הדרך אל הכסף
דואגים לעתיד שלנו, דורסים עתיד של אחרים
איך נראית רשימת המניות שבהן מושקע הכסף שלי? למה הוא לא פותר את בעיית הנדל"ן בישראל? ובאילו עוד דרכים מסתירים ממני את מה שכל כך חשוב שאדע? פרק שישי בסדרה
- שריג: "התפקיד העיקרי של המוסדיים הוא לדאוג לפנסיה - לא להיות שוטרים"
- איך בוחרים מוצר חיסכון?
- איך לעזוב את מקום העבודה ולהישאר מכוסים
גיליתי כמה דברים מעניינים. ראשית, שרוב המוצרים הפנסיוניים משקיעים באותן מניות. זה כבר לא באמת מפתיע - תופעת העדר בשוק הפנסיוני עולה שוב ושוב לאורך המסע שלי בעקבות הכסף. שנית, מצאתי כל מיני השקעות שעוררו בי אי־נוחות. לפחות אותי לא משמח לגלות שהכסף שלי מושקע באפיקים מטרידים מצפונית: חברות נשק, הימורים, טבק, חברות שפועלות בשוק האפור, חברות מזהמות. שלישית, גיליתי שחלק ניכר מהכסף מושקע בחו"ל. החסכונות שלי תורמים לצמיחתם של תאגידי ענק בינלאומיים שלא באמת זקוקים לי, במקום לתרום לצמיחה של המשק המקומי. גם זה לא משמח. אבל זה יורחב בפרק הבא, עכשיו לפרטים.
העתיד בסיגריות וקזינו
חלק מההשקעות לא ממש משמחות
חלק הארי של הכסף שלנו שמושקע במניות מוקצה ל־25 החברות הגדולות בבורסה הישראלית, שמרכיבות את מדד ת"א־25, פחות או יותר על פי גודלן היחסי. נתחים נוספים מושקעים גם בשאר החברות במדד ת"א־100 ובחברות קטנות יותר, גם כאן לפי גודלן היחסי.
כך, החברה הפופולרית ביותר להשקעה בקרב כל גופי הפנסיה היא טבע, והם השקיעו במניה שלה בישראל ובארצות הברית 4.7 מיליארד שקל. מדובר באחוז שלם מכל הכסף שהחוסכים הפקידו בידיהם. אחוז שלם על מניה אחת. המניות המובילות אחריה, עם פחות מאחוז, הן של כיל שבבעלות עידן עופר, שמחזיקה בזיכיון על הפקת מינרלים מים המלח; וחמשת הבנקים הגדולים בישראל.
אז מילא שאני מממן את כיל. אבל בחברות הגדולות נכללת גם אלביט מערכות, וברשימת הלווים מצאתי את רפאל, תעשייה אווירית ותעש. לא משנה איפה החיסכון הפנסיוני שלכם, אתם מממנים ייצור נשק.
ולא רק נשק. הפנסיה של החוסכים בקופות הגמל של אלטשולר־שחם מושקעת גם בענף ההימורים, באמצעות לאס וגאס סאנדנס הענקית, שמפעילה בתי קזינו במקאו, ומי ששייך לקרן הפנסיה של מגדל, כמוני, מושקע גם בחברת ההימורים האינטרנטית 888. הוא גם מושקע במיליונים בתאגיד הסיגריות הבינלאומי פיליפ מוריס. גם מי שחוסך במיטב השקיע ביצרנית טבק, הפעם מיפן.
וזה עוד לא הכל. גופי הפנסיה משקיעים את הכסף שלנו גם בחברות המזהמות בעולם. למשל, בענקית הנפט האמריקאית שברון, שהרסה יערות גשם בבנגלדש, זיהמה את חופי ברזיל, את אקוודור, את קליפורניה. ובענקית האנרגיה BP, שאחראית על זיהום הנפט הימי הגדול בהיסטוריה, במפרץ מקסיקו ב־2010, שכיסח את החיים במפרץ ואת הכלכלה שסביבו. ואלה רק שתי דוגמאות. לא חסרות עוד.
