עולם כלכלי חדש

מאז פרוץ המשבר הכלכלי הגדול לפני כחמש שנים המציאות הפריכה תיאוריות מאקרו כלכליות רבות שעמדו ביסוד המדע הכלכלי לאורך שנים רבות.

אין צמיחה – אין אבטלה

בסוף שנת 2011 ציפו חברי הועדה המוניטארית של הפד שהאבטלה בסוף שנת 2012 תעמוד על כ-8.5% ושהמשק יצמח בכ-2.5%-2.9%. בפועל האבטלה ירדה ל-7.8% והמשק צמח ב-2.2% בלבד.

לפני שבוע פורסמו בארה"ב נתונים מאכזבים על שוק העבודה, ששלחו את מדדי המניות לירידות ואת תשואות האג"ח לשפל. האבטלה אמנם ירדה, אך הירידה נבעה מירידה בהשתתפות בכוח העבודה. למעשה, חלק מהמובטלים המיואשים פרשו מחיפושיהם אחר עבודה ובכך גרמו לירידה בשיעור האבטלה. לכאורה, תגובת השוק הייתה מוצדקת, ירידה זו באבטלה לא מבשרת על שיפור במצב התעסוקה.

אולם, בחינה מעמיקה של הנתונים מגלה ששוק העבודה האמריקאי מתפקד די בסדר. אנשים שמתפטרים או מפוטרים מעבודתם ומוצאים עבודה חדשה די מהר, בעוד שיותר אנשים מתפטרים בעצמם מעבודתם, מה שמצביע על עלייה בביטחון העובדים. היחס בין סך המובטלים למספר המשרות הפנויות יורד בהתמדה ומתחיל להתקרב לרמות שהיו לפני המשבר.

הבעיה אכן קיימת והיא נמצאת בקרב אוכלוסייה שאין לה מיומנויות נדרשות למציאת עבודה. אנשים שאיבדו את הכישורים המתאימים כדי לקבל משרה כלשהי מאחר שהיו מובטלים זמן רב אחרי המשבר או אנשים שרק נכנסים לראשונה לשוק העבודה ומתקשים למצוא משרה, ביניהם כמובן צעירים רבים.

כדי להחזיר את המובטלים "הותיקים" למעגל העבודה נדרשת מעורבות ממשלתית באמצעות תכניות הכשרה, הסבה וניוד עובדים, דוגמת תכנית ויסקונסין שהופעלה בישראל. מבחינת המשקיעים, המשמעות היא שהפד עם הכלים שברשותו לא יכול לפתור בעיית אבטלה מבנית.

חברה לא תגייס עובד לא מתאים גם אם הריבית שהיא משלמת תהיה אפסית. יותר מכך, ירידה במשקל האנשים שמתאימים לעבודה מסוימת פירושה עלייה בשכר. המשך המגמה הקיימת של ירידה בהשתתפות בכוח העבודה יגרום לשיעור האבטלה לרדת לרמה של 6.5%, הרמה אשר הגדיר הבנק המרכזי לצורך תחילה של העלאת הריבית, כבר בעוד שנה ולא בעוד שנתיים ויותר, כפי שמעריך הבנק המרכזי והשווקים. למעשה, מצפה למשקיעים הפתעה כבר במהלך השנה הקרובה.

צילום: shutterstock

הקשר בין אבטלה לאינפלציה

בשבוע שעבר פרסמה קרן המטבע דו"ח בו התחבטו חוקרי הקרן בשאלה שמטרידה את המשקיעים - האם צפויה התפרצות אינפלציונית בעקבות הדפסות כסף על ידי הבנקים המרכזיים. כמו במשל על הרועה שצעק זאב, כבר חמש שנים נשמעות האזהרות על התפרצות בלתי נמנעת של האינפלציה בגלל הדפסת כספים על ידי הבנקים המרכזיים. אולם האינפלציה עדיין לא נראית באופק.

חוקרי הקרן גורסים שסופו של סיפור האינפלציה לא יהיה זהה לזה של המשל. לטענתם, חלו שינויים בסיסיים בהתנהגות המשתנים המשפיעים על האינפלציה מאז תקופת האינפלציה הגבוהה של שנות ה-70 וה-80. הקשר בין אבטלה לאינפלציה, במסגרתו ירידה באבטלה מובילה לעליה בלחצים לעליית השכר ולאינפלציה גבוהה יותר, נחלש משמעותית. הסיבות לכך רבות וכוללות בין היתר את הגלובליזציה. השינוי הנוסף הוא התנהגותי וכרוך ביציבות של ציפיות האינפלציה לטווח ארוך.

האמונה שהאינפלציה תישאר יציבה בעתיד מונעת את התפתחות האינפלציה בהווה. לטענת קרן המטבע, כדי שציפיות האינפלציה יישארו יציבות חשוב שהבנקים המרכזיים יהיו עצמאיים ויוכלו לפעול למיגור סיכון האינפלציה על פי שיקול דעתם ובלי לחצים מצד הממשלות.

בישראלי, לאור דיווחים על הכוונה להגדיל "באופן חד פעמי בלבד" את יעד הגירעון - הקשר בין הגירעון לבין הסיכון להתפתחות משבר פיננסי לא נעלם, ודאי לא במדינות קטנות כמו שלנו, כפי שהוכח ביוון, אירלנד, ספרד ופורטוגל. במקרה הזה התיאוריה לא הופרכה על ידי הפרקטיקה.

הכותב הוא כלכלן ראשי בבית ההשקעות מיטב-דש.