הכדורגל המקצועני בישראל בסכנה
ביום כיפור יצטרכו הרשויות לחשוב איך לשקם את הכדורגל הישראלי לפני שיגיע לקריסה מוחלטת
על פי תיאו ואן סגלן - הבוס של FIFPro, ארגון הכדורגלנים המקצוענים העולמי – יותר משליש מהכדורגלנים באירופה לא מקבלים את השכר המלא שמגיע להם.
זהו מצב שעשוי לפתוח תיבת פנדורה. בלי כסף הכדורגלנים הופכים נואשים יותר מאי פעם להכנסה ולכן הם יהיו קשובים יותר להצעות למכירת משחקים. אגב, מזומן הוא הדבר החשוב ביותר לכדורגלן בגלל שבמערכת הנוכחית, מועדונים מעטים מדי דואגים לחנך אותו או להבטיח לו עתיד מחוץ לכדורגל.
בכל מקרה, שחקנים שלא מקבלים שכר הם סכנה ברורה וממשית בכל הקשור לאמון של הקהל במשחק המקצועני.
- ככה גנבו העשירים את הכדורגל
- ביקורת באירופה: יותר משליש מהכדורגלנים לא מקבלים משכורת מלאה
- העידן הכי פחות אלים בכדורגל הישראלי
ואן סגלן גם מתח ביקורת על "בעלי קבוצות לא אחראים", שלדבריו, מסרבים לכבד חוזים שהם חתמו עליהם ומנצלים את המצב הכלכלי כדי לא לשלם לשחקנים מה שמגיע להם.
כל זה קורה, כאמור, בעולם הכדורגל המקצועני העכור. עולם בו שקיפות נתפסת כסימן של חולשה ונתק מהקהילה כמשהו שלא צריך לדאוג בגללו.
העניין הוא שיש כאן נוסחה מאוד מסוכנת.
משבר + בעלים לא אחראים + משכורות שלא שולמו + חוסר שקיפות = פשע ודגנרציה של סצנת הכדורגל המקצועני.
אבי לוזון. הליגה שהוא מנהל מפסידה כסף צילום: ראובן שוורץ
גם בישראל
בישראל המצב לא שונה.
ארגון שחקני הכדורגל בישראל עובד בעיקר על החזרת כסף לשחקנים. כסף שקבוצות חייבות לשחקנים.
השנה החזיר הארגון כשני מיליון שקל לשחקנים בליגת העל. הוא עושה זאת על ידי מימון עורכי דין ועבודה ישירה מול ראשי הקבוצות. בוררות אחר בוררות, מתגלה תמונה מדאיגה בקשר לזכויות העובדים הבסיסיות של כדורגלני ישראל, שלמרות התדמית, לא כולם עשירים ולא כולם בעלי BMW בדרך ל"קלרה" או ל"צ'ויה" או למועדון לילי אחר עם שם לועזי בנמל.
בכל מקרה, כמעט כל קבוצה עומדת בפני דרישות של שחקנים. אולי חוץ ממכבי חיפה, כל קבוצה חייבת כסף לשחקנים. וכמעט כל קבוצה הטילה עליהם קנס לא הוגן או, בהרבה מקרים, פשוט לא שילמה מה שמגיע להם.
אפילו מכבי נתניה, ארגון שעובד טוב מאוד, נענש על ידי אופ"א בגלל בעיות כספיות מול שחקן זר.
בכל מקרה, זה יוצר מצב ששחקנים רבים משחקים חודשים רבים ללא משכורת. וזה, כאמור, חושף את השחקנים למצב שהם חייבים מזומן. וכך, הם הרבה יותר חשופים לאפשרות של מכירת משחק עבור כסף.
הכדורגל הישראלי נמצא במצב עדין מדי מכדי לאפשר לזה לקרות. התפוצצות פרשת מכירת משחקים נוספת עשויה לקבור אותו עוד יותר עמוק.
על זה, כאמור, חייבים להוסיף את עניין "הבעלים הלא אחראים", שגם כאן – כמו באירופה – "חוגגים" כאילו אין מחר.
16 מועדוני ליגת העל סיימו את העונה שעברה בהפסד של יותר מ-96 מיליון שקל (50% יותר מהעונה שלפני).
אמנם שבע קבוצות סיימו ברווחים (של בין חצי מיליון שקל ל-2.5 מיליון שקל) אבל זה בעיקר בזכות פעולות בשוק העברות השחקנים ולא בגלל הכנסות טבעיות שרשמו עלייה.
לגבי העונה - לא בטוח שקבוצות יוכלו לסיים ברווח ללא התחרות במסגרת אירופאית. גם הכסף מההתאחדות לכדורגל פחת (ממינימום של 4.7 מיליון שקל לכל קבוצה ל-4.3 מיליון שקל לכל קבוצה), וגם נראה שההכנסות מחסויות וממכירת שחקנים נמצאות בדרך למטה.
הרשויות חייבות לפעול ומהר כדי להפוך את הכדורגל הישראלי לבר-קיימא (בפרמיירליג מאמצים את הפייר-פליי הפיננסי, אז למה לא כאן?) ולגרום למועדונים לעבוד עם הקהילות שלהם, בצורה שקופה ושקולה.
האמת, אל תצפו שההתאחדות לכדורגל תעשה את השינוי הגדול שכל כך צריך. היא לא יכולה וכנראה גם לא רוצה.
אבל על פי הערכות, אחרי החגים ועדת זליכה הולכת להגיש הצעות חסרות תקדים לשרת הספורט - הצעות שאם יתקבלו ישנו את פני הכדורגל הישראלי באופן מרחיק לכת. אלו הצעות שההתאחדות תהיה חייבת לקחת בחשבון וזה כיוון שלזליכה יש שיניים בדמות הכסף שהטוטו מזרים לכדורגל הישראלי. ללא הכסף הזה, להתאחדות לכדורגל כבר לא תהיה שום הצדקה לתחזק ליגה מקצוענית.
