עסקים קטנים ובינוניים: שנו דיסקט
באחרונה חברות האחזקה ובעליהן מתנדנדים וזוהרם עומעם בתקשורת. זו ההזדמנות לעסקים קטנים ובינוניים לשפר תדמית ע"י שינויים מבניים וצורות ניהול
למרות הטענה הנשמעת לאחרונה כי הם אלו שיניעו את המשק, הניסיון להפנות את אור הזרקורים לכיוונם של עסקים קטנים ובינוניים הוא כמעט חסר סיכוי. תהום תודעתית עמוקה פעורה בין היסודות התרבותיים והארגוניים עליהם בנויים העסקים הללו לבין הסיפורים המציפים אותנו בשנים האחרונות של הצלחות
לטורים נוספים של איתי שילוני:
הבור שאליו הח"כים החדשים עלולים ליפול
עבודה מהבית: הברקה תאגידית שיצרה שיעבוד
עסקים קטנים ובינוניים בנויים על שני רעיונות מרכזיים: עבודה קשה והתמדה, והתקדמות המבוססת על צבירה של מוניטין, לקוחות, והון.
אבל – זה לא סקסי. גם שוק ההון, ממש כמו עורכי תוכנית ריאליטי, התאהב בסיפורי הנסיכים מחד ובסיפורי הצלחה של עניים שעלו לגדולה מאידך ופינק את שניהם. גם העולם האקדמי נשבה בקצוות האלו.
במרבית בתי הספר למינהל עסקים מלמדים סטודנטים איך לנהל חברות ענק או איך להקים חברות יזמיות. כאילו שהדבר הגרוע ביותר בעולם הוא להיות בינוני בגודל ובמהות. מה לעשות שסטטיסטית זה לא מסתדר. רוב האנשים כמו גם רוב העסקים הם בינוניים. המחאה החברתית נגעה בהזנחה הזו ממקומות אחרים בהדגישה את קיומו של מעמד הביניים. זה שאינו מקושר ואינו מחובר ושאין לו סיפור מיוחד לספר.
ובכל זאת, נדמה שלאחרונה יש איזה שינוי. חברות האחזקה ובעלי השליטה, הן הנסיכים והן העניים שנסקו, מתנדנדות. יחסיהם עם דמויות מובילות בשוק ההון שריפדו אותם, מתערערים.
בתוך כך, פועלות במשק הישראלי כ-400 אלף חברות המוגדרות "חברות קטנות ובינוניות" עם מחזור שבין כמה עשרות למאות בודדות של מיליוני שקלים. חלק מחברות אלו מזהות את השינויים, שואפות לנצל הזדמנויות ולצמוח אולם חסרים להן מספר כלים מרכזיים על מנת להצליח: הגדרת אסטרטגית צמיחה ברורה, מבנים ארגוניים ותרבות ארגונית המאפשרים צמיחה, וידע ויכולת בגיוס אשראי.
חשיבות היועצים שמסייעים "לדבר את השפה"
בשנים האחרונות זיהו חלק ממדינות המערב את החברות הללו כמנוע צמיחה אפשרי לכלכלה. בקנדה הוקמה תוכנית ממשלתית רחבת היקף לזיהוי חברות קטנות ובינוניות בעלות פוטנציאל ולספק להן ידע וכלים להתפתחות. פרויקט דומה קיים בבריטניה ובמדינות אירופיות נוספות.
התובנה לגבי חשיבות ההתפתחות של חברות אלו והפוטנציאל הגלום בהן קיים גם בישראל אולם המנגנונים הממשלתיים המסייעים להם מדולדלי משאבים. בנוסף, חלק מן החברות הללו איננו "מאמין" בניהול תהליכים אסטרטגיים וארגוניים מסודרים, עובדה שמקשה על הממשק עם שוק ההון הממוסד ועל גיוס אשראי לשם צמיחה. חברות רבות אינן מסתייעות ביועצים מתחומי מומחיות שונים שיסייעו להן "לדבר את השפה".
לרבים מבעלי החברות והמנכ"לים אין את הקשרים במערכת הבנקאית, הפוליטית או התקשורתית שירפדו את דרכם. הם ממעטים להפעיל יועצים עיסקיים וארגוניים, יועצי תקשורת ולוביסטים. חלקם מתקשים לקבל את חשיבות העיסוק בתדמית העסק שלהם מעבר לפרסום המוצרים והשירותים שהם מנפקים. מכאן ברור שלא רק שהם לא כל כך מעניינים, הם גם לא עובדים בלהיות מעניינים.
למרות כל זאת, ישנו חלון הזדמנויות. המילה "בינוני" נחלצת אולי ממעמד של מילת גנאי. המערכת הבנקאית והחוץ בנקאית מתבוננות ביתר עניין בלקוחות הקמעונאיים ובעסקים קטנים ובינוניים. אולי יבוא יום בו גם התקשורת תתעניין בבעלים של מפעל משפחתי המעסיק 150 עובדים ומגלגל 50 מיליון שקל בשנה. ייתכן ו"מה שנחשב" יושפע גם מאקלים פוליטי משתנה שיעצים את בעל המפעל הזה, ואת אלו שמתפרנסים ממנו.
במקביל, על החברות הללו להתכונן לשינוי ולשדרוג מערכות ניהוליות ותרבויות ארגוניות אם הן רוצות לצמוח בסביבה עסקית בה התחרות הולכת ונעשית קשה. עבור לא מעט חברות הרגילות לעבוד בדפוסי עבודה מיושנים מבחינה ניהולית, זהו אתגר לא קל.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל S2R Strategy2Results חברה לייעוץ ארגוני-אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה
