הבעיה מתחילה בראש

בפרק השמיני של העונה ה־16 בסדרת הקאלט המצוירת "סאות'פארק", רנדי מארש, אחת הדמויות המרכזיות והאב של אחד מגיבורי הסדרה, סטן, תוהה במהלך ישיבת הורים בבית הספר למה לא מבצעים "קיק אוף" במשחקי הפוטבול בבית ספר. המורים אומרים לו ש"בגלל החשש הגובר מזעזועי מוח" - אז רנדי מתחיל לדבר בסרקסטיות "על ספורט שהדבר הכי חשוב בו הוא הבטיחות" ו"שהשחקנים ילבשו חזיות, ובמקום קסדות צריכים לשחק עם כובעים מנייר כסף - כי זה העתיד והם לא יכולים להיות כל כך ברברים, ונשחק עם בלון במקום כדור". כך הוא ממציא ספורט חדש, Sarcastaball (כדור־סרקזם) שעד מהרה, הופך לספורט הפופולרי בארה"ב וכולם, כולל הכוכבים הכי גדולים של ה־NFL, מדברים עליו בסרקסטיות. הכל נגמר ברגע שמגלים שאחד מגיבורי הסדרה מוכר להם זרע כמשקה אנרגיה. כמובן.

בקיצור, כוונת המשורר היא שהפוטבול הוא משחק אלים וקשוח, והוא פופולרי בעיקר מפני שהוא כזה. אז מה כל הדיבורים האלה על "בטיחות השחקנים"? יאללה, לכו מכות ואל תהיו ילדות עם קוקיות.

שחקן פוטבול פצוע. באוניברסיטת בוסטון בדקו וגילו ש־97% משחקני NFL חוו טראומת ראש רצינית צילום: אם סי טי

המוח הופך לחום

אבל האם אנחנו עדים כיום לימים הראשונים של תחילת הסוף של הפוטבול בגלל אופי המשחק? הנתונים מלמדים שפוטבול מסוכן כמעט כמו נסיעה ברכב ללא חגורת בטיחות או עישון סיגריות, אם לא יותר. באוניברסיטת בוסטון בדקו וגילו ש־97% משחקני NFL חוו טראומת ראש רצינית. באוניברסיטה בדקו גם מוחות של שחקני פוטבול לשעבר והשוו אותם למוחות של אנשים אחרים: מוח בריא נראה אפור נוטה ללבן; במוח של חולה אלצהיימר יש כתמים חומים; במוח של מתאגרף לשעבר בן 73 חולה דמנציה, כ־25% ממנו מכוסים בתאים חומים; ואילו מוחו של שחקן הפוטבול לשעבר נראה הכי רע: אפור כהה וכ־50% ממנו מכוסים בחום כהה. זה נראה כמו משהו רקוב.

בשל טבע המשחק, שחקני פוטבול עוברים בכל משחק עשרות תאקלים והיתקלויות, שבעוצמות ובמהירויות מזכירים תאונות רכב, המוח שלהם הופך לאט לאט לעיסה וזה משפיע עליהם בצורה נוראה. פגיעות מוחיות, הרבה כסף ואגו מנופח הם מתכון לאסון, והתוצאות מרחיקות לכת: 78% משחקני ה־NFL מוצאים את עצמם שנתיים לאחר פרישתם מהמשחק גרושים, פושטי רגל או מובטלים. ספורטאים רבים אינם מסוגלים או יכולים לשמור על העושר קצר המועד שלהם - אבל שחקני הפוטבול גם מקבלים פחות כסף בממוצע וגם סובלים יותר מפציעות, מדיכאונות ומבעיות בריאות הקשורות בספורט האלים שפירק את גופם ושחק את מוחם. לפחות 2,000 שחקני NFL לשעבר הגישו יותר מ־800 תביעות נגד הליגה בדרישה לפיצויים בגין פגיעות ראש שספגו על המגרש. אנצפלופתיה טראומתית כרונית (CTE), מחלת מוח שנגרמת כתוצאה ממכות חוזרות ונשנות בראש, התגלתה בניתוחים שלאחר המוות בלפחות שלושה שחקנים לשעבר שהתאבדו, כולל הליינבקר האגדי ג'וניור סיאו.