הכתם החדש הגיע בסוף ינואר, כששלושה גופים מוסדיים - אלטשולר־שחם, מיטב ואנליסט - השקיעו כ־60 מיליון שקל בחברת ההלוואות בשוק האפור האחים נאוי. עכשיו הכסף שלנו מלווה הלוואות בריבית נשך לאנשים אחרים.
במילים אחרות, בזמן שאנחנו חושבים שמנהלי הפנסיות דואגים לעתיד שלנו, הם גם קצת דורסים את העתיד שלנו, ושל עוד הרבה אנשים אחרים. לא ממש נעים.
הי, יש לי מניות באפל!
ובדיסני! ובמקדונלד'ס! ובקרוקס?!
יש גם השקעות מעודדות יותר. חרף הדמיון הרב בין המוצרים הפנסיוניים בכל הנוגע להשקעה בחברות ישראליות, בהשקעות בחו"ל יש הבדלים גדולים בין הקרנות והקופות. כולן אוהבות את הבנקים האמריקאיים (במיוחד סיטיגרופ, ג'יי.פי מורגן ובנק אוף אמריקה), אבל מלבדם המגוון גדול.
כך גיליתי, למשל, שמנורה מבטחים, קרן הפנסיה הגדולה בארץ, משקיעה בתאגיד דיסני (116 מיליון שקל, 1.5% מתיק המניות שלה, השקעה גדולה מאוד במניה אחת), במיקרוסופט (100 מיליון שקל), בענקית הכבלים האמריקאית קומקאסט (100 מיליון), בפפסיקו (60 מיליון), בנייקי (56 מיליון) ובמקדונלד'ס (50 מיליון). אולי לא בריא, אבל רווחי.
קרן הפנסיה של כלל השקיעה בגוגל (35 מיליון שקל, 1.38% מהתיק), סיסקו (24 מיליון), מיקרוסופט (22 מיליון) ואינטל (14 מיליון). גם חברת ההלבשה אמריקן איגל בצמרת הרשימה (27 מיליון). קרן הפנסיה של הראל משקיעה יחסית מעט במניות בחו"ל, בעיקר בוולמארט (12 מיליון שקל, 0.53% מהתיק).
ההשקעות בחו"ל של קרן הפנסיה השנייה בגודלה מגדל מקפת הן המגוונות ביותר. אפשר למצוא שם את אפל (28 מיליון שקל) ופייסבוק (4 מיליון), שלא זוכות להשקעות מחברות אחרות, אדידס, רשתות קמעונאות בארצות הברית, חברות כבלים אמריקאיות, חברות תרופות ואנרגיה, את תעשיית הרכב הגרמנית, את ג'נרל מוטורס האמריקאית ואת יצרנית רכבי היוקרה דיימלר, את תאגיד המדיה של רופרט מרדוק ניו־קורפ, וכאמור את יצרנית הסיגריות פיליפ מוריס (11 מיליון שקל) וחברת ההימורים 888 (4 מיליון שקל).
פנסיה צילום: שאטרסטוק
גם מיטב החזיק, עד המיזוג עם בית ההשקעות דש, תיק חו"ל מגוון, שמקיף כ־4% מכספי החוסכים, יותר מחצי מיליארד שקל. לצד הבנקים, חברות האנרגיה, התקשורת, התרופות והטכנולוגיה (כולל אפל), קופות הגמל של מיטב השקיעו בענקית האשלג הקנדית פוטאש, בענקית הגז הרוסית גזפרום, בענקית המזון השוויצרית נסטלה, בחברת הנעליים קרוקס (השקעה שמחקה חלק גדול מהשווי המקורי, ושווה רק 136 אלף שקל), בחברות סיניות וביצרנית הטבק ג'פאן טובאקו.
