סוגרים את הברז: תוכניתה של ארה"ב להכניע את רוסיה נחשפת

אחת הזירות שבהן מתנהלת המלחמה הקרה החדשה, שאמנם פרצה לפני רק פחות משנה אך צוברת תאוצה באופן חסר תקדים, היא שוק האנרגיה האירופי. לפי מידע שפרסמה השבוע סוכנות AP, ארה"ב וכמה מדינות במערב אירופה פועלות להקטין את אספקת הגז הרוסי לאירופה, ובעיקר למדינות מזרח היבשת.

לדברי השליח המיוחד לענייני אנרגיה של מחלקת המדינה האמריקאית, עמוס הוכשטיין, מטרתה של וושינגטון היא להקטין ב-20% את חלקה של רוסיה באספקת אנרגיה למדינות מזרח אירופה עד לשנת 2020.

לטובת העניין, ארה"ב מסייעת למדינות באזור לבנות צינורות גז למקורות חלופיים וכן מרכזים לאחסון גז. בנוסף, מחלקת המדינה מעודדת חברות אמריקאיות להשתתף במכרזים של ממשלות מזרח אירופיות לבניית תחנות כוח גרעיניות והפקת גז ונפט מפצלי נפט.

מה לארה"ב ולבעיות האנרגיה של מזרח אירופה? הגז הרוסי הוא אחד ממקורות האנרגיה החשובים של אירופה. ב-2013 רוסיה סיפקה 30% מצריכת הגז של היבשת.

במזרח אירופה, לרוסיה יש כמעט בלעדיות על אספקת הגז. על פי נתוני המכון למחקרי אנרגיה קלינגנדייל, יותר מ-60% מהגז שנצרך בפולין, יוון, הונגריה וסלובניה מגיע מרוסיה. עבור בולגריה, צ'כיה וסלובקיה, מדובר כבר ביותר מ-90%. ואילו פינלנד, אסטוניה, לטביה וליטא מקבלות את כל הגז שלהן מצינורות של חברת גזפרום הרוסית.

גזפרום צילום: בלומברג

כ-68% מהכנסותיה של רוסיה מגיעות ממכירת גז ונפט. כעת, כשמחירי הנפט נמצאים בשפל, הגז מקנה לרוסיה תזרים מזומנים קבוע שמגיע לכשליש מההכנסה השנתית שלה. במלים אחרות, ברגע שמדינות מזרח אירופה יתחילו להחליף את הגז הרוסי במקורות אנרגיה אחרים, הכלכלה הרוסית תספוג מכה שספק אם תצליח להתאושש ממנה.

בינואר השנה, נחת מזכיר המדינה של ארה"ב ג'ון קרי בבולגריה לביקור רשמי. אחד הנושאים המרכזיים שעליהם דן קרי עם עמיתו הבולגרי היה הצעתה של חברה אמריקאית לבנות תחנת כוח גרעינית בבולגריה. בולגריה היא אמנם חברה בברית נאט"ו, אך באותה נשימה היא תלויה באופן כמעט טוטאלי בגז הרוסי.

"ניצחנו במלחמה הקרה", אמר קרי לחברי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית בסופיה, בירת בולגריה. "ועכשיו ב-2015, אנחנו כאן, אבל רוסיה עדיין מנסה להכתיב לאנשים את גורלם", הוא הוסיף.

דוגמא נוספת לחשיבות הרבה שמקנה ההנהגה המדינית של ארה"ב לסוגיה זו ניתן למצוא בביקורו של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ברומניה וטורקיה בנובמבר האחרון. גם כאן סוגית האלטרנטיבות לתלות האנרגטית ברוסיה עמדה במרכז הדיונים.

למאמצים הללו לגוון את מקורות האנרגיה של מזרח אירופה יש לא מעט הצלחות, אם כי לא כולן יכולות להיזקף לזכותה של וושינגטון. בנאום שנשאה העוזרת הבכירה של קרי לענייני אירו-אסיה, ויקטוריה נולנד, במכון המחקר ברוקינגס בשבוע שעבר היא שיבחה את ההחלטה של פולין, הונגריה וסלובקיה להזרים גז לאוקראינה, כדי למנוע בה משבר אנרגיה.

כ-40% מהגז שמגיע למזרח אירופה זורם דרך צינור שעובר לרוחבה של אוקראינה, ואולם היא לא היא לא רשאית ליהנות מהגז הזה, אלא באישורה של מוסקבה. לכן, מדינות אלה יזמו העברת חלק מקצבת הגז שלהן מזרחה לאוקראינה. מעין חלוקה מחדש כדי לעזור לשכנה במצוקה. באופן דומה, גם רומניה החלה להזרים גז לשכנתה, מולדובה.

בתוך כך, ארה"ב סייעה לאחרונה לליטא ופולין לייבא גז במכליות מנורבגיה ואף מקטאר, לבנות מפעל לדילול גז בחופי קרואטיה, לבנות צינור גז בין בולגריה, רומניה, סרביה והונגריה ומתכננת לחבר לצינור גם את צרפת וספרד.

"בכל הנוגע לביטחון אנרגטי, אנחנו לא סתם מדברים", אמרה נולנד. "המטרה שלנו היא יצירת תחרות כדי להפוך את האנרגיה לכלי נשק", היא הכריזה.

ואולם, ניסיונותיה של ארה"ב ובנות בריתה לגוון את מקורות האנרגיה של רוסיה לא החלו עם פרוץ המשבר הנוכחי. כבר יותר מ-6 שנים שאירופה מנסה לקדם את מסדרון הגז הדרומי, תכניתה השאפתנית לסלול צינור גז שיעקוף את רוסיה דרך טורקיה וגיאורגיה ויחבר את אירופה לשדות הגז העשירים של אזרבייג'ן בים הכספי.

הקרמלין, מצדו, לא יושב בחיבוק ידיים ומנסה להתמודד עם האתגר שהמערב הציב לו. פוטין שלח את חברות האנרגיה הרוסיות להתמודד על מכרזים בתחום האנרגיה במדינות מזרח אירופה, כולל אנרגיה אטומית, לעיתים בתנאי הפסד. נוסף על כך, החברות הרוסיות מקיימות גם ערוצים חשאיים במטרה לעקוף מכרזים אלה, היכן שהדבר אפשרי.

ואולם, רוסיה נחלה מפלה קשה ביותר לאחר שפרויקט הדגל שלה בתחום הגז, הזרם הדרומי, בוטל בדצמבר האחרון. התוכנית השאפתנית של פוטין הייתה לבנות צינור גז שיחבר את רוסיה לבולגריה דרך הים השחור, משם ימשיך לסרביה, הונגריה ויתפצל למדינות שונות במרכז ומערב אירופה.

על המדינות הללו הופעל לחץ עצום של ארה"ב והאיחוד האירופי, מה שגרם להן לסגת מכוונתן לקחת חלק בפרויקט.

פוטין, מצדו, הגיב בהכרזה על הקמת שני צינורות גז לסין ואחד לטורקיה. ואולם, נראה כי החלום האירופי שלו נגוז נכון לעכשיו.

קרבות האנרגיה על אדמתה של מזרח אירופה הינן עוד חולייה במלחמה הקרה החדשה שמתעצבת לנגד עיננו. ואולם, נראה שהפעם המערב מכוון אל מתחת לחגורה, והדב הרוסי ודאי לא מתכוון להיכנע ללא קרב.