"אין שום לקח שישראל יכולה ללמוד מיוון וספרד"

ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם שר האוצר יובל שטייניץ אוהבים להציג את המצב באירופה ובמשבר החריף ביוון ובספרד, כנורת אזהרה שאמורה להנחות את המדיניות הכלכלית בישראל. "הכלכלות הקורסות באירופה" אף כיכבו בהודעת נתניהו על הקדמת הבחירות, שכרך את משבר החובות האירופי עם הצורך בקיצוצים בישראל. אך האם אירופה וישראל בנות השוואה?

הכלכלן הצרפתי ז'אן פול פיטוסי דוחה על הסף את השימוש באירופה כתמרור אזהרה: "אין כל מקום להשוואה בין ספרד ויוון לישראל. ליוון ולספרד אין בנק מרכזי. לעומת זאת, לישראל יש מטבע משלה והיא יכולה לבצע בו פיחות או ייסוף, ובנק ישראל גם יכול לקנות איגרות חוב ממשלתיות. לכן זה סיפור אחר".

פיטוסי, שמשמש כבר שלושה עשורים כפרופ' במכון למדעי המדינה היוקרתי בפריז (Sciences Po), הוא כלכלן עטור פרסים המשמש זה שנים כיועץ לארמון הנשיאות ובעברו ייעץ גם לפרלמנט האירופי. לאחרונה היה חבר בוועדת האו"ם לרפורמה במערכת הפיננסית העולמית. כעת, מזווית הראייה הרחבה שלו, פיטוסי מותח ביקורת על נתיב הצנע שבחר גוש היורו, ומסביר מדוע לא ניתן לגזור ממשבר גוש היורו לקחים לעולם.

משבר החובות באירופה שואב אליו מדינה אחר מדינה, ומדיניות הצנע האירופית, אף שבינתיים אינה מגלה כל סימני הצלחה, הולכת ומתפשטת. ברקע השיחה עם פיטוסי עומד התקציב החדש שאותו הציג לפני כשבוע נשיאה הטרי של צרפת פרנסואה הולנד, תקציב שכולל קיצוץ בהוצאות הממשלה ובעיקר העלאת מסים, שהקים על הולנד ביקורת מכל עבר.

פיטוסי צילום: בלומברג

עם זאת פיטוסי אינו מותח ביקורת של הנשיא הצרפתי, אלא ממקד את חציו בנתיב שאירופה כולה בחרה בו: "ההנהגה הצרפתית מרגישה שאין לה ברירה מלבד לציית להחלטת המועצה האירופית ולדבוק בתוכנית להקטנת הגירעון בתקציב. לכן הם הכריזו שעד סוף 2013 הגירעון יעמוד על 3%, והם נוקטים צעדים כדי להגיע לשם: העלאת מסים והקטנת הוצאות.

"מובן שהם מודעים לכך שמדיניות הצנע הזאת לא תוביל לצמיחה או תוריד את האבטלה. לכן הם מגנים עליה באמצעות הטענה שאם לא נציית לכללים, השווקים יחשבו שאנחנו פגיעים, הפער בין שערי הריבית שצרפת וגרמניה נדרשות לשלם יעלה, וזו תהיה התפתחות שלילית ביותר. הם מרגישים שהם נמצאים במלכודת - אין להם מוצא אף שהם יודעים שזו לא מדיניות טובה".

האם החשש מהשווקים מוצדק?

"כאשר מדינה מגוש היורו נתפסת כפגיעה, בצדק או שלא בצדק, ההון יזרום ממנה החוצה, היא תיכנס לבעיות נזילות, ושערי הריבית שהיא משלמת יעלו. זה עלול להוביל לקשיי פירעון. המצב הזה הוא בעצם נבואה שמגשימה את עצמה: יצרנו מערכת שבה למדינות יש חובות לאומיים, אבל אין להן שום שליטה על הבנק המרכזי, כלומר אין להן מלווה של מוצא אחרון. משמעות הדבר היא שכל אחת ממדינות גוש היורו יכולה להפוך לחדלת פירעון, כי תמיד יש שער ריבית שיהפוך מדינה לחדלת פירעון".

אז איזו ברירה עמדה בפני צרפת?

"הבעיה היא שהממשלה בצרפת התייחסה להחלטה האירופית על הגבלת הגירעון כנתון. במקום זאת הם היו צריכים לצאת למאבק, לומר שהמדיניות הזאת מובילה לתוצאות הפוכות מהרצוי, שהיא כבר הובילה את גוש היורו למיתון. חלק ממדינות היורו, כמו יוון, נמצאות בשפל, ואחרות, כמו איטליה וספרד, נמצאות במיתון חריף. זו התוצאה של המדיניות שנכפתה עליהן, והן היו צריכות להגיד לכולם שזאת מדיניות שגויה - הרי מיתון לא מסייע לשיפור המצב התקציבי".

לא מערכת הרווחה היא שאשמה

איך אירופה נקלעה למצב הנוכחי? יש קולות, במיוחד מארה"ב, הרואים במשבר בגוש היורו תוצאה של הפזרנות האירופית והוכחה לכישלון מדינת הרווחה. פיטוסי דוחה את הטענה. "למה שקורה באירופה אין קשר למדינת הרווחה", הוא אומר. "הבעיה היא אך ורק בעיית משילות. אירופה היא 'המדינה' היחידה בעולם ללא ממשלה. אם תסתכל על נתוני המאקרו של גוש היורו, תגלה שהמצב הפיסקאלי באירופה הרבה יותר טוב ממדינות ה־OECD. החוב הציבורי נמוך יותר, והגירעון בתקציב קטן יותר מבארה"ב, יפן או בריטניה". הבעיה האמיתית שאותה מזהה פיטוסי היא באיחוד החלקי של גוש היורו, מצב שבו מדינות הגוש שומרות על שליטה על תקציביהן אך מאבדות שליטה על המדיניות המוניטרית, מצב שהוא מגדיר כ"בלתי יציב לחלוטין".

