בחירות 2015
עונת ההבטחות החלה: המילים הקטנות שהשרים שכחו מיד אחרי הבחירות
הגדלת הגירעון? לפיד טען שזו מכירת עתיד הדורות הבאים, אבל הביא תקציב שהגדיל אותו.העלאת מסים? בנט אמר שלא ייתן לכך יד, אבל הצביע בעד. הטבות להתנחלויות? לבני דיברה על עצירתן, אך הן המשיכו כסדרן, ונתניהו? הוא בכלל לא הציג תוכנית כלכלית. לקראת בחירות 2015 חזר "כלכליסט" שנתיים לאחור לבדוק מה שוות הבטחות הפוליטיקאים הישראלים
1. האם תתמכו בהעלאה נוספת של יעד הגירעון?
בסוף 2012 היה כבר ברור שהגירעון הולך להיות גבוה מאוד, שכן השנה הסתיימה בגירעון של 4%, פי שניים מהתכנון המקורי, ונתניהו קבע שהיעד ל־2013 יהיה 3%. נפתלי בנט ויאיר לפיד ענו במפורש: העלאת הגירעון היא מכירת עתידם של הדורות הבאים, והיא תהיה החלטה לא אחראית.
הבטחות לחוד ומציאות לחוד. אחרי שלפיד התיישב על כיסא שר האוצר והבין למה הוא נכנס, הוא כתב בפייסבוק שהוא לא תיאר שהחור התקציבי גדול עד כדי כך, והביא לממשלה תקציב שמעלה את יעד הגירעון ל־4.65% ב־2013 (ובדרך שקל להעלות את הגירעון עד 4.99%). שר הכלכלה נפתלי בנט הצביע בעד ההצעה. גם בתקציב הבא הגירעון היה אמור לגדול, חרף ההבטחות.
- הכלכלה לאן? המפלגות מתמודדות עם 13 שאלות כלכליות
- כלכלת בחירות: קואליציה של הבטחות רבות ומעט ביצועים
- בניגוד להבטחות של בנט ולפיד: מצבם של העסקים הקטנים דווקא הורע
בסופו של דבר, הגירעון בשנת 2013 היה נמוך מהיעד שלפיד הציב, והוא עצמו אמר בשלב מסוים שהפקידים הטעו אותו, הפחידו אותו וגרמו לו לחשוב שהמצב היה גרוע יותר ממה שהיה במציאות. כך או אחרת, הוא פעל נגד מה שהבטיח, אם מחוסר הבנת החומר עד סופו, ואם מיכולת ניהול מוגבלת של הפקידים. ברגע שהבין את החומר טוב יותר, שינה כיוון.
צילום: עומר מסינגר, עמית שאבי, אבי אוחיון/לע"מ
2. בהנחה שהעלאת מסים היא הכרחית - אילו מסים תעלו או תטילו?
ציפי לבני הציעה להפחית את המע"מ על מוצרי יסוד, נפתלי בנט הבטיח שלא יעלה את מס ההכנסה אלא את המע"מ בלית ברירה ויאיר לפיד התחייב כי יפעל בכל דרך אפשרית למנוע העלאת מסים, ובמקום זה יתמוך במס ירושה מדורג.
בפועל, המציאות היתה שונה מן ההבטחות. שר האוצר לפיד העלה את מס ההכנסה וגם את המע"מ לרמת שיא, ועל הדרך גם את מס החברות – דבר שהוא ובנט הבטיחו לא לעשות – וכן גם את המיסוי על האלכוהול.
יאיר לפיד, שר האוצר לשעבר. שיעור הגירעון שקבע - 4.65%, בניגוד להבטחתו צילום: בלומברג
לזכותו ייאמר שביטל את ההעלאה הנוספת שתוכננה לתחילת 2014 (ביטול שהגדיל את הגירעון). בנוסף, לפיד התחייב לאזן בין צרכיה של החברה לבין הצורך לא להבריח מכאן את החברות הגדולות ובעלי ההון.
שר האוצר הקים בכהונתו את ועדת ששינסקי 2 שהמליצה להעלות את המסים על חברת כיל, שמחזיקה בזיכיון על הפקת מינרלים מים המלח.
כיל, וגם נפתלי בנט, טוענים שמדובר בצעדים חדים מדי שיגרמו לה לא להשקיע יותר בישראל. לפיד לא הסכים להתפשר בעניין הזה.
הבטחה נוספת עסקה במס ירושה: לפיד לא הטיל מס זה באף צורה, ועל הדרך גם מסמס צעדי מיסוי אחרים דוגמת הטלת מסים על מנהלים בכירים שהופכים את עצמם לחברות בשביל לשלם פחות מס.
