חקר ביצועים: השנה של דנקנר, כחלון והבורסה

דין דנקנר ואלכסנדר

נפילת הנפילים: איש אינו חסין

שני אנשים ממתינים בימים אלה, משני צדי האוקיינוס, לגזר הדין שיחרוץ את חירותם לשנים הקרובות — נוחי דנקנר ו קובי אלכסנדר. שני אנשים שחלמו בגדול ונפלו עוד יותר בגדול, אנשים שהסיפור שלהם מסמל עבורי את השנה שחלפה. שנה שהדגישה את חשיבותן של הענווה וההכרה מגבלות הכוח, את ההבנה שכולנו קורבנות של האופי שלנו, האגו שלנו, הטעויות שלנו, והמזל, כמובן. איש אינו חסין, ובסוף אתה נשאר עם הבריאות שלך ועם קצת מזל גם עם המשפחה שלך. שנה בריאה, טובה וענווה.

נעמה סיקולר

מימין: דנקנר ואלכסנדר צילום: אוראל כהן, צדוק יחזקאלי

מאמצים לבלום את השוק

משבר הנדל"ן: מישהו בכל זאת עובד

לא, זה לא הולך לפי התוכניות. הפוליטיקאי המנוסה משה כחלון דווקא נזהר מלצאת בהצהרות, אבל יש מספר אחד שננקב בקול — 70 אלף דירות שישווקו במסגרת "מחיר למשתכן" עד סוף דצמבר - והיעד הזה נראה בלתי ניתן להשגה. בינתיים המחירים מסביב עולים, כל צעד שכחלון מנסה לקדם סופג אש ממקורות רבים, בממשלה יש מי שמנסים לשים לו רגליים, אפילו בתוך הסיעה שלו הוא לא זוכה לתמיכה מלאה. אבל כבר כמה וכמה ממשלות לא ראינו שר שמנסה להילחם ככה בבעיה לאומית, עם תוכניות מסודרות, עם עבודה מקיפה. אולי התוכניות שלו הן לא הכי טובות, אבל הן היחידות בסביבה. אולי לא כל הצעדים שלו זוכים לאמון של הציבור ושל אנשי נדל"ן, אבל העקביות והנחישות שלו בכל זאת משכנעות. ולאט לאט, זה מחלחל. גם לשוק. הקצב שלו טיפה מואט. גם אם המחירים לא ירדו, ייתכן שאנחנו בדרך לשוק מרוסן יותר. וזה לא מעט.

אורי תובל

משה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

המשבר הגדול בדרך

רפורמות הפנסיה: לרוקן את הים בכפית

זו היתה שנה דרמטית בתחום הפנסיה: חיסכון חובה לעצמאים, קרנות ברירת מחדל, שינויים בהקצאת האג"ח המיועדות, דיונים על העלאת גיל הפרישה של נשים. אבל מרוב שינויים לא רואים את היער. הכוונות טובות, אבל האמת, שמסתתרת בפרטים הקטנים, מובילה לעתים לתוצאות עקומות, לבעיות שנותרות או לכאלה שנוצרות. ואף אחד מהשינויים הנ"ל לא מתקרב להתמודד עם בעיות העומק המבניות, לדוגמה זו שבה החוסכים הצעירים מסבסדים את המבוגרים. במקום לנסות לרוקן את הים בכפית, הגיע הזמן לחשיבה מסודרת, חברתית ולא רק תקציבית, על משבר הפנסיה שיכה בנו בעוז בשנים הבאות. ועדה ממלכתית, עם אנשי מקצוע ושיניים, היא התחלה אפשרית.

אתי אפללו

צילום: shutterstock

שכר הבכירים הוגבל

הבנקים: אין ארוחות חינם

האם יש בישראל בנקים גדולים מכדי ליפול, שאלה אתי אפללו מ"כלכליסט" את הנגידה קרנית פלוג בחודש שעבר, ופלוג השיבה: "כן, בהחלט. כל הבנקים במערכת". בנק ישראל שומר על הגב של הבנקים, כי הוא סבור שנפילה של אחד תסכן את כל המערכת הפיננסית. הבנקים שמחים מן הסתם שיש להם ידיד טוב שמסוגל להדפיס כסף בעת צרה, אבל לשטרות האלה יש גם צד אחר. המדינה לא רק ערבה ליציבות הבנקים בימי משבר, היא מנסה גם למנוע מהם להגיע לשם, ולכן שומרת על האינטרסים שלהם בימי שגרה, והם בעצם מתנהלים כתשתית ציבורית מפוקחת עם גיבוי של המדינה. כשזה המצב, לא ברור כמה מקום יש לטענות שלהם על התערבות המדינה בשכר הבכירים. אין ארוחות חינם.

