דיכאון. טרגדיה אמיתית

ב־2002 הודח רוברט אנקה, שוער ברצלונה, מהספסל של הקבוצה לפני משחק ליגת האלופות נגד לברקוזן. אשתו, טריסה, הסיעה אותו לאצטדיון כמו תמיד, וכשהוא נכנס לחדר ההלבשה, לא ראה את שמו ברשימת השחקנים. הוא יצא מהאצטדיון ושכח לגמרי מקיומן של מוניות או אוטובוסים. הוא פשוט נשאר במקום כי לא ידע איך לחזור הביתה. אנקה שיחק מעט מאוד משחקים בברצלונה, ובאחד המשחקים שתי טעויות שלו גרמו לברצלונה להפסיד לנובלדה, מהליגה השלישית. מאז אותו הפסד מביך, שהוביל לביקורות ציבוריות רבות על תפקודו, הוא עוד שיחק כמה משחקים בקבוצה ואף היה השוער מספר 2 הקבוע שלה.

בברצלונה לא אמרו לו כלום לגבי ההדחה לקראת לברקוזן. פשוט מחקו אותו. הוא אפילו לא היה על ספסל המחליפים. בכדורגל המקצועני, שבו אנשים מדברים זה על זה ולא זה עם זה, זאת דרך לגרום לכדורגלן להבין שלא רוצים אותו יותר.

אנקה המשיך כרגיל אחרי האירוע הזה. הגיע לאימונים והתאמן, עד שבתום אותה עונה נשלח לפנרבחצ'ה. ושם התפרצה המחלה שלו - שסופו של דבר הובילה אותו להביא לסיום חייו.

ספר הכדורגל החזק ביותר שנכתב לאחרונה הוא הביוגרפיה של רוברט אנקה, שוער נבחרת גרמניה שהתאבד בנובמבר 2009 בגלל שסבל מדיכאון קליני. הספר, "A  Life Too Short", שכתב רולנד רנג, מספר את סיפור חייו של השוער וההתמודדות שלו ושל מקורביו עם הדיכאון (Depression) שתקף אותו פעמים במהלך חייו.

שחקן רומא. על פי סקר שנערך על ידי מגזין "פור־פור־טו" 70% מהכדורגלנים באנגליה וסקוטלנד אומרים ש"דיכאון" זו בעיה שכיחה למדי בקרב כדורגלנים. רבים מהם מספרים שחוו סוגי דיכאון משלהם צילום: איי אף פי

בעיה גופנית

הרפואה עדיין לא יודעת מה בדיוק גורם לדיכאון. חוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה המשפחה, אורבניזציה וחוסר בקהילתיות. אבל כשהיא פורצת, כבר לא בהכרח מדובר במחלת נפש אלא בבעיה פיזיולוגית במוח. אם פותחים את הראש של מישהו שסובל מדיכאון, מגלים שחלקים מהמוח שלו לא אקטיביים. הסובלים מדיכאון מתארים את חייהם כ"חושך", ולא מצליחים להכניס מחשבות חיוביות לחיים שלהם. המחלה מתאפיינת במצב מתמשך של חוסר אושר, הערכה עצמית נמוכה ושקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים. בכדורגל, כך נראה, המצב של חולי דיכאון מחמיר בצורה מהירה ואלימה יותר. ייתכן שדיכאון הוא אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על בריאות הכדורגלנים אפילו יותר מאשר פציעות בברכיים.

על פי סקר שנערך על ידי מגזין "פור־פור־טו" 70% מהכדורגלנים באנגליה וסקוטלנד אומרים ש"דיכאון" זו בעיה שכיחה למדי בקרב כדורגלנים. רבים מהם מספרים שחוו סוגי דיכאון משלהם.

כדורגלנים, שעומדים בלחצים גבוהים מאוד ותנודות קיצוניות במצב הרוח, חשופים מאוד לדיכאון. "הדרך הקלה ביותר היא לעזוב את המשחק ולטפל בעצמך", אמר שחקן מהליגה השלישית באנגליה. עם זאת, כפי שמתואר היטב בספר על אנקה, זה עניין מסובך מאוד. כדורגלנים מתחנכים כל חייהם להיות כדורגלנים - מה הם יהיו ללא כדורגל? זו בעיה קשה מאוד. אבל יש גם עניין עמוק עוד יותר בדינמיקה של הכדורגל המקצועני שגוררת את השחקנים לדיכאון.

"מותו של אנקה השפיע על הרבה אנשים בגלל שהם הרגישו שהערכים שהוא האמין בהם, כגון סולידריות ואכפתיות, נמנעו ממנו בעולם הכדורגל המקצועני", כתב רונלד רנג. "רוברט סבל מזה כמו כדורגלנים אחרים בגלל שהם קולטים שהמאמנים שלהם, ולפעמים גם הציבור, רואים בדאגה או אמפתיה כסימן לחולשה בכדורגלן". "אני לא כזה ואני לא רוצה להיות כזה!", צעק פעם רוברט, כשנדרש להראות יותר "אכזריות" במירוץ אחר האפודה מספר 1 של נבחרת גרמניה.

בשיחה עם סוכנו אמר רוברט אנקה פעם: "כדורגל הופך אותך תמיד למישהו שרוצה יותר, שאף פעם לא מרוצה". המרדף הזה אחרי הפסגה הבאה בעייתי מאוד למוח האנושי.

שחקן שאלקה. כדורגלנים, שעומדים בלחצים גבוהים מאוד ותנודות קיצוניות במצב הרוח, חשופים מאוד לדיכאון צילום: אימג'בנק, Gettyimages

"מעט מדי אושר"

"הכדורגלן הסודי", כדורגלן מקצועני באנגליה שכותב טורים מאירי עיניים ל"גרדיאן", סבל גם כן מדיכאון ושיתף את הקוראים בזה. "מצאתי אושר בכדורגל המקצועני רק בשניות שאחרי ניצחון", כתב. כשאתה מנצח משחק כדורגל, זו הרגשה מיוחדת. זה אומר 'אני טוב יותר ממך' וזו מנטליות של מגרש משחקים, שמושרשת בנו הכדורגלנים. אבל להפסיד משחק זו הרגשה נוראית, וגרוע יותר אם אתה אחראי להפסד בגלל טעות. אתה מרגיש שכל העולם מצביע עליך וצוחק. כל אחד נותן לך מכה בבטן בתורו. אחרי המשחק אתה מגיע הביתה רק עם המחשבות שלך, ושחקנים שסובלים מדיכאון מאוד פגיעים. אני יודע את זה בגלל שעברתי את זה רוב הקריירה שלי. כל דבר בכדורגל, מלבד ניצחון, מרגיש כמו שחיקה".

לשחקן בדיכאון אין הרבה לאן לפנות. לא במצב הנוכחי בכדורגל - הציבוריות של המשחק, הספקולציות, העיתונאים, האוהדים, השמועות בפורומים - מה אתם תחשבו אם תגלו שהקפטן של הקבוצה שלכם סובל מדיכאון? האם תרצו אותו כקפטן - שצריך להיות "סלע"? רוברט אנקה היה צריך להיות מאושפז בקליניקה שמטפלת בדיכאון, אבל הוא סירב לעשות זאת כי הוא היה בתחרות על האפודה מספר 1 של נבחרת גרמניה לקראת המונדיאל ב-2010, ומה היו אומרים עליו אם היה מתאשפז בגלל "מחלת נפש"? "איך שוער יכול להיות עם בעיות בראש?", שאל את אשתו טריסה כשזאת ניסתה לשכנע אותו ללכת לקליניקה כדי לקבל טיפול אינטנסיבי במצבו הרפואי. "רובי, מטופלים בקליניקה יש עורכי דין, פרופסורים מהאוניברסיטה, אנשי עסקים. זה לא היה קל להם להגיע לכאן", אמרה לו אשתו. "זה שונה מבחינתי. אם אנשים מגלים עליהם שהם חולים, זה לא כל כך נורא", ענה "רובי". הדיון הזה נגמר בשתיקה משני הצדדים. וכמה שבועות לאחר מכן הוא התאבד.

כדורגלן. יש לשים לב לבריאות המנטלית של הכדורגלנים בדיוק כפי ששמים לב לבריאותם הפיזית צילום: רויטרס

לדבר על הנושא

באנגליה, גם בעקבות התאבדותו של גארי ספיד, מנג'ר נבחרת וויילס לשעבר, הנושא של דיכאון קליני בקרב כדורגלנים הפך לנושא שיחה לגיטימי. ניל לנון, מנג'ר סלטיק, וסטן קולימור, שחקן לשעבר ופרשן כיום, הודו שסבלו מהמחלה. כך גם שחקנים אחרים. דארן אידי, שחקן נבחרת אנגליה לשעבר, פתח קליניקה מיוחדת לכדורגלנים שסובלים מדיכאון. באנגליה איגוד הכדורגלנים גם כן מציע סיוע שהוא יכול. הנושא כבר אינו טאבו. גם בגרמניה, בעקבות התאבדותו של אנקה ופרישתו מהמשחק של סבסטיאן דייסלר, "ילד הפלא", שהחליט ש"כדורגל זה לא עסק בשבילו" בגיל 27 - הנושא נדון בפומבי.

בישראל הנושא עדיין לא מדובר בפומבי. בטח שלא בכדורגל.

כדורגלנים עומדים בלחצים גופניים, פיזיולוגיים ומנטליים אדירים. לפעמים אנחנו שוכחים שרובם הגדול רק ילדים מגודלים - אפילו לא גברים. עם הכסף הגדול שנשפך על חלק מהם והחשיפה הגדולה - אין זה פלא שרבים מהם מתמכרים לחומרים שונים או התנהגויות שונות, או סובלים ממחלות נפש כאלו ואחרות. בישראל, במיוחד בליגות הנמוכות, המצב עוד יותר קשה בגלל שהביטחון התעסוקתי במצב גרוע. קבוצות רבות פשוט לא משלמות לשחקנים.

אומרים שדיכאון הוא המגפה של המאה ה־21 - על פי מחקרים, 16% מאוכלוסיית העולם יסבלו מדיכאון (עלייה מ־4% כיום. בישראל 5% סובלים מדיכאון). המספרים מוכיחים שאנשים בימינו סובלים מדיכאון יותר מאי פעם. הסיבות לכך רבות. אבל בעוד שאוהדי כדורגל - בזכות הקהילות שנוצרות סביב המשחק היפה - חשופים פחות לדיכאונות (על פי מחקרים), הכדורגלנים חשופים הרבה יותר למחלה. מה זה דורש מהאוהדים, המאמנים, העסקנים והעיתונאים? אולי טיפה יותר התחשבות לפני ש"קורעים" מישהו לגזרים. אולי טיפה יותר רגש לפני שמקללים את השוער שעשה טעות שכל אחד יכול לעשות. בקיצור, להיות טיפה יותר רגישים.