אני גם טייקון נדל"ן
אפילו קניון משגשג יש לי
אבל אלה עדיין לא ההשקעות האקזוטיות באמת. מהמקום שבו נגמרות המניות ואיגרות החוב הקונצרניות, הכסף שלנו מתגלגל לפרויקטים מפתיעים של נדל"ן ותשתיות. חשוב לציין שלא כל הגופים המוסדיים פעילים בתחומים האלה, כי מדובר בהשקעות מסובכות להפליא, אבל רוב השחקנים הבולטים עושים זאת. והם עושים זאת בצורה מאוד בררנית. וליתר דיוק, הם לא משקיעים כסף בשביל לפתח דיור להשכרה בישראל, אבל הם כן עושים זאת בארצות הברית. מה שמעורר את השאלה אם בבחירת ההשקעות יש מקום גם לשיקולים כמו ציונות וניסיון לפתור בעיות חברתיות בישראל. מבחינת האנשים שמנהלים את הכסף שלנו, התשובה שלילית. הם רוצים לספק לנו תשואות, ומנהלים מדיניות השקעות שמונחית רק על פי מספרים.
ואלה המספרים. 14.2 מיליארד שקל משקיעים מנהלי הכסף שלנו בנדל"ן מכל הסוגים, בישראל ובחו"ל. הסכום האדיר הזה הוא 1.3% מהכסף של החוסכים, והוא נמצא בעלייה מתמדת, עם צמיחה של יותר מ־400% בפחות מעשור. מגדל מובילה בתחום עם 4 מיליארד שקל, כ־5% מהכסף של החוסכים שלה, ואחריה בולטות כלל, הראל והפניקס.
בעיקרון, כל השקעה בנדל"ן אמורה להתאים לאופי של גופי הפנסיה, משום שהם מנהלים כסף לטווח ארוך מאוד, של עשרות שנים, ונדל"ן כשמו כן הוא - נכס שלא זז לשום מקום. בפועל, הם משקיעים את הכסף שלנו רק במה שנקרא נדל"ן מניב - מבנים מסחריים להשכרה. את הכסף הם גוזרים מהשכירות החודשית או ממכירת הנכס ברווח.
הנה כמה דוגמאות מבית מגדל. תושבי ראשון לציון שחוסכים בחברה, למשל, לא יודעים שהם הבעלים של קניון הזהב בעיר: מגדל השקיעה 390 מיליון שקל בקניון והיא בעלת השליטה העיקרית בו (75%). ביטוחי המנהלים של החברה רושמים תשואה נאה מלהשכיר חנויות ודוכנים בקניון, במה שנחשב עסקה טובה למדי (לפי הערכות בשוק, מדובר בתשואה של לפחות 8% בשנה). מגדל השקיעה גם 360 מיליון שקל במרכז ויצמן הסמוך לבית החולים איכילוב בתל אביב, כ־300 מיליון שקל בבית סלקום בנתניה ועוד 235 מיליון שקל בקריית הממשלה בראשון לציון. השקעת הנדל"ן הגדולה ביותר שלה, יותר מחצי מיליארד שקל, היא במגדל המוזיאון במרכז תל אביב, שמגדל היא הבעלים שלו. אם רוצים להסתכל על חצי הכוס המלאה, כל חוסך קטן יכול לעצור לרגע ולדמיין שהוא טייקון נדל"ן.
מגורים בחו"ל, לא בארץ
הפנסיה שלי לא יכולה לסדר לי בית
בשבתי הרגעי כטייקון נדל"ן, יש לי חזון: לבנות פרויקטים להשכרה ארוכת טווח. זה הרי יכול לפתוח בישראל שוק ענק ולפתור את מצוקת הדיור. בחו"ל זה עובד, גם בעזרת כסף שמגיע היישר מהפנסיה שלי. אז למה לא כאן? סטארט־אפ.