אורי פסובסקי

קרנית פלוג צילום: עמית שעל

ההידרדרות נמשכת

הבורסה: דרוש טיפול נמרץ

זו היתה אחת השנים הגרועות של הבורסה המקומית, שגם רושמת הפסד ראשון זה 30 שנה. זה מה שקורה כשמחזורי המסחר צונחים אבל ההוצאות צמודות להסכם שכר שמבטיח לעובדים העלאה של 6% בכל שנה. יו"ר הבורסה אמנון נויבך ויו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר השקיעו השנה לא מעט מאמצים בעצירת הקריסה, אבל לא הצליחו בכך, ואפילו גרמו נזק. למשל, בחיזור חסר הבחנה אחר חברות שיירשמו למסחר. כרגע תולים שם תקוות בשינוי מבנה הבורסה, אבל סיכוייו לא גבוהים, לנוכח התנגדות הבנקים והקושי המתמשך למשוך משקיעים. כדי שבשנה הבאה לא נספיד את הבורסה סופית, צריך להתחיל לחשוב על תוכנית חירום אמיתית, כזאת שתגובש יחד עם המשקיעים, אלה שעוד שם ואלה שכבר נטשו בגלל הרגולציה והעיוותים. לא כל החוכמה נתונה לרגולטור ולבכירי הבורסה, וכדי להציל את כיכר השוק צריך גם את חוכמת השוק עצמה. ועכשיו.

סופי שולמן

אמנון נויבך, יו"ר הבורסה בתל אביב צילום: בלומברג

פיתויים בעידן בלי ריבית

המוסדיים: כוח המיקוח נשחק

לאיש שבתמונה קוראים אסף שהם. הוא מנהל ההשקעות הראשי של מגדל, כלומר זה שמחליט היכן יושקעו 181 מיליארד שקל מחסכונות הפנסיה של הציבור. זו לא עבודה קלה בכלל, בסביבת הריבית האפסית שבה אנחנו חיים. בלית ברירה, שהם ועמיתיו מזרימים הרבה מהכסף שלנו לשוק איגרות החוב. השנה, למשל, חברות שונות גייסו באג"ח 64 מיליארד שקל, עלייה של 30% לעומת השנה הקודמת. גם השנה הבאה תלך כנראה באותו כיוון, ובשנה השמינית ברציפות לגאות בשווקים עוד ועוד חברות ינסו לפתות את מנהלי ההשקעות. עוד חברות נדל"ן אמריקאיות שיחפשו את האור דווקא כאן, עוד חברות שיזחלו לבורסה רגע לפני שנגמר להן האוויר. הבעיה היא שכל עוד הריבית נותרת ברצפה, כוח המיקוח של המוסדיים נשחק והולך, והסיכון לכסף שלנו רק עולה.

גולן פרידנפלד

אסף שהם

בין זדורוב לחדאד

המשפט הפלילי: יש ספק

שתי הדרמות הפליליות הגדולות של השנה הסתיימו בבית המשפט העליון בתוצאות הפוכות: רומן זדורוב הורשע ברצח תאיר ראדה ונסים חדאד זוכה מאונס פעוט. בשני המקרים הראיות היו נסיבתיות והשופטים נחלקו ביחס לספק הסביר. בכל תיק היה שופט מיעוט שחלק על עמדת הרוב. המסקנה המטלטלת משני התיקים האלה היא שאדם יכול להיכלא לשנים ארוכות או ללכת הביתה רק לפי הרכב אקראי של שופטים שמתווכחים על עוצמת הספק. "היספיקו החיים?", תהה חנוך לוין; "היספיק הספק?", תוהים הסנגורים. בדילמה הזו אין חדש, אבל כשהיא מכה בעוצמה אין מנוס מלשקול שוב את הרעיון הפשוט שלפיו אם יש ולו שופט אחד בהרכב שמתנגד להרשעה, הרי זה כשלעצמו ספק מספיק לזיכוי.

משה גורלי

רומן זדורוב צילום: אפי שריר

יום הדין

הימים הנוראים: עכשיו עם פוטנציאל

"חשבון נפש". רק למשמע שתי המילים האלה גופי מצטמרר. שנים של חודשי אלול מלאי יראה ופחד עברו עליי, בשל ההתייצבות הבלתי נמנעת לשקילת המאזניים ביום הדין. מי לחיים ומי למוות, מי יִשָּׁלֵו ומי יתייסר. לשמחתי, עם השנים וההתבגרות התרכך אצלי הפחד המשתק והתחלתי לחיות בשלום עם שקילת המצוות השנתית. אלא שאז צץ לפתע המושג "תשובת הפוטנציאל" מבעד לחריץ שבין הדת לרוחות הזמן, ואיתו חרדה מחודשת. האם מימשתי השנה את הפוטנציאל שלי? האם אני ממלא את ייעודי בעולם? האם כישרונותיי באים לידי מיצוי? חשבון נפש שאינני יודע עדיין לחשב אותו. נראה כמה שנים ייקח לי ללמוד. שנה טובה!

אורי רוזביץ