התפתחות בפרשת קרקעות תעשיות המלח: נתניהו כן חתם, אך המסמך נעלם

זה עשר שנים מתנהל בבג"ץ דיון סביב "פרשת קרקעות תעשיות המלח", שבמסגרתה נטען כי מינהל מקרקעי ישראל העניק הטבות מפליגות וחריגות לחברת תעשיות המלח, שהיתה בשליטת משפחת דנקנר. הפרשה אף הולידה כתב אישום נגד דני דנקנר ונגד ראש המינהל לשעבר יעקב אפרתי, שלפיו אפרתי קיבל שוחד מדנקנר, יו"ר הדירקטוריון המשותף של תעשיות המלח ובעל המניות בה, כדי לדחוף לכאורה לאישור ההסכם במועצת המינהל ב־2003. הסכם זה שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת תעשיות המלח ב־1996, אף שימש כעבור שנה כמרכיב משמעותי בבטוחה להלוואה בגובה כ־1.42 מיליארד שלקחה חברת המלח מבנק לאומי, כדי לרכוש את גרעין השליטה (43%) בבנק הפועלים ביחד עם שרי אריסון.

בירור העתירה סביב ההסכם מתעכב כבר שנים בנימוק שטרם ניתן אישורו של שר אוצר לביצוע העסקה המפוקפקת לכאורה וכי ללא אישור שר אוצר אין להסכם תוקף. ואולם, לידי "כלכליסט" הגיע מסמך המוכיח לכאורה כי כבר בשנת 2003 חתם שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, על החלטת המינהל שמאשרת את העסקה. עובדה זו מעולם לא נחשפה והיא מנוגדת לטענת הפרקליטות בפני בג"ץ בכמה הזדמנויות ששר האוצר לא חתם על ההחלטה ולכן היא חסרת תוקף.

המסמך עם חתימת נתניהו המאשרת את ההסכם

המסמך שחתימת נתניהו כשר אוצר מתנוססת עליו מעורר סימני שאלה. ראשית, משמעות אישורו של שר האוצר היא מתן תוקף להחלטה על שינוי ייעוד הקרקע של אלפי דונמים בעתלית ובאילת, ועל הענקת זכויות בנייה מוגדלות לחברת תעשיות המלח שבשליטת משפחת דנקנר. מדובר במתן תוקף להסכם שנוי במחלוקת, שגם מבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, וגם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, מתחו עליו ביקורת. אם כן, מדוע חתם נתניהו על המסמך למרות הביקורת? שנית, משהתגלה המסמך, מה תטען כעת המדינה בפני בג"ץ לגבי החלטת המינהל שמאשרת את ההסדר בין הצדדים?

נראה שלא היה עד היום הסכם בין יזמים פרטיים למדינה שנמתחה עליו ביקורת כה חריפה כמו הסכם הקרקעות בין המינהל לחברת תעשיות המלח. על פי ההסכם שאושר ב־26 בנובמבר 2003 בחתימתו של יו"ר מועצת מקרקעי ישראל דאז, אהוד אולמרט, וכעת מתברר שגם שר האוצר באותה תקופה נתניהו חתום עליו, חברת המלח זכתה להטבות מפליגות וחריגות תמורת הסכמתה לפינוי קרקעות שחכרה. על פי ההסכם, חברת המלח החזיקה בזכויות חכירה בכ־1,300 דונם בעתלית וכ־680 דונם באילת ששימשו בין היתר כמפעלים ובריכות לייצור מלח. מטרת ההסכם הייתה לאפשר פינוי של המפעלים ושינוי ייעוד המקרקעין לצורך בניית אלפי יחידות דיור. על פי ההסכם: "לאחר שיאושר שינוי ייעוד במקרקעין, יוקצו הזכויות באופן שבעתלית יוקצו 50% למינהל ו־50% לחברת המלח, ובאילת יוקצו 70% למינהל ו־30% לחברות המלח". הסכם זה הוא גרסה מתוקנת של ההסכם המקורי מ־1996 בעקבות הביקורת שעורר, אלא שגם ההסכם החדש גרר אחריו ביקורת רבה הן על תקינות התהליך שקדם לגיבושו והן על תוכנו.