שר הכלכלה בנט הצביע בעד העלאת המסים, חרף הבטחתו טרם הבחירות. שרת המשפטים לבני לא עשתה הרבה בשביל לקדם את הפחתת המע"מ על מוצרי יסוד. השר עמיר פרץ דווקא כן, אבל זה לא ממש עזר. עם זאת, בהחלט אפשר לזקוף לזכותו את העקביות שבניסיון.
3. כיצד תקצצו בהוצאות הממשלה? מה עמדתכם בנוגע למדיניות הרווחה והקצבאות?
לבני, בנט ולפיד הבטיחו רפורמות והתייעלות של הממשלה, מצד אחד, ומצד שני, לסייע לשכבות החלשות. כמה מפתיע. לבני הבטיחה לחוקק את חוק יסוד זכויות חברתיות, מה שלא קרה. לפיד הבטיח לקצץ בקצבאות הילדים והאברכים, ומימש את הצעדים, אם כי מיתן בהמשך את הקיצוץ לאברכים.
בנט הבטיח לקדם תוכניות לעידוד השתלבות בשוק התעסוקה. הממשלה אכן הקימה מרכזי תעסוקה לחרדים ולנשים ערביות, אבל לא כל תוכניותיה הבשילו.
שר הרווחה של יש עתיד אמנם הקים את ועדת אלאלוף, אולם שר האוצר לפיד הקציב לכך סכום קטן מאוד מהכסף שהוועדה המליצה להשקיע.
נפתלי בנט. גירעון חברת החשמל נכון לרבעון השלישי של 2014 עמד על 70 מיליארד שקל צילום: שאול גולן 4. האם ניתן לקצץ בתקציב הביטחון שלא באמצעות התייעלות פנימית?
לבני, לפיד ובנט טענו כי יש לקצץ את תקציב הביטחון. בנט הגדיל לעשות ותמך בשינוי הפנסיות הצבאיות. בפועל, הממשלה אכן קיצצה את תקציב הביטחון באופן חד ב־3 מיליארד שקל. אבל חלפה רק חצי שנה עד שהיא ביטלה את הקיצוץ והתחילה להזרים מיליארדים לביטחון. בתקציב הקרוב הביטחון צפוי לקבל 6 מיליארד שקל נוספים, מעבר לכיסוי העלויות של צוק איתן.
בנוסף, כסוג מסוים של פשרה בין האוצר לביטחון, הממשלה הקימה ועדה ציבורית (ועדת לוקר) לבחינה מעמיקה של תקציב הביטחון במטרה להמליץ לממשלה מה צריך לעשות וכיצד צריך להיראות תקציב הביטחון בעשור הקרוב.
5. כיצד תטפלו ביוקר המחיה? מהי דעתכם על התערבות המדינה במחירי מוצרים?
התנועה התמקדה בהורדת חסמים, נושא שלא פעלה בו בכנסת. מפלגתו של בנט הבטיחה לטפל בנמלים ובחברת החשמל ולייעל את המגזר הציבורי והחברות הציבוריות במטרה לחסוך לציבור כסף. בנט כשר הכלכלה פעל בשביל להגדיל את התחרות בענפים שונים ולהוריד מכסים, אך ממש לא עסק בנמלים או בחברת החשמל.
לפיד הבטיח להוריד את מחירי הדלק, החשמל והמים על ידי הפחתת מסים ועידוד תחרות, ולבטל חלק גדול מתאגידי המים. את הורדות המחירים קשה לזקוף לזכותו, והמס שלא עלה בתקופתו הוא מס הכנסה, ולא מע"מ שמוריד מחירים. התאגידים לא פורקו.
6. ממשלת ישראל ובנק ישראל לא הצליחו לבלום את עליית מחירי הדיור. מהי התוכנית שלכם?
כל המפלגות דיברו על הגדלת היצע הדיור. מפלגת העבודה התמקדה גם בצורך בדיור ציבורי ובדירות ריקות, התנועה והבית היהודי דיברו על פישוט הבירוקרטיה ומתן קרקעות בפריפרייה לחיילים משוחררים, ויש עתיד הבטיחה לפעול בשוק הדירות השכורות ולקדם הטבות לאוכלוסיות מועדפות.
לזכותה של יש עתיד ניתן לטעון שהיא ניסתה. מיד עם הרכבת הממשלה לפיד הקים את קבינט הדיור בראשותו במטרה לתת עדיפות עליונה לפתרון בעיית מחירי הדיור. הוא הקים את החברה הממשלתית דירה להשכיר שתפעל להגדיל את היצע הדירות להשכרה, ופעל במרץ לקדם את תוכנית 0% מע"מ, שבמסגרתה יינתן פטור לרוכשי דירה ראשונה מקבלן.
