אופטימיות כוזבת: ישראל של שטייניץ צומחת ופורחת

בשעה שכל העולם מתמודד עם מהמורות כלכליות וטלטלות חברתיות, יש ארץ אחת שבה הכל פורח וצומח. במקום המופלא הזה, שמשרד האוצר שלו מכנה אותו "אי של יציבות וחדשנות", יש מערכת בריאות נהדרת, חינוך מופתי, שקט ביטחוני, עושר של הזדמנויות עסקיות, וממשלה קשובה שעומלת ללא הרף לשיפור איכות חיי אזרחיה.

לאי הנהדר הזה יש גם שם נהדר: ישראל. לא, לא, אין להתבלבל בין ישראל הזו לישראל ששוכנת במזרח התיכון. זו איננה ישראל שבה צפוי השנה גירעון של 4%; זו איננה ישראל שבה משפחות קורסות תחת נטל המחירים ואנשים שורפים את עצמם ברחובות מרוב ייאוש. זו אינה הארץ שבה נערך הממסד לשיא של 9% אבטלה ולמלחמה עם איראן. מדובר בישראל אחרת, ישראל מיוחדת שנולדת כל אימת שהצמרת השלטונית מבקשת להזרים דם חדש לשוק המקומי; ישראל שמתעוררת לחיים בכל פעם שגלגלי מטוסו של שר האוצר יובל שטייניץ נושקים לאדמת ארה"ב.

במלון רוזוולט נוסדה מדינת היהודים האחרת

בשבוע שעבר, באולם מפואר ונוצץ במלון רוזוולט בניו יורק, נוסדה מדינת היהודים הזו פעם נוספת. בוועידה של משרד האוצר ועיתון "הוול סטריט ג'ורנל", שמטרתה עידוד השקעות בישראל, עלו בזה אחר זה בכירי הון ושלטון, והרעיפו שבחים על חוסנה ויכולותיה של אותה מדינה קטנה ומטריפה. גם כשנשאלו על ידי העיתונאים על צדדיה הפחות מחמיאים, ענו הפאנליסטים בחיוך שהכל מעולה וממש אוטוטו הבעיות נפתרות לגמרי. השתתפות נמוכה בשוק העבודה? שטייניץ הסביר כי "רמת ההשתתפות עולה וקרובה ברמתה לארה"ב", ובכלל הממשלה עושה המון כדי "להעלים את העוני". ריכוזיות? מחאה חברתית? מלחמה עם איראן? כיבוש? הכל תחת שליטה. הכל בסדר. יהיה בסדר.

שטייניץ. הכול בשליטה צילום: אוראל כהן

משכנעים את המשוכנעים

נכון, לא חייבים לכבס את הכביסה המלוכלכת דווקא במנהטן, וטבעי לקשט מעט את המציאות כשמסתערים על מטרה, אך רמת הזחיחות והאופטימיות שקורנת מאירועים מסוג זה גובלת בזלזול באינטליגנציה. באירועי השנור של ישראל של המאה ה־21 התחלפו אמנם סיסמאות ה"מדינה קטנה מוקפת אויבים" בשבחי ה"סטארט־אפ ניישן", אבל הרעיון שישראל היא המקום המיוחד עלי אדמות ממשיך לצבוע את הדיון כולו.

אלא שזה כבר לא עובד. אנשים אינם בורים, והאינפורמציה חשופה מאי פעם. את מי שהוא בכל מקרה ציוני שרוף הרי אין צורך לשכנע, ומי שמעוניין להשקיע כסף בישראל מסיבות כלכליות - יעשה זאת אחרי שיקרא את המפה כולה. אם משרד האוצר טורח ומשקיע בכזה אירוע, למה שלא יקדיש אותו לדיון רציני שמציג מגוון של נקודות מבט סותרות, מורכבות, מעוררות מחשבה, וכן - גם פסימיות?