בלאט: "רק לפני כמה ימים התחלתי להרגיש שוב כמו בן-אדם"

מסיבת העיתונאים האחרונה של דיוויד בלאט בארה"ב התקיימה כשעה קלה לאחר שב־ESPN פורסם מאמר של מארק סטיין, ששימש ככתב קווים מאחורי הספסל של קליבלנד בסדרת הגמר שבה הפסידה קליבלנד 4:2 לגולדן סטייט. סטיין חשף התנהגות מבישה של לברון ג'יימס, הכוכב הגדול של הליגה ושל קליבלנד קאבלירס, כלפי בלאט. "לברון שחקן מבריק מדי בשביל להתנהג כפי שהתנהג לבלאט במהלך סדרת הגמר. הוא סירס את בלאט באופן שאינו הולם אגדות בשיעור הקומה שלו", כתב סטיין, שפירט בטורו שורה של מקרים שהמחישו עד כמה זלזל הכוכב הגדול של הקאבס במאמן שלו.

סטיין לא היה העיתונאי הראשון שכתב על היחסים הקשים בין בלאט לכוכב הגדול שלו, אבל הוא כן היה העיתונאי שהכי היה קרוב לאקשן. ומאותו מקום דבריו היו בעל נפח משמעותי הרבה יותר.

מסיבת העיתונאים בקליבלנד עברה בשלום יחסית, כאשר בלאט אמר ש"זה דבר מיוחד לקבל את ההזדמנות לעבוד עם לברון על בסיס יומי". הבוס שלו, הג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין, הוסיף ש"הנרטיב בתקשורת (לברון נגד בלאט - א"ד) הוא קול ואני מקווה שהוא ימשיך, אבל אנחנו יודעים מה הולך כאן באמת".

עברו 11 ימים מאז אותה מסיבת עיתונאים, לבלאט יצא טיפה לנוח מהתקשורת וגם התקשורת התעסקה פחות עם לברון־בלאט ובכלל ב־NBA. אבל אם למסיבת העיתונאים בארה"ב הגיע בלאט במגננה, אז למסיבת העיתונאים היום בביתן 10 בגני התערוכה, הגיע בלאט כמלך, שלא באמת מודאג מהמעמד שלו או ממה שהולכים לשאול אותו. בכל זאת, יתרון ביתי.

"לא צריך לדבר באנגלית אפילו", צחק בתחילת מסיבת העיתונאים, שבסופה החליף כיפים ואפילו חיבק חלק מהעיתונאים שליוו אותו כמאמן בישראל. קשה לדמיין אותו מתחבק עם עיתונאי בארה"ב. זו אווירה שונה לחלוטין מיותר מ־100 מסיבות עיתונאים שהיה חייב לקחת חלק בהן בשנתו הראשונה ב־NBA. בלאט יהיה האורח המרכזי באירוע השיווק של "כלכליסט" שייערך ב־30 ביוני.

"בעבר התלוננתי על סוג התקשורת בישראל" אמר, "אבל בארה"ב, מבחינת גודל, אין בכל מה להשוות. לפני כל משחק, הייתי צריך לעשות חמישה ראיונות. בישראל הייתי רגיל לשבת במשרד שלי ולהכין את עצמי לתחילת המשחק כמעט ללא הפרעה. בארה"ב אני צריך לעשות ראיון עם הטלוויזיה המקומית, הטלוויזיה הלאומית, הרדיו המקומי, צריך לשבת עם פרשנים ועם שדרים וזה 45 דקות לפני שאני צריך להגיד ללברון מה לעשות או לא לעשות".

דיוויד בלאט במסיבת העיתונאים צילום: עמית שעל

 בלאט ספג הרבה מאוד אש מהעיתונות האמריקאית בגלל מה שהבוס שלו הגדיר כ"שונות". הוא אמריקאי אבל את הקריירה שלו כמאמן עשה בעיקר מחוץ לארה"ב, ולאמריקה הוא הגיע כתושב חוזר, כזר שנאלץ לעבוד במקום שפעם גדל בו וכיום הוא זר בו, כשהמשפחה שלו נשארת בארץ.

המאמן מסכים: "הדרך שאני הגעתי אליה ל־NBA היא שונה וייחודית", אמר במסיבת העיתונאים אמש. "מעולם לא הגיע מישהו שכף רגלו לא דרכה במגרש NBA לעמדה שאני הגעתי. ועוד לאמן קבוצה שהיתה אמורה להתחרות על מקום בפלייאוף והפכה לקבוצה שהמטרה שלה שונה לגמרי: לזכות באליפות. הייתי צריך ללמוד את העסק כמו שצריך וזה היה קשה, כי בזמן שהייתי צריך ללמוד, תוך כדי כל הבלאגן הזה, הייתי צריך גם לעבוד. אני שמח שעברתי את השנה הראשונה ובטוח שאהיה טוב יותר בשנה הבאה".

אם בארה"ב עדיין לא בטוחים אם בלאט ימשיך בכלל בעונה הבאה, לבלאט עצמו אין בכלל ספק. "אין שאלה בכלל, אני אמשיך בקליבלנד", אמר אתמול. "אחזור עוד מעט לארה"ב כדי לעבוד על הפרי אייג'נסי (שוק השחקנים החופשיים שנפתח ב־1 ביולי — א"ד). אני מקווה שהשחקנים המובילים שלנו יישארו.

