ראש המכון לאנרגיה היוצא: "הדרך העקומה שהמדינה בחרה עלתה לציבור 12 מיליארד שקל"

ביולי האחרון הזמין ראש הממשלה נתניהו את ראשי משק האנרגיה למפגש נדיר שעיקרו הבנת החסמים המונעים מהמדינה לנצל את משאבי הטבע שהתגלו באזורנו בעשור האחרון.

את המפגש יזם היו"ר היוצא של המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה עמיר מקוב. להפתעתו של נתניהו, הנוכחים הסבירו לרה"מ שמי שתוקע את התפתחות משק האנרגיה בישראל הם לא אחרים מאשר מוסדות השלטון, שמכבידים על היזמים בעודף רגולציה ומקפיאים התפתחות של ענפים שלמים במשק.

"קח למשל את עניין הצווים האישיים שהמדינה מוציאה למנכל"י חברות האנרגיה כאזהרה שאם לא יקדמו תהליכים בתחום הגנת הסביבה הם מסתכנים בתיק פלילי. זה אם כל חטאת כי כך אף אחד לא זז בלי עורכי דין. כך המדינה נעצרה ואי אפשר להזיז כלום", אומר מקוב.

זרקו מיליארדי שקלים לים

מקוב מלווה את תעשיית האנרגיה כבר קרוב ל־40 שנה. הוא השתלב בתעשייה מיד לאחר שהשלים את לימודיו בהנדסה כימית בטכניון בחיפה.

"התחלתי לעבוד בבתי הזיקוק ושם הייתי אחראי על הקמה של מתקנים ראשונים שקמו שם כולל מתקן אוקטן ראשון לבנזין וסילור גופרית מסולר", הוא נזכר. ברבות הימים כיהן כמנכ"ל חיפה כימיקלים, מנכ"ל קבוצת גרנית סונול, יו"ר ומנכ"ל פזכים, יו"ר מכון הייצוא ודירקטור בנייר חדרה, בנק לאומי, גרנית הכרמל, כימקלים לישראל, מגדל ואורמת.

נושא עודף הרגולציה בישראל אינו חדש למקוב. בתשע השנים האחרונות ישב מקוב על כסא יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולטענתו צפה בעיניים כלות כיצד מדינת ישראל מפספסת פעם אחר פעם הזדמנויות להגיע לעצמאות אנרגטית.

עמיר מקוב צילום: ישראל הדרי

הצומת החשוב האחרון בו הוא נזכר היה לפני כשנתיים, במאבק המתוקשר שזכה לכינוי "חוף דור", כאשר ארגונים ירוקים ותושבי האזור התנגדו לחיבור שדה הגז "תמר" לישראל באזור זכרון יעקב. מקוב מספר כי צנרת הגז מעולם לא הייתה אמורה לעבור בחוף עצמו אלא להגיע מלב הים עד למטעי קיבוץ מעיין צבי, מרחק 2.5 ק"מ מזרחית לחוף ומצידו השני של כביש מס' 2 ("כביש החוף").

עם תום המאבק הוחלט כי צנרת הגז תמתח מדרום לאשדוד ומשם תעלה צפונה. הדבר יגרום לכך שהגז ממאגר "תמר" יאחר להגיע בשמונה חודשים וחברת החשמל נאלצת להפעיל את תחנות הכוח באמצעות סולר יקר, מה שהוביל לזינוק של 25% בתעריף החשמל.

"פספסנו את צומת הדרכים כי המדינה לצערי לא ידעה להחליט נכון ובזמן. מרגע שגילו את הגז מה שהיה צריך זה לקדם את הקידוחים, במקום זה עסקנו בכל הנושאים מסביב: העלו את התמלוגים, התעסקו בשאלה האם לייצא גז, אבל בנושא אחד לא פעלו וזה לחבר כניסה צפונית לגז. התוצאה היא שהלכו בדרך הכי עקומה - הסיעו את הגז מלב ים מול חיפה דרומה לאשדוד ואז חזרה צפונה לחיפה.

בשורה התחתונה איבדנו 12 מיליארד שקל, עלות השימוש בסולר במקום גז. כולם מדברים על רמת חיים ואיתנות המעמד הבינוני אבל את המיליארדים האלה נתנו בחינם. מאז מחיר החשמל התייקר ומחיר המים יעלה אף הוא כי חשמל הוא רכיב מרכזי בהפקתו במתקני ההתפלה".

אבל חברת החשמל שרפה סולר גם כי הגז המצרי נעלם. את זה אף אחד לא יכול היה לחזות

"ייבוא הגז המצרי היה החלטה פוליטית. עוד טעות של מקבלי ההחלטות. מה שיצא בפועל הוא הסכם בין מדינת ישראל לחברה פרטית ששמה EMG בלי שום ערבות מצרית לביצוע. בדיעבד, היה צריך לשאוף להסכם ישיר בלי מתווך - או מדינה מול מדינה או ישירות מול חברת הגז המצרית, וזה לא נעשה. בעקבות המהפכה במצרים אין עם מי לדבר ואין את מי לתבוע".

המכון הישראלי לאנרגיה נוסד בשנת 1964 במטרה לקדם פיתוח טכנולוגיות נפט. "זו הייתה יוזמה של פנחס ספיר, שר המסחר והתעשיה דאז. הוא פנה למנכ"ל דלק וביקש ממנו לגייס כסף כדי להקים מכון דוגמת מכון הנפט האמריקאי. המדינה נתנה 10 דונם בתל אביב והוקם ביה"ס למדעי הנפט. כך זה התחיל", אומר מקוב. "יחד עם יוסי אריה המנכ"ל הוקם אפיק חדש ומרכזי למכון שהוא הסביבה".

בלי ייצוא גז היזמים יברחו

אחד הנושאים החדשים אותו מלווה המכון הוא התמיכה בייצוא הגז. הנושא נבחן לאחרונה במסגרת ועדת צמח, אשר המליצה לאפשר ייצוא גז, אך להגבילו עד למכסה של 500 מיליארד מ"ק.

אתם מדברים על ייצוא גז. אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה?

"לגבי הייצוא יש שתי מגמות מתנגשות ומשלימות. מצד אחד צריך לשמור גז לדורות הבאים ומצד שני חייבים למצוא דרך פיננסית להמשיך ולפתח. כדי לגייס משקיעים לפיתוח צריך לאפשר להם לייצא וכל אלו שמתנגדים לייצוא לא מסתכלים על הצד האסטרטגי. לדעתי בעוד כמה שנים יושלם פיתוח השדות ויהיו בידי המדינה די רזרבות והשאלה האם לייצא תתייתר.

אני משוכנע שבעוד 30 שנה עולם האנרגיה יראה אחרת ויהיו מקורות חדשים, כגון היתוך אטומי, ושימוש יעיל באנרגיית השמש - זה יוביל למהפכה גדולה כיון שבעוד מספר שנים נפט וגז לא ישמשו לייצור חשמל.

לצערי, אצלנו הבירוקרטיה המופרזת שולטת, יש ריבוי רגולאטורים, לכל אחד יש מה להגיד וכולם מושפעים מהתקשרות", מסביר מקוב, ומזכיר שהקמת מתקן הייצוא תושלם רק בסוף העשור הנוכחי.

"פרט לגז יש לקדם את הפקת הנפט ולהפוך את ישראל בלתי תלויה במקורות זרים. בנוסף יש לדאוג ליתירות מערכת ההולכה. כיום ישנו צינור הולכה בודד של מאגר הגז "ים תטיס", זו סכנת נפשות כי אם הצינור יפגע לא יהיה חשמל לאיש", הוא מזהיר.