לא נדרש לשלם יותר מס בארץ. החלטות המיסוי קובעות כללים למספר תרחישים:

במקרה שאין לעובד בית (שזמין לו ולמשפחתו משפטית ופיזית) בארץ, אך יש לו בית במדינה שאליה עשה רילוקיישן תוך חצי שנה מהיום שבו עבר לגור בבית במדינה הזרה - העובד לא ייחשב תושב ישראל לצרכי מס ביום המעבר של בני משפחתו או ביום שבו נחשב לתושב המדינה הזרה (המאוחר מבין האפשרויות).

במקרה שבו יש לעובד גם בית בארץ וגם במדינה שאליה עבר - הניתוק מישראל יהיה שנה מיום המעבר שלו או של בני משפחתו (המאוחר מבין השניים - בתנאי שהוא נחשב לתושב של אותה מדינה).

במקרה שבו לעובד אין בית גם בישראל וגם במדינה שאליה הוא עובר - מה שמקשה על "קביעת מרכז האינטרסים החיוניים" של העובד - ההחלטה היא כי מתחילת שנת המס העוקבת ייחשב העובד לתושב זר מבחינת רשות המסים הישראלית, כל עוד הוא ייחשב לתושב במדינה הזרה (וישלם שם מס), מה שיכול לקרות אחרי 11 חודשים או חודש אחד בלבד (תלוי מתי עבר כמובן).

לצד ההקלות החדשות, נקבעו עוד מספר חובות דיווח על העובד והחברה, שנדרשת לוודא כי העובד מגיש את הדוחות שהוא מחוייב אליהם.

עו"ד (רו"ח) גיא חן, מומחה למיסוי בינלאומי מסביר: "החלטת רשות המסים היא בבחינת צעד קדימה ושניים אחורה. אמנם, ההחלטה מסבירה באופן מפורט את עמדת רשות המסים בקביעת מועד ניתוק התושבות מישראל, אך היא אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט ועם הסכמות שהושגו בדיוני שומות בנושא. בית המשפט כבר קבע, כי מגורים של שנתיים וחצי מחוץ לישראל מספיקים לצורך ניתוק תושבות, בניגוד להחלטת המיסוי הדורשת שהייה מינימאלית של 36 חודשים. עוד נקבע במספר פסקי דין, כי מקום מגורי המשפחה אינו תנאי הכרחי לצורך ניתוק תושבות, בעוד החלטת המיסוי דורשת לשם כך, את שהיית המשפחה במשך 30 חודשים מחוץ לישראל. הפרשנות המחמירה של ההחלטה עלולה לפגוע בעשרות אלפי הישראליים היוצאים מדי שנה לרילוקשיין".