לפיטוסי יש טיעון נוסף בזכות מדינת הרווחה: "המודל האירופי של מדינת הרווחה הוא בעצם חיבור של הוצאות שאנשים היו מוציאים בכל מקרה. אם לאזרחים לא היה ביטוח בריאות ממלכתי, היה להם ביטוח פרטי. אם תסתכל על ההוצאות, בלי לדעת מה פרטי ומה ציבורי, תמצא את אותו מבנה הוצאות בכל המדינות. בארה"ב ההוצאה על בריאות היא 16% מהתמ"ג, ויש לך יותר מ־40 מיליון אמריקאים בלי ביטוח. בצרפת היא 10% מהתמ"ג, וכולם מבוטחים. וזה מראה שמערכת הרווחה היא לא בעיה כלכלית".

ועדיין, יש הטוענים שצרפת, למשל, סובלת מבעיית תחרותיות.

"זו בעיה שהופיעה ברגע שיצרנו את גוש היורו. למדינות החברות בגוש אין שום שליטה על המכשירים המאקרו־כלכליים: אין להן שליטה על המדיניות המוניטרית או על שער המטבע, ואפילו המדיניות הפיסקאלית שלהן מוגבלת על ידי כללים. כך שהכלי היחיד שנותר בידיהן הוא תחרות באמצעות מדיניות התקציב והרווחה. אם מדינה אחת מתחילה לצמצם את מדיניות הרווחה, למשל על ידי הקטנת משכורות, זה ייצור בעיית תחרותיות עבור המדינות האחרות, כי אין להן אפשרות להגיב באמצעות פיחות במטבעות שלהן. זה משחק שבו כולם מפסידים".

האם בכל זאת יש לקח כלשהו שאנחנו יכולים ללמוד מאירופה?

"אין לקח שאתה יכול ללמוד ממדינה שנמצאת בגוש היורו. אירופה היא מבנה משונה. היא ניסוי. אתה אולי יכול ללמוד ממנה אם אתה רוצה לאחד בין מדינות, וגם כאן ניתן ללמוד בעיקר מהכישלונות. הבעיה טמונה במבנה גוש היורו".

"קח למשל את ספרד ובריטניה", פיטוסי ממחיש. "המצב הפיסקאלי בספרד יותר טוב מזה של בריטניה. אז למה שערי הריבית על אג"ח בריטיות הם כל כך נמוכים ובספרד הם כל כך גבוהים? זאת מכיוון שלהבדיל מבריטניה, כאשר ההון עוזב את ספרד אין לכך שום השפעה על שערי החליפין, אבל כמות הכסף במחזור בספרד פוחתת - וזאת כל הבעיה. לעומת זאת, כאשר ההון עוזב את בריטניה כמות הכסף במחזור נשארת זהה, הליש"ט מוחלפת למטבעות אחרים, ושער החליפין יורד".

שורשים של בעיה פוליטית ברחובות

ובינתיים, מפגינים שוב מציפים את רחובות אירופה, מה שמוכיח שהבעיות בגוש היורו כבר מזמן חורגות מתחום הכלכלה. פיטוסי מודאג. "מה שעלול לקרות הוא עליית הקיצוניים - תנועות אנטי־אירופיות. בצרפת זו החזית הלאומית, ויש תנועות בספרד, דנמרק ואיטליה. אפילו ראש ממשלת איטליה מריו מונטי אמר לעיתונות הגרמנית: 'אם נמשיך כך, רוב האיטלקים יהפכו לאנטי־גרמנים'. זה מטריד. יש שורשים של בעיה פוליטית".

בחודשים האחרונים נרשמו צעדים מהוססים להפגת המשבר באירופה, למשל התקדמות בדרך לאיחוד במערכת הבנקאית בגוש היורו. גם הכרזת נגיד הבנק האירופי המרכזי על כוונתו לרכוש איגרות חוב של ספרד ויוון סייעה להרגעה. פיטוסי מגדיר צעדים אלה כ"יותר טובים מכלום", אבל אינו אופטימי. "איני רואה את המשבר מסתיים בלי שינוי מדיניות. כרגע אני צופה גידול באבטלה, קיפאון ממושך בצמיחה, אם לא מיתון, ואי־שקט חברתי גובר. לא ניתן לצפות למשהו אחר אם אתה מקטין את הביקוש הציבורי בדיוק באותו זמן שהביקוש הפרטי גם קטן. אין נסים".

על פי פיטוסי "אין תקווה לשינוי כל עוד אין מדיניות אינטליגנטית. כרגע המדיניות טיפשית, והמדינות מצייתות לה כשהן יודעות שהיא טיפשית, כי הן חייבות לשמור על המוניטין שלהן בשווקים".

ז'אן פול פיטוסי (70)

תפקיד: פרופ' לכלכלה במכון למדעי המדינה בפריז

תפקידים קודמים: נשיא מרכז המחקר הצרפתי לכלכלה, חבר בוועדת האו"ם בנושא הרפורמה במערכת הפיננסית והמוניטרית הבינלאומית, מתאם בוועדה למדידת ביצועים כלכליים