מנגד, אף אחד מהמהלכים עדיין לא הניב פירות. לדירה להשכיר מונה מנכ"ל רק בקיץ האחרון, כשנה אחרי שקבינט הדיור החליט על הקמתה, ו־0% מע"מ קנתה מתנגדים רבים שטענו כי לא תביא להורדת מחירים, ורק תיטיב עם הקבלנים. לבסוף היא אף הביאה לפירוק הממשלה, וסיכויי ההתממשות שלה אינם ברורים.
לזכות הבית היהודי ניתן לזקוף חלק מהצלחות הממשלה בתחום הודות לשר הבינוי אורי אריאל, שקידם את מחיר מטרה (מכרזי קרקעות ממשלתיים, שבהם הקבלנים יתחייבו למחירי דירות הנמוכים ב־20% מהמחיר הממוצע באזור) יחד עם הסכמי הגג (הזרמת תקציבים לרשויות המקומיות לטובת פיתוח תשתיות נלוות למתחמי דיור, כמו בתי ספר וכבישים).
נושא הקרקעות בפריפריה לא טופל. זאת בעיקר משום שלפיד החליט על שינוי המדיניות של הממשלה הקודמת, והתמקדות בפתרון בעיית הדיור באזורי הביקוש (גדרה־חדרה).
7. כיצד תטפלו בחובות שמאיימים על קיומה של חברת החשמל ומי צריך לשאת בנטל החובות?
אף שהגירעון של חברת החשמל, שהגיע לכ־70 מיליארד שקל, לכל הדעות יכול לערער את יציבות המשק הישראלי, לא זכינו להצלחה גם בתחום זה בשנתיים האחרונות.
אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, ניסה לקדם רפורמה במשק האנרגיה שתגדיל את התחרות ותסדיר את הכשלים אך עד כה לא הצליח עמה.
במצעו לפיד דבר על כך שהחברה צריכה להתייעל ולבחון מחדש את הטבת החשמל בחינם לעובדים. אכן יוגב פעל לעשות זאת, אך, כאמור, טרם הצליח. בנט דיבר על הצורך לאחד את המשרד להגנת הסביבה והאנרגיה, מה שלא קרה.
מפלגת התנועה דיברה על הצורך לעשות רפורמה מקיפה בחברת החשמל ולהחמיר ברגולציה. עם זאת, פרץ התנגד להמלצת ועדת יוגב (בנוגע למשק האנרגיה) לפטור את חברת החשמל מחובת ההשקעה במניעת זיהום, כחלק מתפקידו כשר להגנת הסביבה.
ש"ס דיברה על הצורך להוסיף יצרנים פרטיים ומפלגת העבודה טענה שהממשלה לא העלתה את התעריפים משיקולים פוליטיים. בשורה תחתונה: למרות שכל המפלגות מדברות על הצורך ברפורמה מקיפה, כולן נכשלו.
ציפי לבני צילום: אביגיל עוזי 8. מה הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות וכיצד תטפלו בה?
לבני לא השיבה לשאלה, בנט התחמק באמירה כללית, ודווקא לפיד השיב בפירוט: הוא הבטיח להעלות את מס הבריאות בחצי אחוז כדי לייצר ביטוח סיעודי לכל הישראלים; לקדם תוכנית לאומית לאורח חיים בריא; לסגור פערים בין יישובי המרכז לפריפריה; ולטפל בפערים בין הבריאות הציבורית לפרטית.
בפועל, אף שתיק הבריאות היה בידי יש עתיד, לפיד התנגד להבטחתו להעלות את מס הבריאות ולתת לכולם ביטוח סיעודי. הוא אמנם השיק תוכנית לאורח חיים בריא אבל תכנן להרוג אותה תקציבית בשנה הקרובה (וזה אכן יקרה).
את הרפורמה הגדולה ביותר של יש עתיד - חיזוק המערכת הציבורית והגבלת הפרטית - היא לא הספיקה להעביר, כי לקח לה שנה שלמה להחליט מה לעשות.
מסקנות הוועדה הן חיוביות: הוספת מיליארד שקל במשך שלוש שנים במצטבר לקיצור תורים במערכת הציבורית ולשיפור השירות לציבור; הגבלת הפעילות של בתי החולים הפרטיים; שינוי כולל של ביטוחי הבריאות הפרטיים של חברות הביטוח וקופות החולים; ועוד שורת צעדים נוספים לחיזוק המערכת הציבורית - אולם בפועל סביר להניח שלא יישאר מהן הרבה.
חלק מהצעדים קשים מאוד לביצוע ונתקלים בהתנגדות פוליטית עזה. כך למשל, ישראל ביתנו מתנגדת למיסוי תיירות המרפא והטלת הגבלות על בתי החולים הפרטיים (ובראשם אסותא).
