עושים שוק

באופ"א טענו ערב סגירות חלון ההעברות של קיץ 2012 כי ניתן לראות שמועדונים ברחבי אירופה מצמצמים הוצאות בגלל חוקי הפייר פליי הפיננסי. במסגרת רגולציה זו, קבוצות יצטרכו להציג בעונות 2011/12 ו־2012/13 הפסדים תפעוליים שלא יעלו על 45 מיליון יורו. קבוצות שלא יעמדו בתקנות יסתכנו בסנקציות מצד אופ"א החל מעונת 2014/15 - שינועו בין קנסות להרחקה מהשתתפות בטורנירים של אופ"א. הקבוצות, אגב, זוכות להנחות גדולות כגון אי־חישוב חוזים של שחקנים מלפני 2010 והורדת הוצאות על קבוצות הנוער ותשתיות מהחישוב הכללי.

תיאגו סילבה. 42 מיליון יורו צילום: אם סי טי

באופ"א טענו שניתן לראות איך החוקים שלהם מביאים לשינוי מעשי. ערב סגירת חלון העברות, מזכ"ל אופ"א אמר: "בחלון ההעברות של הקיץ הנוכחי הוציאו הקבוצות באירופה כ־1.753 מיליארד יורו על רכש, סכום נמוך משמעותית מהממוצע של ארבעת חלונות הקיץ האחרונים, שעמד על 2.249 מיליארד יורו". אבל זה לפני שהתרחשו כמה העברות גדולות ברגעים האחרונים של תקופת העברות, כולל רכישות ענק שלזניט סנט פטרסבורג, שהוציאה יותר מ־90 מיליון יורו כדי להביא שני שחקנים, האלק ואקסל ויטסל מהליגה הפורטוגלית.

 רוסיה - כוח עולה

ההוצאות הגדולות בליגה הרוסית (יש לציין שאנז'י מחצ'קלה וצסק"א הוציאו יותר מ־20 מיליון יורו כל אחת) הפכו אותה, מבחינת הוצאה נטו על שחקנים, לשנייה רק לפרמיירליג.

בכל מקרה, ההוצאות בחלון ההעברות של הקיץ עלו בהשוואה לשנה שעברה בפרמיירליג האנגלית, בליגה 1 הצרפתית ובבונדסליגה הגרמנית. בפרמיירליג הוציאו הקבוצות 490 מיליון ליש"ט, 10 מיליון ליש"ט פחות מהשיא של 500 מיליון ליש"ט ב־2008. בליגה הצרפתית, בעיקר בגלל ההוצאות הרבות של פריז סן ז'רמן, 216 מיליון הוצאו על רכש. בגרמניה, בעיקר בזכות עלייה ניכרת בהכנסות הקבוצות, גם כן הוציאו הרבה יותר על רכש מאשר בשנה שעברה: 240 מיליון יורו.

הליגה הספרדית והליגה האיטלקית הוציאו מעט ואף סיימו את הקיץ הנוכחי ברווחים בשוק העברות השחקנים. בסריה A סיימו ברווח של 23.7 מיליון יורו ובלה ליגה ברווח של 48 מיליון יורו.

האם ניתן לזקוף זאת לזכותו של הפייר פליי הפיננסי? באופן חלקי, באיטליה ובספרד לא רק הרגולציה של אופ"א מונעת הוצאת כספים. שתי המדינות סובלות ממשבר כלכלי קשה, שמשפיע על רוב הקבוצות. כל הקבוצות מפסידות כספים וכבר קשה מאוד לכסותם - אלא במכירת שחקנים.

באנגליה, למרות הוצאה אדירה בשוק העברות השחקנים, צריך להביא בחשבון שהסכמי זכויות השידור הבאים יכניסו לליגה לפחות 70% יותר וגם שהקבוצות מכרו שחקנים בהרבה מאוד כסף - מה שמוריד את ההוצאה נטו על שחקנים לרמה נמוכה מאוד. בעצם, אם לא מחשבים את ההוצאות של צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, רואים שההוצאה נטו על שחקנים באנגליה דעכה.

אדן האזרד - עלה 40 מיליון ירוו. מאז חלון העברות של קיץ 2010, קבוצות קבועות בפרמיירליג הוציאו נטו של 610 מיליון ליש"ט, וצ'לסי ומנצ'סטר סיטי אחראיות לכ־70% מהוצאה זו צילום: איי אף פי

גם באנגליה מתרגלים

מאז חלון העברות של קיץ 2010, קבוצות קבועות בפרמיירליג הוציאו נטו של 610 מיליון ליש"ט, וצ'לסי ומנצ'סטר סיטי אחראיות לכ־70% מהוצאה זו.

בחמש השנים האחרונות סיטי הוציאה סכום נטו (הסכום שבו רכשה שחקנים פחות הסכום שבו מכרה שחקנים) של 407 מיליון ליש"ט. צ'לסי הוציאה סכום של 231 מיליון ליש"ט. במקום השלישי ברשימת של Transfer League נמצאת סטוק - שהוציאה סכום של 75 מיליון ליש"ט. אסטון וילה הוציאה 69.7 מיליון ליש"ט ומנצ'סטר יונייטד במקום החמישי עם הוצאה נטו של 62 מיליון ליש"ט (רק 12.4 מיליון ליש"ט בשנה על רכש, שזה פחות מ־5% מההכנסות השנתיות של הקבוצה).

שש קבוצות סיימו את חמש השנים האחרונות ברווח נטו בשוק העברות השחקנים. ארסנל מובילה עם רווח של 45.5 מיליון ליש"ט. חמש קבוצות הוציאו סכום של פחות מ־7 מיליון ליש"ט נטו בשנה על רכש. אלו לא סכומים גדולים.

