מצפצף על כולם, חוץ מעל דואופול הגז

100 הימים הראשונים לממשלת נתניהו הרביעית עברו עליה בעליות וירידות בלתי צפויות. אולי זו העובדה שיש בקואליציה רק 61 ח"כים ושראש הממשלה זקוק לכל קול, ואולי זו העובדה ששר האוצר משה כחלון שוב אינו ממפלגתו של ראש הממשלה.

לכתבות אחרות בנושא:

"אם המחירים היו עולים כשאני אחראי הייתי מתבייש"

ההחמצות וההישגים הבולטים של השרים

כישלון בשטח למפלגת השלטון

כשהפוליטיקה משתלטת

תהא הסיבה אשר תהא, אם ב־100 הימים הראשונים לקיומה הקואליציה מתנהגת כמו רכבת הרים, זה סימן לא רע לכך שהיא לא תחזיק את המבחן הגדול הבא שלה - תקציב 2017.

לא לחינם זה היה אחד הדברים שראש הממשלה בנימין נתניהו התעקש עליהם יותר מכל ב־100 הימים שחלפו - שהתקציב יהיה תלת־שנתי ולא דו־שנתי. תקציב כזה היה נותן לו שקט פוליטי ויציבות כמעט ודאית עד אמצע 2017. אבל התרגיל הזה לא הלך. התקציב יהיה דו־שנתי בלבד, ובעוד שנה, כשתקציב 2017 יגיע לממשלה, סיכוי לא רע שהיא לא תצלח אותו.

נתניהו. גם עם נשיא ארה"ב ברק אובמה הוא הסתכסך צילום: מרק ישראל סלם / ג'רוזלם

ב־100 הימים הראשונים לממשלתו הרביעית עבר נתניהו למצב צבירה מצפצף. הוא מצפצף על הפופוליסטים שרוצים להשאיר את הגז במים, הוא מצפצף על יו"ר רשות החשמל אורית פרקש־הכהן ומדיח אותה, מצפצף על שומרי הסף שאומרים לו שהוא לא יכול לעשות את זה, מצפצף על פרופ' איתן ששינסקי וחבריו לוועדת ששינסקי 2, מצפצף על הממשלה שלו עצמו שהחליטה לאמץ את מסקנות ועדת ששינסקי 2, מצפצף על שר האוצר שלו, מצפצף על יוחנן לוקר, מצפצף על השותפות הקואליציוניות שלו שחתמו על הסכמים קואליציוניים נדיבים רק כדי לקבל בסופו של דבר בערך 60% ממה שהובטח להן, מצפצף על נשיא ארה"ב ועל כל מי שמותח עליו ביקורת.

אז מה נתניהו בכל זאת קידם במהלך 100 הימים הראשונים מהקמת הממשלה? הדבר הכלכלי המרכזי שנתניהו שם עליו את הדגש ב־100 הימים הראשונים לממשלתו הרביעית היה נושא הגז.

הוא הורה לפקידים לקיים משא ומתן מהיר עם חברות הגז דלק ונובל אנרג'י ולהגיע לסיכום כנגד כל הביקורת. הוא רק לא צפה ששר הכלכלה אריה דרעי יסרב לעקוף לבדו את הממונה על הגבלים עסקיים באמצעות סעיף 52, ישלח אותו לכנסת ויכניס אותו לפלונטר שהוא עדיין לא יצא ממנו ולא לגמרי ברור איך ייצא.

אם בסופו של דבר מתווה הגז יאושר בכנסת, בממשלה ולבסוף על ידי דרעי עצמו או הממונה החדש על הגבלים עסקיים, זה יהיה ההישג הכלכלי המשמעותי ביותר של נתניהו.

בנקודת המבחן הגדולה ביותר שלו - תקציב מערכת הביטחון - נתניהו התקפל וגילה אפס מנהיגות. הוא נתן למערכת הביטחון לרמוס את כבוד מזכירו הצבאי לשעבר יוחנן לוקר שהוא עצמו מינה לעמוד בראש הוועדה לבחינת תקציב הביטחון. נתניהו הודיע לשרי הממשלה כי בכוונתו להגדיל את תקציב הביטחון בכמה מיליארדים בהמשך השנה (השד יודע מאיפה) לצד מימוש חלק מהמלצות דו"ח לוקר. אילו המלצות? איך הן ייושמו? מי יחליט עליהן? מתי? לכל אלה אין תשובות. דבר אחד ברור כבר בשלב זה: דו"ח לוקר, שהיה הזדמנות היסטורית להעלות את מערכת הביטחון על פסים טובים יותר, הוחמץ במכוון.

מלבד סיפור הגז, נתניהו לא ממש הוביל החלטות כלכליות מהותיות ב־100 הימים הראשונים לממשלתו, לא כלל כאלה בהסכמים הקואליציוניים שחתם עליהם ולא נראה שהוא מתכוון להביא כאלה בקרוב.

כישלון בולט - לא קידם שום רפורמה כלכלית