שינוי סדר העדיפויות

הבחירות הקרובות לכנסת מסתמנות כבחירות בהן הנושא הכלכלי תופס מקום מרכזי בוויכוח פוליטי בין המפלגות המתמודדות. אחרי שנים רבות בהן הכלכלה נדחתה לשוליים ע"י הביטחון, הדיון נסוב סביב סדר יום שקשור למודל הכלכלי המועדף, מידת מעורבות הממשלה, הפרטה, ריכוזיות ונושאים כלכליים אחרים.

לכאורה, יוכל להיווצר הרושם שהממשלה ששלטה בישראל בשלוש וחצי השנים האחרונות ניהלה מדיניות אגרסיבית של צמצום כוחו של המגזר ציבורי, הפרטה מאסיבית, הורדת נטל המסים וצעדים אחרים שמאפיינים הכלכלה הנאו-ליברלית, כמו שהונהגה בזמנו ע"י ממשל רייגן בארה"ב או הממשלה של מרגרט תאצ'ר בבריטניה.

אולם, בחינה מעמיקה של העובדות מלמדת שהמצב קצת שונה. בחינת רמות השכר מגלה שלסקטור הציבורי היה יתרון בתקופת הממשלה הנוכחית. אם בשנים 2007 - 2008 השכר הממוצע בענפים השייכים למגזר העסקי היה גבוה בכ-17.5% לעומת השכר הממוצע בענפים ששייכים לסקטור הציבורי, אז בשנים האחרונות הפער הצטמצם ל-15.5%. הממשלה הנוכחית חתמה על הסכמי שכר נדיבים עם ארגוני עובדים שונים שהבולטים בהם היו הרופאים והמורים העל-יסודיים. "השמן" ו"הרזה" ,כפי שכינה ראש הממשלה את הסקטור הציבורי והפרטי בקדנציה שלו כשר האוצר בממשלת שרון, התחלפו במקומות בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה.

לממשלה הנוכחית היו סימנים נוספים שסותרים את דימויה הקפיטליסטי. היא העלתה נטל המס, הן המסים הישירים על ההכנסה והן מסי צריכה. הממשלה הרחיבה משמעותית הוצאות לצרכים אזרחיים שונים, חלקם הגדול במסגרת יישום המלצות ועדת טרכטנברג. לרוע מזלה, בתקופת כהונתה היא נאלצה גם להגדיל הוצאות ביטחון. גם האשמות בהפרטה פרועה אותה כביכול הנהיגה הממשלה, כנראה מוגזמות. הכנסות הממשלה מהפרטה בשנים 2009 - 2012 ירדו ב-25% לעומת ההכנסות בשנים 2005 - 2008.

אקורד הסיום של הממשלה הנוכחית היה דווקא אופייני לממשלות בעלות אוריינטציה קפיטליסטית הרבה פחות. הגדלת הוצאות בלי דאגה לאיזון תקציבי הובילה לגירעונות מאוד גדולים ולהליכה לבחירות מוקדמות בגלל הצורך לקצץ בתקציב. נציין שההכרח לקצץ 15 מיליארד שקל בתקציב של שנת 2013 מהווה התחלה בלבד למה שעוד עתיד לבוא. ההתחייבויות אותן כבר נטלה הממשלה יוצרות חור אף גדול יותר בתקציב בשנים הבאות. עובדה זו תאלץ את הממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות לבצע קיצוצים קבועים בבסיס התקציב ולא צעדים חד פעמיים, פעולה שתדרוש שינוי סדר העדיפויות בתקציב.

למעשה, הוויכוח במערכת הבחירות לא כל כך תואם לצורכי השעה. בנסיבות הקיימות אי אפשר להגדיל הוצאות ממשלה. הממשלה כנראה לא יכולה לתת לאזרחים יותר, אלא שהיא תצטרך בעיקר לקחת ולשנות סדר העדיפויות בחלוקה. במצב שנוצר אזרחים צריכים להאמין פחות להבטחות הפוליטיקאים שמדברים בעיקר על הענקת הטבות אחרי הבחירות, אלא לדרוש תשובות קונקרטיות לגבי תוכניותיהם להתמודדות עם הגירעון בתקציב הממשלה. קובעי המדיניות של מחר אמורים להסביר לציבור על איזה מגזר/שיכבה באוכלוסייה או הסקטור בכלכלה יוטל מלוא הנטל של חשבון ההוצאות אותו מגישה הממשלה היוצאת.