פרופ' אקשטיין: "אם לא נעלה את המסים יהיה קשה להמשיך להפחית את יחס חוב-תוצר"

פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וראש צוות מיוחד בנושא תקציב המדינה מטעם הכנס, אמר בדיון כי "ההמלצה שלי הייתה ללכת לגירעון של 2.5% תוצר, ובכל מקרה לא היו לנו חילוקי דעות על כך שחייבים להמשיך עם המתווה הפוחת של היחס בין החוב לתוצר. למעשה, איש מהצוות שלנו לא חשב שצריך להעלות את הגירעון מעל 2.5%, אבל עכשיו אנחנו רואים שזו נהייתה המציאות. כעת אם לא נעלה את המסים יהיה קשה להמשיך להפחית את יחס חוב-תוצר".

בראיון ל"כלכליסט" לפי כשבועיים הסביר אקשטיין מה הצעדים הנדרשים בנוגע לסגירת החור בתקציב לדעתו – העלאת מע"מ באחוז, העלאת מס הכנסה באופן גורף באחוז וכן ביטול פטורים ממס על קרנות השתלמות ובתחום החוק לעידוד השקעות הון. אקשטיין חזר על המלצתו להתנות את מתן החינוך חינם לילדים בגילאים 3-4 בכך ששני ההורים ימצו את כושר ההשתכרות שלהם, ולא לתת את ההטבה לכלל האוכלוסיה.

בתוך כך, הממונה על התקציבים באוצר, גל הרשקוביץ, התייחס לראשונה לנושא התקציב מאז הודיע ראש הממשלה כי הגירעון לשנה הבאה יוכפל מרמה של 1.5% מהתוצר ל-3% מהתוצר. לדברי הרשקוביץ, "עמדתי הייתה שיעד הגירעון צריך להיות נמוך יותר ולא גבוה יותר מ-2.5%. סיבה ראשונה לכך היא שאותו יעד גירעון מבוסס על מצב משק טוב. סדר גודל של 3% צמיחה או מעט יותר. ולכן, הגירעון ברובו ככולו הוא לא תוצאה של מייצבים אוטומטיים אלא פרמננטי. לכן חשבתי שהגירעון שהוחלט עליו הוא גבוה מדי.

צבי אקשטיין צילום: עמית שעל

"במקרה שנידרש לצעדים במקרה של הרעה משמעותית, ויש לכך סיכוי לא קטן, יש קושי להגיב ברמת גירעון כזו. אבל היעד שהוחלט לבסוף עומד במבחן הסבירות בתנאים הקיימים. מה שחשוב יותר כעת לאחר ההחלטה, הוא לקבוע צעדים ברורים וקבועים לעמידה ביעד שנקבע. סטייה מיעד הגירעון הזה יהיו לה השלכות שליליות בכמה מישורים. ראשית, זה יעלה את עלויות המימון שלנו. זה יפגע באמינות שלנו ויהיו לכך השלכות על יכולת הגיוס שלנו. ולבסוף, זו תהיה בעיה להתמודד עם החרפה במשבר העולמי".

הרשקוביץ הוסיף, כי "יש הסכמה בקרב כולם שבסופו של יום אי אפשר לחיות על גירעונות וחובות גבוהים לאורך זמן. ברגע שזה מוסכם, למעשה נשאלת השאלה מה רמת ההוצאות, מה גובה ההוצאה הציבורית בתוצר ומה נטל המס שמתאים לכך. יש מי שרוצה נטל מס נמוך והוצאה ציבורית נמוכה, ויש מי שרוצים את ההיפך. אבל אי אפשר להגיד גם וגם. גם הגדלת הוצאות, גם יותר חינוך ורווחה, וגם לא לשלם יותר מסים. את זה אי אפשר לומר. ולכן לא ניתן לברוח בין חלופות. זו אוטופיה להגיד גם יותר הוצאות וגם אל תעלו מסים. וכיוון שהמחיר הגבוה ביותר הוא גירעון גבוה לאורך זמן, צריך לבחור".

הרשקוביץ הוסיף עוד, כי "בניגוד לשווקים הריאליים, בשווקים הפיננסיים אין רחמים. התגובות הן מיידיות וכואבות ולכן אחריות פיסקלית היא הכרחית. אומרים לנו, מה בסך הכל יכול להיות – כל המדינות מגדילות את היחס חוב תוצר ואת הגירעון. אבל צריך לראות מה קרה למדינות האלה, באיזו מהירות עלויות המימון שלהן עלו. בצרפת, באיטליה, בספרד. אנחנו רואים אצלנו מה קרה לעלויות גיוס החוב שלנו מהתקופה שהיינו ברמת חוב תוצר של יותר מ-100% לעומת המצב היום. זה מפנה לנו מקורות תקציביים שאפשר להשקיע אותם בתחומים מעודדי צמיחה".