"כבר נכנסו להכנה לקראת העונה הבאה עם הדראפט", הוסיף בלאט. "סיימנו את זה וישר יום אחרי זה התחלנו לעבוד עם כל השחקנים החופשיים. זה באופן רשמי מתחיל בראשון ביולי. ואני אחזור לזה. לא ליהנות יותר מדי בארץ. אחזור באוגוסט להיות כאן תקופה יותר ממושכת. חזרתי בעיקר כדי להיות עם המשפחה ולהשתתף בוועידת השיווק של 'כלכליסט' שהזמינו אותי להיות חלק ממנה ולהרצות. מנוחה גדולה לא תהיה לי, אני שמח להיות כאן".

לברון ג'יימס ודיוויד בלאט צילום: איי פי

למסיבת העיתונאים בישראל הגיע בלאט גם אחרי שצבר מעט כוחות אחרי עונה מתישה ופלייאוף קשה ומאתגר. "אחרי סדרת הגמר הייתי מרוקן", הודה אתמול. "בסדרת גמר בגלל הפציעות, פשוט נגמר לנו הכוח. נגמר לנו האוויר. יצאתי מהסדרה הזאת עם תחושה מאוד קשה. ימים ולילות ללא שינה ומנוחה. עם לחצים ועומסים של המדיה, של הדרישות של הליגה העצמה. של המשחקים והתחרות.

"בחיים לא חוויתי דבר כזה. והייתי בכמה תחרויות עמוסות וקשות. ממש הרגשתי ריק מאנרגיה. ובאמת, רק לפני כמה ימים התחלתי להרגיש כמו בנאדם עוד פעם. כולנו הלכנו לאיבוד בתוך כל זה. אבל זו היתה חוויה מדהימה. ואני כל כך שמח וגאה במה שעשינו בשנה הזאת. זה לא מובן מאליו. זה נותן לנו המון ביטחון והמון מוטיבציה לחזור שנה הבאה ולעשות עוד צעד — ולהגיע ליעד שאנחנו רוצים להגיע".

"למדנו לעבוד יחד"

לאורך הקריירה שלו כשחקן וכמאמן, בלאט שיחק בארה"ב ובישראל ואימן בישראל, רוסיה, איטליה, יוון וטורקיה. מעטים מאמנים בעלי ניסיון כל כך גדול ונרחב. ועדיין, לפי הודאתו שלו, הכדורסל בארה"ב שונה לחלוטין ממה שהוא הכיר.

מה ההבדלים העיקריים בין הכדורסל האירופי לכדורסל האמריקאי?

בלאט: "יש שלושה הבדלים עיקריים. תקופת ההכנה קצרה יחסית, מספר האימונים תוך כדי העונה לא מספיק. אנחנו משחקים 82 משחקים ב־6 חודשים. זה פשוט טירוף. זה כמה משחקים כל שבוע. כמות הנסיעות וההתחשבות במצב המנטלי והפיזי של השחקנים, אלו שינויים גדולים שלקח זמן לקלוט אבל בסוף עשיתי את זה. ההבדל השלישי הגדול הוא אורך המשחק עצמו. 40 דקות באירופה ו־48 דקות בארה"ב. זה הבדל עצום. באיך להתכונן למשחק, באיך להתנהל במשחק ואיך לנהל אותו".

במהלך סדרת הגמר חזרת על כך ש"7 מיליון ישראלים התעוררו לפנות בוקר כדי לראות את קליבלנד משחקת". כמה מהדברים הללו הם חלק מאסטרטגיית self preservation שלך, כדי להראות לקליבלנד ואולי לליגה שאתה מגיע עם גב של מדינה שלמה מאחורייך?

"קיבלתי 7 מיליון טלפונים", בלאט צחק. "בכל מקרה, אני לאורך הקריירה שלי, לאיפה שלא הלכתי לעבוד, תמיד ראיתי את עצמי כסוג של שגריר לישראל. אני רואה את עצמי כנציג של הארץ ושל האנשים. כשאמרתי 7 מיליון, ברור שלא היו שבעה מיליון אבל הרגשתי את הצורך להגיד את זה כי אני חשתי שאנשים בארץ התעניינו יותר — ואולי לא ראו את המשחק אבל כן פתחו את העיתון או את האינטרנט על הבוקר כדי לראות מה קורה. הם דיברו עם החברים. הרגשתי שאני מייצג את המדינה, את כולם.

"העניין בכדורסל בארץ עלה השנה", קבע. "גם בגללנו (קליבלנד) וגם בגלל כל מה שקרה בארץ עם הפועל ירושלים ומכבי תל אביב. זה צריך לעשות טוב לכדורסל כאן בישראל".

ומה עם היחסים עם לברון? איך תתמודד מולו בשנה הבאה?

בלאט: "היחסים שלי עם לברון הם טובים. אני יכול להגיד שעברנו תהליך של להכיר אחד את השני. למדנו איך לעבוד ביחד בצורה הכי טובה שאפשר. עברנו המון דברים. היחסים עם כוכב בסדר גודל שלו, הם יחסים קצת שונים. זה לא יחסים כמו עם כל שחקן אחר. זה היה תהליך לימוד ארוך בשבילי ובשבילו.

"מה שבטוח זה שאני יכול להגיד ששנינו רוצים אותו הדבר — וכן, לא תמיד מסכימים עם הכל. אבל למדנו לעבוד ביחד בצורה טובה וחיובית. וזה רק ילך וישתפר. כמו כן, אני לא עומד מול לברון בסוג של תחרות. אני עובד איתו. צריך למצוא את הדרכים הכי נכונות והכי חיוביות כדי להיות שותף איתו ועם האחרים לוהגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע".