"מדיניות הדיור פוגעת יותר מרקטה של חמאס"

האתגר הגדול ביותר שעומד בפני ישראל הוא פיתוח ושימור ההון האנושי. בסופו של דבר הכל תלוי בכך - הביטחון, הגשמת החלום הציוני וכן הלאה.

אתחיל בעניין השימור, מכיוון שזה האתגר המיידי הגדול ביותר. מאגר הכישרונות הכולל של ישראל הוא באיכות כלל־עולמית. פירוש הדבר הוא שהמדינה מתמודדת עם תחרות כלל־עולמית על שירותיו. ואולם, ישראל מכשילה את עצמה ללא צורך בתחרות הזאת באמצעות יוקר מחיה גבוה הנובע כולו מהמגבלות השונות שמציבה הממשלה. איננו מדברים כאן רק על מחיר הקוטג'. נראה שהבעיה העיקרית היא הדיור.

שוחחתי עם ישראלים צעירים ומוכשרים שסיפרו לי שעליהם לעזוב את המדינה מכיוון שההורים או הסבים שלהם אינם יכולים לעזור להם בקניית דירה. זה מחריד. שינוי מתמשך ויציב במצב זה יכול להתרחש רק בצורה אחת — בהגדלת היצע הדיור, כולל פיתוח שוק רחב של דירות להשכרה.

קניית דירה (אילוסטרציה). צעירים מוכשרים סיפרו לי שעליהם לעזוב את המדינה מכיוון שההורים או הסבים שלהם אינם יכולים להעניק להם עזרה פיננסית בקניית דירה. זה מחריד צילום: שאטרסטוק

לפתח שוק של דירות להשכרה

מדוע אין זה מתבצע? תגידו לי אתם, אבל תתחילו ב־93% מהקרקע שהם בבעלות ממשלתית, בעיכובים הבירוקרטיים במתן אישורים ובקבלנים שזוכים להעדפה מצד הפוליטיקאים. תוסיפו לכך פתרונות ארעיים שרק מחמירים את המצב, כמו סבסוד דיור לקבוצות מועדפות.

תיאוריה כלכלית בסיסית גורסת כי סבסוד הביקוש לדבר שההיצע שלו נותר קבוע רק יעלה את המחיר. כל קווי המדיניות הללו הם אנטי־ציוניים ופוגעים בישראל יותר מכל רקטה של חמאס.

אני יכול להמשיך להתייחס לבעיות הנלוות, כמו הצורך להרחיב את התשתיות כך שהיצע הדיור החדש יהיה מחובר יותר לתעסוקה. אך אשאיר את הנושאים האלה לזמן אחר. אם כי העקרונות בכולם זהים: חייבים להסיר את המחסומים שמגבילים את ההיצע.

כאן גם טמון חלק מהתשובה לשאלה על זהות שר האוצר הבא: הוא חייב להיות בעל הבנה בסיסית בכלכלה; והדרישה השנייה והקשה יותר היא שיהיה מוכן לפעול על בסיס הידע הזה.

הפוטנציאל קיים, צריך לדעת לפתח אותו

האתגר העיקרי לטווח הרחוק העומד בפני ישראל הוא פיתוח פוטנציאל ההון האנושי. הפוטנציאל קיים, וברמות הגבוהות ביותר הוא כן מפותח. ישראל מדורגת קרוב לפסגה במרבית הדירוגים העולמיים - הן מבחינת רמת הכישורים המדעיים והן מבחינת היכולת להשתמש בכישורים האלה בפרודוקטיביות. אם מסתכלים מתחת לרמת האליטה הזאת, מצבה של ישראל אינו מזהיר.

במדדים כלליים של פיתוח כישורים ישראל מדורגת באמצע או מתחת לממוצע של שאר העולם. במקרה זה יש לי פחות רעיונות לפתרון המצב, אך בעיקר אני נדהם מהעובדה שהבעיה לא זוכה לתשומת לב רבה יותר מצד הישראלים. להערכתי שיפור קיצוני בחינוך בבתי הספר היסודיים ובתיכונים לא יתרחש רק באמצעות הקדשת יותר משאבים למערכת הנוכחית. צריך למצוא יותר חלופות והגברה של התחרות.

גם במקרה הזה יש בעיות נלוות שעדיף להתייחס אליהן בזמן אחר. דוגמה בולטת היא הצורך להתאים את החינוך החרדי וההשתתפות החרדית בכוח העבודה לכישורים הנדרשים בשוק.

התמקדתי במאמר זה בשתי בעיות בלבד, שלדידי הן החשובות ביותר — שימור ההון האנושי ופיתוחו. אלה אינן הבעיות הכלכליות המשמעותיות היחידות שעומדות בפני המדינה, אך עליהן לעמוד בראש סדר העדיפויות של המדיניות הציבורית. מצער שלאחרונה זה אינו המצב.

סם פלצמן (74)

השכלה: דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת שיקגו

תפקיד: פרופ’ אמריטוס בביה”ס למינהל עסקים באוניברסיטת שיקגו

תפקידים קודמים: יועץ כלכלי בבית הלבן בזמן ממשל ניקסון, חוקר אורח במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית

הביאו לדפוס: אורי פסובסקי וליטל סמט