הרשקוביץ מנה את צעדי הממשלה המתחייבים מיעד הגירעון. ראשית, הממשלה תצטרך לבצע התאמה – מילה מכובסת לקיצוץ תקציבי – בתקציב המדינה בשביל לעמוד במגבלת ההוצאה של התקציב, שאינה מתיישבת עם ההבטחות התקציביות הרבות של הממשלה מהשנתיים האחרונות. "זו שאלה של סדרי עדיפויות", אמר הרשקוביץ, "אני חושב שסדרי העדיפויות הנכונים צריכים להתקבל על פי השקעה בחינוך ובהון אנושי, השקעה בתעסוקה ובתשתיות". שנית, הממשלה תצטרך להחליט אם להעלות מסים או לקצץ עוד בתקציב בשביל לעמוד ביעד הגירעון. "כמו שזה נראה כרגע תידרש העלאת מסים", אמר הרשקוביץ, "תצטרך להיות תוכנית שקופה, ברורה וחדה".

קרנית פלוג צילום: מיקי אלון

המשנה לנגיד בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג, התייחסה לדברים שנאמרו ואמרה, "לישראל יש גירעון מבני, הוא לא נובע מההאטה שאנחנו חווים עתה אלא ממבנה מערכת המסים. הבעיה היא בעיקרה מבנית, כלומר שפתרונות צריכים להיות מבנים, כלומר העלאת שיעורי המס, גם מס הכנסה וגם מסים עקיפים, באופן שיגדיל את גביית המסים באופן מתמשך ולא זמני". דברים דומים נאמרו על ידי פלוג בראיון שנתנה ל"כלכליסט" לפני שבועיים.

פלוג הוסיפה כי "אני מקווה שהממשלה תמצא את הדרך להתאים את סדרי העדיפויות התקציביים בשביל ליישם את המלצות טרכטנברג. יש חשיבות גדולה במיוחד להחלטה לתת חינוך חינם לילדים בגילאי 3-4 בכלל האוכלוסיה. זה כלי חשוב לצמצום פערים כלכליים וחברתיים".

"כלל ההוצאה של הממשלה הוא שקרי ולא דמוקרטי"

פרופ' יוסי זעירא, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ומי שעמד בראש הצוות הכלכלי של המחאה החברתית, אמר בכנס כי "כשמדברים על חשיבות גדולה של ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר, אנחנו לא מדברים על זה רק בשביל שאנחנו רוצים לראות את עצמנו ביחס לממוצע ה-OECD, אלא משום שזה אחד הדיונים החשובים מהבחינה החברתית, משום שהוא קובע את מידת האי שוויון במשק. כשצמצמנו את משקלה של הממשלה ב-10% מהתוצר מסוף שנות ה-90 זה הגדיל את אי השוויון. זו תוצאה של מדיניות ממשלתית. במדינות שבהן גודל הממשלה גדול יותר, השוויון גדול יותר".

זעירא הוסיף כי "כלל ההוצאה של הממשלה הוא שקרי ולא דמוקרטי. הוא שקרי משום שהוא מביא בחשבון את קצב הצמיחה ואת יעד הפחתת היחס בין החוב לתוצר. כלומר, שכלל ההוצאה ממשיך להפחית את משקלה של הממשלה כל עוד לא הגענו ליחס חוב תוצר הרצוי. אבל גודל ההוצאה לא קובע את גודל החוב, אלא הגירעון. לכן זה לא יותר מהסחת דעת ציבורית".

"לגבי כלל הגירעון", אמר זעירא, "זה נכון שאם אנחנו רוצים עוד שירותים חברתיים אנחנו צריכים להכניס את היד לכיס ולשלם יותר מסים. כלל הגירעון הנכון צריך להיות 2%. זה יבטיח שבטווח הארוך נתכנס ליחס חוב תוצר של 60% כפי שקובעת הממשלה. גירעון נמוך מזה יוריד אותנו ליחס חוב תוצר נמוך בהרבה. ולכן אין סיבה לשאוף לגירעון של אחוז אחד. חשוב לדבוק בזה כבר עכשיו ולא להגדיל את הגירעון יותר מזה, כי אנחנו הולכים לשנים של משבר ושל מיתון, ולכן עדיף שהגירעון כרגע יהיה כמה שיותר קטן".

שר האוצר יובל שטייניץ התייחס לדברים שנאמרו בכנס. "השיקול המרכזי בתקציב ובגירעון הוא היעד הכלכלי והחברתי החשוב ביותר – לשמור על צמיחה גבוהה ככל האפשר ועל אבטלה נמוכה. אם נכשלת בשני אלה, כל היתר לא כל כך רלוונטי. כשאתה שוקל גירעון, נוצר הרושם שיש מאבק בין שמרנים שדואגים למשמעות לבין מרחיבים שדואגים לציבור. אבל הקושי היה למצוא את האיזון הנכון לטובת הצמיחה. כי הטלת מסים פוגעת בצמיחה. ולכן היה צריך למצוא איזון נכון. אם היינו לוקחים חגורת ביטחון רחבה מדי עם גירעון נמוך יותר אבל עם מסים גבוהים יותר, היינו פוגעים בצמיחה. זה כמו ההחלטה האם להשקיע יותר בביטחון ולהכין את עצמנו לאיומים או לרסן את הביטחון ולהשקיע יותר בחינוך וברווחה".