30 המנהלים הטובים של 2010: דירוג "כלכליסט"

"עדיף לעבוד אצל מנהל בינוני בתחום לוהט מאשר אצל מנהל טוב בתחום מדשדש", אמר לי פעם אחד מהמנהלים המוערכים בישראל. אבל מבט קצר על רשימת המנכ"לים הטובים בישראל על פי דירוג "כלכליסט" בשנים קודמות מעלה כי נראה שלמנכ"לים בכל זאת יש השפעה, בין שהם פועלים בשוק פורח ובין שהם פועלים בשוק מדשדש. שלושה מהם הצליחו להתברג היטב זו השנה השלישית ברציפות לעשירייה הפותחת, שניים מהם תעשיינים - מנכ"ל אסם גזי קפלן ומנכ"ל טבע שלמה ינאי. התכונה המשותפת לשניהם היא צניעות. זהו פרמטר שכמובן אינו נכלל בדירוג שאנחנו עורכים, אבל אם הוא הצליח להשתחל פנימה, אנחנו יותר משמחים על כך.

• "אני לא שמרן, אל תקראי לי שמרן" - מקום ראשון, גזי קפלן, מדבר
• "החלטות טובות מקבלים מהר מאוד" - נתן חץ ואבי מוסלר (מקומות 2 ו-6)
• דירוגי המנהלים, מקומות 10-3
• דירוגי המנהלים, מקומות 20-11
• דירוגי המנהלים, מקומות 30-21
• המספרים שמאחורי המנהלים
  

דירוג "כלכליסט" כולל ארבעה פרמטרים מרכזיים: ביצועים, אמינות, שקיפות והתחשבות בבעלי מניות המיעוט. כלומר, כדי להתברג ברשימה המכובדת, לא מספיק להיות סופרמן בכל הנוגע לביצועיה הפיננסיים והתפעוליים של החברה. השנה, בניגוד לשנים קודמות, לא הרעידו את החברות הציבוריות פרשיות שפגעו באמינות או בשקיפות שלהן. זה קורה בדרך כלל בשנים קשות - ו־2010 לא היתה כזו. זה לא אומר שהחברות לא הסתירו מידע, אלא שסודות אלה עדיין לא התגלו, ואולי לא יתגלו לעולם.

זה כמובן לא נוגע למנכ"לים הנבחרים, שלהם מוקדשים העמודים הבאים, שכן אלה מתברגים שנה אחר שנה במקומות הראשונים בכל אחד ואחד מהפרמטרים האיכותיים הללו, שקל מאוד להרוס.

אבל יש עוד פרמטר אחד, עם משקל לא קטן בבחירת המנכ"לים הטובים לשנת 2010: תשואת המניה. מכיוון שהבוחרים הם מנהלי השקעות, אנליסטים בשוק ההון, יועצי השקעות וכדומה, תשואת המניה תופסת את מקומה המכובד במכלול השיקולים, גם אם אלה אינם מודעים. נכון לכתיבת שורות אלה, התשואה הממוצעת של 30 המניות שבדירוג עומדת על 21%, מה שמשקף תשואה עודפת של 7% על פני מדד ת"א־100. רק שלוש מניות מתוך ה־30 ייצרו למשקיעים שלהם תשואות שליליות ב־2010, שני שלישים הצליחו לייצר תשואה טובה יותר מהמדד ושליש מהן ייצרו תשואה נחותה ממנו. כלומר, ברוב המקרים יש קורלציה בין תשואת המניה לדירוג, אבל יש מקרים שבהם התנאי הזה אינו מתקיים. במקרים אלה, איכות המנכ"לים גברה אפילו על המשתנה הסמוי הזה.

לחלק גדול מהמנכ"לים הנבחרים יש רצון גדול לתרום לקהילה, לחינוך ולמדינה ביום שבו יפרשו. אנחנו לא משלים את עצמנו: חלק מאמירות אלה הן מן השפה אל החוץ, אך מאחורי חלק מהן מסתתרת כוונה אמיתית. אלא שביום שבו המנכ"לים ירצו לממש את הכוונה הזו, הם, שהורגלו לקצב עבודה מהיר, ייתקלו בחומות בירוקרטיות שקשה מאוד לדלג מעליהן. אילו רק היה גוף שהיה יכול לקחת את היכולות הניהוליות ואת התובנות של המנכ"לים הללו, לאגד אותם יחד ולהקצות אותם למקומות המשוועים לפתרון ניהולי - כמה מהבעיות הניהוליות הגדולות של מדינת ישראל היו יכולות להיפתר. לא חסרות דוגמאות: חברת החשמל, משק המים, רשות השידור, ראשי ערים על בסיס המודל שבנה עמרם מצנע - ועוד היד נטויה.

דירוג המנהלים הטובים של "כלכליסט" כולל 30 מנהלים שנבחרו מתוך 150 החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר. לכל אחד מהפרמטרים - ביצועים, אמינות, שקיפות והתחשבות - הוענק ציון מ־1 עד 10. החל בשנה שעברה הוספנו גם את הדירוגים של כתבי ועורכי "כלכליסט", וקולותיהם קיבלו משקל זהה. הדירוג הסופי נקבע על פי הציון המשוקלל שהניבו כל הפרמטרים הללו יחד, כך שלכל אחד ואחד מהם משקל זהה. כדי לתקף את הממצאים החלטנו להוציא חברות שקיבלו פחות מ־10 חוות דעת ממשתפי הסקר, כך שבפועל נותרו בדירוג 65 חברות.

השתתפו בדירוג (לפי סדר הא"ב):

אגוד, אופנהיימר, איילון ביטוח, אנליסט, אפסילון, אקסלנס, בינלאומי, בנק ירושלים, דיסקונט, דש איפקס, הדס ארזים, הכשרה ביטוח, הלמן אלדובי, הראל, ילין לפידות, כלל פיננסים, לאומי פרטנרס, מגדל, מיטב, מנורה, פועלים, פסגות, תכלית, תמיר פישמן.