סעיפים אחרים ברפורמה פשוט מתנפצים אל מול סלעי הבירוקרטיה - לכו תשכנעו את קופות החולים לשתף פעולה עם רפורמה שהן מתנגדות לה.
9. איך תטפלו באיומים על הפנסיה, כמו עליית תוחלת החיים? האם תשנו את מבנה ההעסקה במגזר הציבורי?
יש עתיד הודיעה שלא תעלה את גיל הפרישה, ואכן השר לפיד הוציא בחוק ההסדרים את נושא זה ודרש לעסוק בו בנפרד. לעומתו הבית היהודי קבע כי אין מנוס מהעלאת גיל הפרישה, מה שכאמור לא קרה בקדנציה הזו.
העבודה דיברה על הצורך להעלות את שיעור אגרות החוב המיועדות לשיעור של 50% מהתיק הפנסיוני, נושא שלא קודם בשנתיים האחרונות, ואילו התנועה דיברה על בחינת כשלי השוק, גובה דמי הניהול וחוקים שיגנו על משקיעים מפני תספורות בהשקעות שלהם, נושאים שקודמו אך לא בהובלת לבני או חברי מפלגתה.
בשורה התחתונה בעיות העתיד בתחום הפנסיה, יחד עם היעדר היכולת בעוד עשרות שנים של הביטוח הלאומי לחלק קצבאות, נותרו ללא מענה כי הצלחות שלא ניתן לכתוב על פוסטר לא מביאות עוד קולות.
כל המפלגות דיברו על הצורך לבצע שינוי במבנה ההעסקה במגזר הציבורי, אך זה לא יצא לפועל.
10. האם תתמכו בחוק לצמצום הריכוזיות ובתיקון החוק הנוגע לשכר הבכירים במשק?
כל המפלגות תמכו למעשה בהמלצות ועדת הריכוזיות שדיברו על הגברת התחרות במשק ומניעת אחזקות צולבות בחברות פיננסיות וריאליות, ובסופו של דבר תמכו בחוק הריכוזיות שעבר ברוב של 72 חברי כנסת (מהאופוזיציה והקואליציה).
בנוגע לשכר הבכירים במשק, פערי השכר בין מנהלי החברות לעובדיהם הולכים וגדלים, והיחיד שקידם מהלך בנושא, מלבד ניסיונות כושלים של שלי יחימוביץ' וחיים כץ (הליכוד), היה לפיד.
ביש עתיד דיברו על הצורך לבחון את השפעת תיקון 20, שדרש מדיניות תגמול שמתייחסת לביצועים ושינה את תהליך קביעת מדיניות התגמול כך שייקח בחשבון את בעלי מניות המיעוט, ובמהלך 2014 ניסה לפיד לקדם מהלך שקובע נורמת שכר של 3.5 מיליון שקל לחברות הפיננסיות. המהלך שבסופו של דבר לא הספיק לצאת לפועל.
מעבר לכך, התנועה דיברה על הצורך לקבוע תקרת גג לשכר הבכירים אך לא פעלה בנושא, מעבר לתמיכה בלפיד, ואילו הבית היהודי התנגד לרגולציה בנושא וטען כי שקיפות ואקטיביזם של משקיעים מוסדיים הם הפתרון. המהלך היחיד שקודם בקדנציה היה של לפיד, שאושר בממשלה אך טרם עבר בכנסת.
היחידים ששמרו על שתיקה: רק נתניהו וליברמן לא טרחו להציג את תוכניתם הכלכלית
בזמן שכל המפלגות שרצו לכנסת ה־19 הציגו את המצע שלהן רק שתי מפלגות, הליכוד וישראל ביתנו, סירבו להשיב. הזלזול של שתי המפלגות הללו אינו מופנה רק כלפי התקשורת, אלא גם, וקודם כל, כלפי הציבור.
אם היו מתייחסות בכבוד לבוחרים שלהן היינו זוכים לשמוע במה באמת מאמינים נתניהו וליברמן. כבר בנאום הבחירות הראשון שלו הסיט נתניהו את הדיון והתמקד באיום האיראני. גם ליברמן מסתפק בדרך כלל באמירות כלליות שאי אפשר לעמת אותו איתן.
בימים אלה אנחנו זוכים לראות בדיוק איך חוסר המצע של נתניהו משחק לטובתו. 0% מע"מ על מוצרי מזון בפיקוח סותרים למעשה נושאים שהוא עצמו קידם בעבר. קידום מהלך כזה עכשיו מציג אותו כפועל לטובת החלשים, ומקרב אליו את שותפיו לקואליציה הבאה: החרדים.
לא נותר עוד זמן רב עד לבחירות הקרובות, וראוי שנתניהו וליברמן יתחילו לכבד את הציבור ולהציג את עמדותיהם בצורה ברורה יותר.
