האם ספורט מקצועני הוא כלי בידי "המהפכה?"
הספורט המקצועני הוא אמנם סוג של בידור, אך הוא יכול ללמד אותנו רבות על העוולות של הכלכלה הנצלנית
אני עוקב בטוויטר אחרי חשבון, איך נאמר, מעניין מאוד: @AntiProSports
החשבון מצייץ דברים כגון: "צפייה בספורט היא טיפשות: אזרחים צריכים לטפח את גופם ואת מוחם". וגם: "ספורט מקצועני מייצג את הרצון של הקפיטליסט הזקן, המיליארדר, להחליש ולהיות בעלים של הגוף של מעמד הפועלים". יש גם דברים מעליבים מבחינה אישית כגון "עיתונאי ספורט הם קוסמים – העבודה שלהם היא להפוך משהו משעמם כמו הקפצת כדור לספקטקאל".
למרות חיבתי לאנטי ממסדיות של "אנטיפרוספורט", אני חושב שיש כאן פספוס נקודה חשובה, נקודה שדווקא המהפכן המרקסיסט, ארנסטו צ'ה גווארה, העלה: "ספורט הוא כלי בידי המפכה".
ניתן לראות את הספורט המקצועני כחלק מתעשיית בידור להמונים – השעשוע שגורם לנתינים לשכוח שאין לחם, אבל ספורט מקצועני יכול להיות כלי חינוכי נהדר.
במובנים רבים, הספורט המקצועני כבר הוכיח את עצמו ככלי חינוכי מהמעלה הראשונה במאבק שלו נגד גזענות. ג'סי אוונס, מוחמד עלי, ג'קי רובינסון, מייקל ג'ורדן ועוד ספורטאים שחורים עזרו לחנך נגד גזענות, ואפשר גם להפוך את הספורט והספורטאים לכלי חינוכי נגד כלכלה נצלנית.
אברם וג'ואל גלייזר בבורסה. הרבה אוהדים יודעים עכשיו את הסכנות בעסקאות ממונפות צילום: אי פי אי AntiProSports כותב כי "ספורט מקצועני מספק אינטנסיביות מזויפת שמטרתה לנטרל מבחינה פיזית ופוליטית את הצופה". אבל דרך ספורט מקצועני, אוהדים רבים (במיוחד אוהדי מנצ'סטר יונייטד) למדו על הסכנה שבעסקאות ממונפות ורבים פיתחו מצפון חברתי כלכלי בגלל המאבק שלהם כאוהדים בבעלי קבוצה. הספורט המקצועני גם מלמד אוהדים רבים על אחריות כלכלית לצד הניצול המובנה שבכלכלה מבוססת רווח. הם דורשים מוצר טוב יותר ומבינים את תפקידם כלקוחות הרבה יותר טוב מאנשים שאינם אוהדים ספורט.
AntiProSports מצייץ "ספורט מקצועני הוא כלי של הקפיטליסט להציג באור זוהר ולהעניק לגיטימציה ליצרנות טיפשית ומיותרת". אבל דרך ספורט אנשים לומדים מושגים כגון "מאניבול", שמטרתם להפוך את המוצר – הקבוצה – ליעיל יותר. החיפוש אחר "הנוסחה המנצחת" מעסיקה את האוהדים, ודרך החיפוש הזה הם לומדים גם על יעילות וחוסר יעילות של הכלכלה.