בנימין נתניהו בתקופת כהונתו כשר אוצר צילום: עמית שאבי

יום לאחר שאולמרט חתם על ההחלטה, פנתה בכתב לשר האוצר נתניהו מזכירת מועצת מקרקעי ישראל, אורה סופרין, בבקשה שיחתום גם. "על פי חוק יסודות התקציב (סעיף 40 ג')", כתבה, "החלטות מועצת מקרקעי ישראל שביצוען כרוך בהפחתה של דמי חכירה, טעונות אישור שר האוצר. בהתאם לכך, הנני מעבירה בזאת לאישורך את ההחלטה הבאה שאושרה על ידי מועצת מקרקעי ישראל בישיבתה מיום 22.10.03. החלטה מס' 980 — הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברות המלח. אודה לך אם תאשר החלטה זו באמצעות חתימתך על מכתב זה". בתחתית מסמך זה, שאליו צורפה ההחלטה המלאה, מתנוססת חתימת נתניהו תחת השורה: "בהתאם לחוק יסודות התקציב (סעיף 40 ג'), הנני מאשר את ההחלטה דלעיל". כאמור, על ההסכם נמתחה ביקורת מצד היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, בחוות דעת שפירסם ביוני 2003. "הסדר העקרונות העניק לחברות המלח הטבות מפליגות וחריגות, מעבר לכל הסדר המקובל בעסקאות אחרות", כתב. הוא הוסיף כי ההסכם "חורג באופן מהותי ממדיניות מועצת מקרקעי ישראל, ונותן הטבות מפליגות לחברות המלח ללא מקור סמכות, ותוך חריגה ממינהל תקין".

אפרתי: "שווי הפיצוי: 21–23 מיליון דולר"

גם מבקר המדינה דאז, אליעזר גולדברג, מתח ביקורת על ההסכם, הן בדו"ח שפרסם בפברואר 2001, והן במסגרת דיון בוועדה לביקורת המדינה שנערכה ב־1 בדצמבר 2003 לאחר אישור ההסכם. בוועדה זאת אמר המבקר: "בביקורת נמצא שכל הנושא של שווי הקרקעות לא נעשה בצורה תקינה... בביקורת הועלה שהמינהל לא התבסס במשא ומתן עם חברות המלח לפני החתימה על ההסדר על תשתית מקצועית ראויה, הנחוצה לצורך הערכה מושכלת של עמדות המיקוח במשא ומתן כזה. כך מנהלי המשא ומתן לא הצטיידו בהערכת השווי הכספי של הקרקעות ושל הזכויות שיוקנו לכל צד מכוח ההסדר, אפילו בקווים כלליים... בחוות דעת מקצועיות הנדסיות כלכליות ואחרות... היעדרם של מסמכים אלה פגע ביכולתו של המינהל להפיק את התועלת המרבית מן ההסדר ופוגע בדיעבד ביכולת לקיים בחינת הערכה של תוצאותיו".

ראש המינהל דאז אפרתי חלק על המבקר באותו דיון. "בצורה חד־משמעית קיבלנו את חוות דעתו של היועץ המשפטי. איפה שהוא הורה, כך פעלנו. איפה שהוא אמר לשקול לעומק, כל חבר מועצה שקיבל את חוות דעת היועץ המשפטי מראש וקיבל את כל החומר מראש, שקל והחליט. ומה שהחליטו זה מה שאנחנו מבצעים. לכן אנחנו לא רואים פה איפה הזעקה הגדולה שכולם זועקים". לגבי שווי הפיצוי למשפחת דנקנר אמר אפרתי: "הערכה שלנו לפי שווי של היום, בהנחות מסוימות כי אלה סכומים מהוונים, ‎23–21 מיליון דולר".

לא כולם קיבלו את עמדתו של אפרתי שפעל ואישר את התוכנית כשורה. בכתב האישום שהגישה הפרקליטות בינואר 2012 נגד דנקנר ואפרתי בפרשת אישור קרקעות המלח, היא טענה ששוחד כספי הוא שהניע את אפרתי לקדם את אישור ההסכם, וכתבה: "ביום 22.10.03 הופיע (אפרתי) בפני מועצת מקרקעי ישראל ותמך באישור ההסכם המפורט, בהתעלם מעמדת מבקר המדינה ומהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בהתייחס לאופן שבו יובא הנושא בפני מועצת מקרקעי ישראל".

ההסכם זכה ב־2005 לרוח גבית מהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז. הוא השתכנע כי כל הערות קודמו בתפקיד תוקנו בהסכם המתוקן מ־2003, וכן שהתמורה למשפחת דנקנר סבירה. "מדובר בעסקה סבירה בהיבט הכלכלי". מזוז הדגיש כי כדי שההסכם ייכנס לתוקף נדרשת חתימת שר האוצר. עם זאת, ההסכם לא זכה לחתימה נוספת של שר האוצר דאז, אהוד אולמרט. זאת משום שהוא לא היה רשאי לאשר החלטה שקיבל כשהיה יו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל.