אם כך, האם הקבוצות מתיישרות לפי חוקי הפייר פליי הפיננסי ובקרוב הכדורגל יתנהל בהיגיון כלכלי? לא ברור. כל עוד קיימות קבוצות כמו פריז סן ז'רמן, צ'לסי וסיטי, שאחראיות להוצאות הכספיות הגדולות בשוק העברות ולא ממש אכפת להן מפייר פליי פיננסי, קבוצות ירגישו את הצורך להתחרות בהן ולהפסיד הרבה מאוד כסף.

זה אומר שאם אופ"א רוצה שהפייר פליי יעבוד, צריך להתייחס ביד קשה לצ'לסי, סיטי, פריז סן ז'רמן וזניט סנט פטרסבורג. איך היא תעשה את זה כשהיועץ המשפטי של סן ז'רמן הוא הבן של פלאטיני וגזפרום, הבעלים של זניט, היא אחת מנותנות החסות הראשיות של ליגת האלופות? לא ברור, כי "ביד קשה" זה אומר להעיף אותן מליגת האלופות. הרי לא ייתכן שצ'לסי תוציא יותר מ־90 מיליון יורו על רכש בקיץ ועוד תדבר בכל הרצינות על רכישת פאלקאו מאתלטיקו מדריד בלא פחות מ־40 מיליון יורו, כאשר הקבוצה עצמה מפסידה יותר מ־80 מיליון יורו בשנה. לא ייתכן שמנצ'סטר סיטי תוציא 64 מיליון יורו (כ־50 מיליון יורו ביום האחרון של שוק העברות) כאשר היא רושמת הפסדים של יותר מ־200 מיליון יורו. לא ייתכן שפריז סן ז'רמן תשלם 140 מיליון יורו על רכישת שחקנים כשהיא אפילו לא מכניסה יותר מ־110 מיליון יורו בשנה. לא ייתכן שקבוצות לוקחות את הפייר פליי ברצינות, אבל קבוצות אחרות לא. אין בזה שום דבר פייר.

בן סהר. מי שניהל את הקריירה שלו צריך לקבל כאפת שטות צילום: ראובן שוורץ

הזווית הישראלית

אומרים לנו שניר ביטון הוא קשר מוכשר מאשדוד. הוא בילה את הקיץ במנצ'סטר סיטי, ערך מבחנים ושיחק במשחקי ידידות, ועל פי הדיווחים היה אמור לחתום. אחרי שלא חתם בסיטי דיווחו לנו שהוא אוטוטו חותם בטוטנהאם. זה גם לא יצא לפועל. מוזר שטוטנהאם רכשה בסופו של דבר את מוסה דמבלה, קשר נבחרת בלגיה ופולהאם עבור 15 מיליון ליש"ט, ולא את ביטון מתת האל בשישית מהסכום. סיפרו לנו שזה "רישיון עבודה" שביטון לא השיג, אבל זה בולשיט. ביטון מעולם לא היה טוב מספיק לסיטי או לטוטנהאם. הוא כנראה בילה בקיץ באנגליה בגלל סוכנו ולא בגלל שהוא כישרון־על. אין הרבה כישרונות־על בכדורגל הישראלי כי אם היו, הם היו משחקים באנגליה בקבוצות הבכירות ביותר, ושום רישיון עבודה לא היה מפריע להם. אם ביטון היה חותם בסיטי או בטוטנהאם, הוא היה מבלה על הספסל

.

הסיפור של ביטון מלמד אותנו משהו על הכדורגל הישראלי שבו הסוכנים יותר מוכשרים מהשחקנים. היכולות של הסוכנים להחתים שחקנים ישראלים לא טובים מספיק בקבוצות שונות ומשונות באירופה היא לא פחות ממדהימה. הבעיה הגדולה כאן היא שהסוכנים מרוויחים כסף גדול, השחקנים מרוויחים כסף גדול וגם הקבוצות מרוויחות כסף גדול — אבל הכדורגל מפסיד, כי כל מי שיש לו שמינית כישרון ברגליים מחפש עבודה בחו"ל, שם משלמים יותר טוב ובזמן. זו בריחת כישרונות ומוחות מליגת־העל, המדוללת גם ככה מכישרון.

בנוסף, הנבחרת מפסידה, כי זה הוכח מחקרית ששחקנים שמשחקים במסגרת תחרותית הם שחקנים טובים יותר משחקנים שאינם עושים זאת, ו"הכישרונות" הגדולים בכדורגל הישראלי נמצאים על הספסל. בהגנה של הנבחרת של אלי גוטמן אין ולו שחקן אחד שמשחק באופן קבוע ברמה הגבוהה באירופה. בקישור יש שני שחקנים שמשחקים באופן קבוע באירופה, ואחד מהם פצוע. בהתקפה יש שחקן אחד שמשחק קבוע באירופה.

ואם כבר עוסקים בכישרונות שלא משחקים, אנחנו יכולים רק לבכות על מה שקרה לקריירה של בן סהר (שהר). הוא בן 23 ועבר כבר תשע קבוצות שונות בשש מדינות שונות. מי שניהל לו את הקריירה צריך לתת לעצמו כאפת שטות.

לא ייתכן ששחקן צעיר מחליף קבוצה ואף מדינה בכל שנה. זה פוגע ביכולת שלו להשתקע, ביכולת שלו להפוך לשחקן משמעותי ובסופו של דבר אף ביכולות שלו להרוויח.

כיום סהר בהרטה ברלין, מהליגה השנייה בגרמניה, עם חוזה עד 2014. הזדמנות אחרונה בהחלט להפוך לשחקן שחשבנו שהוא יהיה.