AntiProSports מצייץ עוד כי "ספורט מקצועני מעודד אזרחים להעריך תחרות, בשעה שהם צריכים לשתף פעולה ולתכנן מהפכה". אבל דרך ספורט מקצועני, אנחנו למדים כי הגבלת הון היא דבר לגיטימי. פייר פליי פיננסי, תקרת שכר, מס יוקרה וחלוקת הכנסות נחשבים לדרכים לגיטימיות למאבק בחוסר איזון כלכלי בספורט. הספורט ככלכלה נלחם תמיד במונופולים (כי אם הוא לא, הוא הופך לליגה הישראלית בכדורסל או הליגה הספרדית בכדורגל). ואפילו בארה"ב הקפיטליסטית רואים שהשיטה הנכונה לשמור על איזון. מה שמוביל לעניין רב יותר בענף ולפריחה כלכלית, היא הגבלת ההון וההוצאות של הקבוצות העשירות והענקת הזדמנויות לשכבות הנמוכות יותר.
אוהדים. אבל כל אוהד ספורט יודע שהרגעים הכייפים ביותר באירועי ספורט הם דווקא אלו כשאוהדים ממדינות שונות נפגשים יחדיו על כוס בירה לפני המשחק ומשעשעים זה את זה צילום: איי אף פי
AntiProSports כותב ש"אירועי ספורט בינלאומי מטרתם לחזק זהויות לאומיות מרעילות של האזרחים הגלובאליים". אבל כל אוהד ספורט יודע שהרגעים הכיפיים ביותר באירועי ספורט הם דווקא אלו כשאוהדים ממדינות שונות נפגשים יחדיו על כוס בירה לפני המשחק ומשעשעים זה את זה. ניתן אפילו להתווכח שאירועי ספורט גדולים – כמו המונדיאל והאולימפיאדה – מחזקים את הקשר האנושי ללא הבדל גזע, צבע ודת.
AntiProSports מצייץ ש"השכבות העליונות משתמשות בספורט מקצועני כדי לרכך את הדחף המהפכני של האנשים השבורים וההרוסים". עם זאת, דרך ספורט אנחנו מגלים את החשיבות של הקהילה ואנחנו נחשפים למודל קואופרטיב. מוסדות ספורט גדולים הם בבעלות אוהדים. הם נחשבים ליציבים וחברתיים הרבה יותר מהמועדונים שבבעלות אנשים פרטיים. המודל הקואופרטיבי, שמוכח כנהדר לספורט בליגה כגון הבונדסליגה וקבוצות כגון גרין ביי פאקרס, מראה שהכלכלה יכולה להיות אחרת. בכלל, גרין ביי פאקרס – שבבעלות מעמד הפועלים – מראה איך אפשר להילחם שווה בשווה עם קבוצות בבעלות מיליארדרים.
AntiProSports כותב ש"ספורט מקצועני פוגע בנחישות האינטלקטואלית של אנשים – שום דבר לא יכול להיות יותר משעמם וחסר עניין מצפייה בספורט מקצועני". אבל זה פשוט לא נכון. ספורט מקצועני גורם לאנשים לזוז בספה, לחשוב, להיות מעורבים. להגיד מה שהם חושבים. ובכלל, חלק מהאנשים החכמים ביותר בעולם הם אוהדי ספורט גדולים. ספורט גורם לך לחשוב, לחוש ולהתעניין יותר מאשר תוכניות טלוויזיה שמאכילות אותך בכפית.
AntiProSports כותב ש"ספורטאים מקצוענים הם רדומים מבחינה פוליטית והם עבדים שמקבלים הרבה כסף כדי שלא יהיו להם דעות פוליטיות". אבל גם זה לא נכון. אתלטים רבים נכנסים לפוליטיקה כשהקריירה שלהם מסתיימת. חלקם הופכים לדמויות מרכזיות בזירה הפוליטית.
זה נכון שתעשיית הספורט מייצרת בידור, אבל חשוב יותר מזה – היא מייצרת קהילות. אלמנט מרכזי מהאבולוציה האנושית, שבעידן הנוכחי, חסר לנו. ספורט מקצועני יכול להיות "כלי" של השיטה הכלכלית הנצלנית, אבל הוא גם יכול להיות כלי מחנך במאבק נגד השיטה הזאת ובשאיפה לכלכלה יותר נכונה מבחינה אנושית.