יעקב אפרתי צילום: יובל חן

הפרקליטות: "שר האוצר טרם נתן החלטה"

ב־2003 הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ נגד ההסכם שהוגשו על ידי התנועה לאיכות השלטון, החברה להגנת הטבע ועמותת שיח חדש. בעקבות העתירות הוציא בג"ץ צו ביניים שמורה על הקפאת ההסכם עד לבירור העתירות. בשל העתירות נדרשה המדינה לעדכן מפעם מפעם מה מצבו של ההסכם כדי שבג"ץ יוכל להכריע בהן. מבדיקת "כלכליסט" עולה שמשרד המשפטים כמייצג המדינה טען לאורך השנים בפני שופטי בג"ץ כי שר האוצר טרם חתם על ההחלטה שמאשרת את ההסכם, ולכן היא חסרת תוקף.

כך, למשל, בעדכון שוטף של פרקליטות המדינה לבג"ץ מיום 30 בנובמבר 2009, כתב עו"ד ענר הלמן, הממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה: "ההחלטה טעונה את אישורו של שר האוצר, על פי סעיף 40 (ג) לחוק יסודות התקציב. שר האוצר טרם נתן את החלטתו. בכל מקרה, המדינה תשוב ותדגיש, כפי שעשתה בתגובותיה הקודמות: עד לקבלת אישורו של שר האוצר — אם וככל שיינתן — ההחלטה נשוא העתירה אינה בתוקף".

ממשרד ראש הממשלה נמסר: "לאור העובדה ששר אוצר בישראל חותם על עשרות מסמכים מדי יום, ולאור העובדה שמדובר על אירוע מלפני כעשור לא ניתן להתייחס לשאלות שהפנתם לפני בחינת המסמכים הרלבנטיים שלא נמצאים כעת ברשותנו".

עורכי הדין יוסי בנקל ויורם ראב"ד המייצגים את דני דנקנר מסרו: "מר דנקנר מצפה כי היועץ המשפטי לממשלה יורה על עריכת בדיקה לבירור הנסיבות שבגינן הוסתר קיומו של אישור שר האוצר לעיסקת קרקעות המלח במשך קרוב לעשור. החלטת שר האוצר נתניהו שהתקבלה בשלהי שנת 2003, כמו גם החלטת היועץ המשפטי לממשלה מזוז בשנת 2005, שלפיה אין מניעה לבצע את ההסכם בין חברות המלח ומינהל מקרקעי ישראל, מלמדות כי מר דנקנר, בתוקף תפקידו כיו"ר חברת המלח, עסק בקידום עסקה חוקית וכשרה למהדרין, שזכתה לבחינה ואישור של כל הגורמים המוסמכים. אין למר דנקנר כל ספק כי בסיומו של ההליך המשפטי ייקבע כי לא נפל כל פגם במעשיו".

ממשרד האוצר נמסר: "סוגיית המכתב עלתה לאחרונה והיא נמצאת בבדיקה".

ממשרד המשפטים נמסר: "העניין נמצא בבדיקת האוצר".

מלשכת אהוד אולמרט נמסר: "אולמרט כלל לא מואשם בפרשת קרקעות המלח. המשטרה בחנה את הנושא והגיעה למסקנה שלא נפל כל דופי בהתנהלותו של אולמרט בעניין זה. נדגיש כי אולמרט בתפקידו כשר תמ"ת פעל בנושא זה בתאום ובהתייעצות עם כל הגורמים הממשלתיים הרלבנטיים".

בא כוחו של יעקב אפרתי, עו"ד ירון קוסטליץ, מסר בתגובה: "אפרתי לא נטל שוחד, ולו שקל אחד מאיש. הוא תמך באישור ההסכם המפורט על יסוד עמדותיהם של היועץ המשפטי למינהל מקרקעי ישראל ושל סמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, וזאת רק לאחר שתוקנו הליקויים שהיו בהסכם הישן (עובר לתקופתו של אפרתי במינהל מקרקעי ישראל) עליהם הצביעו היועץ המשפטי לממשלה (דאז) רובינשטיין ומבקר המדינה. בשנת 2005 קבע היועץ המשפטי לממשלה (דאז) מזוז כי לא נפל דופי משפטי כלשהו בהסכם המפורט הנ"ל, וכי ההסכם המפורט הוא סביר גם מבחינה כלכלית לאור עמדת אגף התקציבים באוצר. לאור הערות בית המשפט הנכבד בדיון ביום 4.2.13, הצהירה התביעה כי מר יעקב אפרתי לא סטה מהשורה בתמיכתו בהסכם, והטענה ירדה אפוא מהפרק. לא התחוור לנו מלכתחילה כיצד טענה התביעה כי אפרתי פעל שלא כדין כביכול, שעה שמעמדת היועץ המשפטי לממשלה (דאז) מזוז עולה בבירור כי לא נפל רבב במעשיו של אפרתי".