או שלא. משרדי האוצר והשיכון יזמו בשנה האחרונה מכרזים לבניית פרויקטים להשכרה לטווח ארוך ברעננה, בכפר סבא, בראשון לציון ובבאר שבע, שיאפשרו דיור בשכירות נמוכה ממחיר השוק. רק גוף פנסיה אחד ניגש אליהם, הראל, והפסיד. בשורה התחתונה, אף שקל מכספי החוסכים לא מושקע בפרויקטים האלה בינתיים. אף לא אחד.
כי מנהלי הכסף שלנו, כאמור, רואים רק תשואות. והפרויקטים האלה, הם טוענים, לא משתלמים, בטח יחסית לסיכון. "הפרויקט ברעננה אמור להניב תשואה של 3%–4%, זו תשואה שאינה מצדיקה את הסיכון", הסביר מנהל ההשקעות הראשי של מגדל עומר קרייזל ל"כלכליסט" באוקטובר. הסיכון שקרייזל מדבר עליו הוא זה שנגזר באופן טבעי מהשכרת דירות - שוכרים שלא משלמים, עלות התחזוקה ועוד. סיכון כזה יכול להשתלם לגוף המוסדי רק אם הרווח גבוה מספיק. וכשהמדינה מעוניינת שהשכירות תהיה במחיר נמוך ממחיר השוק, הרווח הצפוי לא גבוה מספיק.
ובכל זאת, קרייזל השאיר פתח לאפשרות שזה ישתלם בהמשך, "אם ייתנו רשת ביטחון של המדינה". במילים אחרות, אם המדינה היתה מבטיחה לגופי הפנסיה תשואה מסוימת, המוסדיים היו שוקלים להשקיע בדיור להשכרה. אבל המדינה יכולה לעשות זאת רק מכספו של משלם המסים. זה אולי יהיה משתלם למוסדיים, אבל במבט על התמונה הגדולה, זה כנראה לא יהיה משתלם לחוסכים עצמם.
בינתיים, מנהלי הכסף שלנו לוקחים אותו ומשקיעים בפרויקטים כאלה במדינות אחרות. "כשאני קונה נכס בארצות הברית יש לי הרבה מידע שאני יכול לקבל שלא קיים בישראל. אני מקבל דירוגי אשראי מפורטים של השוכרים, שמאפשר לדעת עד כמה הם איכותיים. אנשים שם חרדים לדירוג האשראי שלהם, הם מפחדים לא לשלם כי אז יהיה להם קשה לשכור נכס אחר. בארץ רמת השקיפות נמוכה בהרבה, ואין מספיק מידע על השוכרים. כמו כן, כדי שאשקיע בדבר כזה אני צריך גם שאם ארצה להקטין חשיפה (למכור את הנכס בעת הצורך), תמיד יהיה לי קונה בצד השני. אני לא רואה איך זה קורה בישראל בקרוב", אמר קרייזל.
ויש עוד משהו, שגופי הפנסיה מודים בו רק בחדרי חדרים: הם לא רוצים להתעסק עם דיירים מסיבות תדמיתיות. לקחת את הסיכון שיצטרכו לפנות דייר שלא שילם, ולמחרת יגלו על המפרסת שלו שלט ענק: "מגדל מפנה אותי מהבית שלי". הם פשוט לא צריכים את יחסי הציבור הגרועים האלה.
הלווה X
למה מסתירים ממני השקעות
יש משהו ממכר בלנבור בדו"חות הנכס הבודד. לפרק את הפנסיה שלי שורה שורה, השקעה השקעה, מניה מניה. ההפתעות לא מפסיקות להתגלות. למשל, גיליתי שמנורה מבטחים, קרן הפנסיה הגדולה בישראל, הלוותה 175 מיליון שקל ל"לווה א'". יכול להיות שזה אחד מבעלי ההון שבצמרת רשימת הלווים, אבל יכול להיות שלא. הוא נשאר אנונימי. לחוסכים של מנורה מבטחים אין שום דרך לדעת למי ניתנה ההלוואה הזאת ותמורת אילו ביטחונות. ויש עוד ועוד הלוואות כאלה, למה שנקרא לווה יחיד, ובמנורה הן הסתכמו, נכון לספטמבר, ב־2.3 מיליארד שקל. בסך הכל חילקו המוסדיים, ובעיקר קרנות הפנסיה, לא פחות מ־31.6 מיליארד ללווים פרטיים. פי חמישה מב־2005, לשם השוואה. בקרן הפנסיה גלעד של הראל מדובר בעלייה של לא פחות מפי תשעה, ובהראל גם הנתח הגדול ביותר מהחסכונות שמחולק בהלוואות פרטיות (8.2%).