מוחות שנחקרו באוניברסיטת בוסטון. מצד שמאל מוח רגיל, באמצע מוח של מתאגרף לשעבר חולה דימנציה. מצד שמאל: מוח של שחקן פוטבול מקצועני לשעבר

לא סומך עליך

לנתון הזה מצטרפים נתונים מדאיגים לגבי חוסר האמון השורר במערכת הפוטבול המקצועני: כמעט 80% משחקני הפוטבול "לא סומכים" על הצוות הרפואי של הקבוצה שלהם. כך על פי סקר של איגוד שחקני הפוטבול. רק 3% משחקני הפוטבול מציינים שהם סומכים לחלוטין על הצוות הרפואי.

הרופאים הם עובדים של בעלי הקבוצות, ואם בעלי הקבוצות צריכים ניצחונות הם יגרמו לרופאים להזריק לשחקנים מה שצריך כדי שיעלו לשחק. זה גורם נזק בלתי הפיך. לי נאדלר, רופא בהרווארד, התגייס לאיגוד כדי לעזור לשחקנים ותיאר את האתגר "כקשה ביותר שנתקלתי בו בקריירה של 35 שנה".

הורים יודעים זאת, ולאט לאט מעדיפים שהילדים שלהם לא ישחקו את המשחק הזה. גם הנשיא ברק אובמה התייחס לעניין הזה, ואמר שלא היה שולח את בנו לשחק פוטבול. ורוג'ר גודל, הקומישינר של הליגה, אמר: "הנושא הראשי שעומד לפנינו הוא הוצאת פגיעות הראש מהמשחק". הליגה השיקה את קמפיין NFL evolution, והאבולוציה של המשחק אמורה להפוך אותו ל"בטוח יותר" ובכך להחזיר את הביטחון במשחק האמריקאי ביותר. בסדרת פרסומות מראים את התפתחות המשחק בצורה יפה, נוסטלגית וסטרילית, כולל ג'ון קנדי שמשחק על החוף עם חברים. המסר ברור: פוטבול הוא הספורט האמריקאי האולטימטיבי. פגיעה בו שווה פגיעה בארה"ב.

והם לא טועים: המשחק בין בולטימור לסן פרנסיסקו שבר שיאי הכנסה וככל הנראה שיאי צפייה. כל 32 קבוצות ה־NFL נמצאות ברשימת 50 קבוצות הספורט העשירות בתבל של "פורבס". הליגה עצמה מגלגלת 9 מיליארד דולר, יותר מכל ליגה אחרת בעולם, ויש גם צפי לצמיחה רצינית - וזאת בעיקר מפני שהרעב למשחק לא דועך. 55% מכלל התוכניות הכי נצפות בארה"ב מאז ספטמבר 2010 היו משחקי פוטבול. המפרסמים משלמים כסף רב כדי להיות מזוהים כספונסרים או כשותפים. 24 מיליון אמריקאים משחקים "פנטסי פוטבול" - משחק ניהול קבוצות. עשרות מילונים מהמרים על המשחק.

אוהד פוטבול צעיר. יותר ויותר הורים אומרים שלא ישלחו את הילדים שלהם לחוגי פוטבול צילום: איי אף פי

גלדיאטורים אכזריים ועצובים

אבל התעשייה מתבססת על שחקנים שחוקים, גלדיאטורים אכזריים ועצובים שאחרי הפרישה סובלים מבעיות שכנראה לא שוות את הכסף "הגדול" שהם הרוויחו - בעוד שבעלי הקבוצות גוזרים את הקופון הגדול מהמשחק. העניין הזה יוצר דילמה מוסרית עבור צופים רבים במשחק, שעדיין מגיעים למשחקים ופותחים את הטלוויזיה כדי לצפות בגלדיאטורים טובחים זה בזה, אבל יותר ויותר אנשים מרגישים רע מאוד בקשר לזה. פוטבול לא יכול להיות "גילטי פלז'ר", הוא צריך להיות המופע המרכזי. גרג איסטרברוק מ־ESPN טען כי "אין חוק בפיזיקה שאומר שפוטבול צריך להיות כל כך פופולרי. אין חוק טבע כזה". גם האימפריה הרומית קרסה בסוף. רוב חברות הענק מלפני 100 שנה כבר לא קיימות.

כמה שאלות ניצבות בפני ראשי המשחק: האם התחושה של הצופים בפוטבול תשפיע על הרייטינג ועל הדרך שבה הם צורכים את הספורט? האם יש ענף ספורט שיכול להחליף את הפוטבול כספורט האמריקאי מספר אחת? האם הפופולריות הגואה של הכדורגל עשויה להפוך אותו למתחרה רציני בעוד 20–30 שנה? האם הגענו לשיא של הפוטבול כמשחק? האם מכאן אפשר רק לרדת, ועוד במדרון תלול?