זה הכסף שלי, אבל מסתירים אותו ממני, בחסות הרגולטור. למעשה, הרגולטור רוצה לחלק ככה יותר כסף. במדינות אחרות הטייקונים נוהגים ללוות כסף בעיקר כך, לא באג"ח קונצרניות, והממונה על שוק ההון באוצר פרופ' עודד שריג שואף לשנות את המצב גם כאן. בינואר הוא הודיע על הקמת ועדה מיוחדת שתבחן את נושא ההלוואות הפרטיות, ובשאיפה תהפוך אותן לכלי הראשי של המוסדיים למתן הלוואות, עד כדי שליש מתיק ההשקעות כולו. לשם השוואה, כיום ההלוואות הפרטיות הן 4% מתיק ההשקעות והאג"ח הקונצרניות הן 18%. כלומר אם המהלך של שריג יצלח, שליש מכספי הפנסיה שלנו יינתן כהלוואה פרטית לבעלי הון, ישירות ולא דרך הבורסה.
אי אפשר לדמיין בכלל מצב שבו חלק כל כך גדול מתיק ההשקעות של הציבור עצמו לא יהיה חשוף לציבור, וזה יהיה האתגר הגדול של הוועדה - להבין איך להגדיל את ההלוואות הפרטיות אבל גם לחשוף אותן, וכל זאת בלי להבריח את בעלי ההון, שהחשאיות היא כוח המשיכה העיקרי מבחינתם בהלוואות האלה. אכן בעיה.
ואני קצת מופתע שזה עדיין מפתיע אותי. הרושם העיקרי שעולה ממסע הפנסיה שלי עד כה הוא שאף אחד לא רוצה שנדע, שנבדוק, שנשאל שאלות. אני פשוט כל הזמן נתקל בעוד ועוד דרכים שבהן המערכת - הרגולטור והגופים המוסדיים - מונעים מהחוסכים לדעת, לבדוק, לשאול שאלות. בחלוקת הכסף ללווים אלמונים, בהסתרת הפרוטוקולים של הוועדות, בהחבאת ההשקעות מאחורי אינספור טבלאות. כך הם יכולים להמשיך לשים את הכסף שלנו בהשקעות מטרידות מוסרית שעלולות לעורר ביקורת ציבורית, או לפזר אותו בשלל פרויקטים בחו"ל במקום לרתום אותו לצמיחה של הכלכלה המקומית. וזאת שאלה עקרונית שאני חייב להבין.
לפרק 1 - אני מממן את כולם, חוץ מאת העתיד שלי
לפרק 2 - זה הכסף שלך, אתה לא צריך לדעת עליו כלום
לפרק 3 - מפזרים כסף שלי בלי הכרה, אבל חושבים רק בתוך הקופסה
לפרק 4 - מתברר שאני חייב להמר בבורסה כדי לא להיות זקן עני
לפרק 5 - כשהתחרות כל כך גדולה עד שהיא מייצרת אפס תחרות
התחנות הבאות במסע:
פרק 7 - למה הפנסיה שלי מושקעת בעיקר בחו"ל
פרק 8 - אילו אינטרסים זרים מערבבים לי את הכסף
פרק 9 - איך אני יכול להשפיע על ניהול הפנסיה
פרק 10 - מה יישאר לי בסוף, כשאצא לפנסיה
